אופטימיות זהירה
שבת בבוקר, יום יפה... ואף כי אכן יום יפה בחוץ (למרות שעוד לא פתחתי את התריסים), זה לא בדיוק "שבת בבוקר" כמו שמכירים אותה מהארץ, ולו בגלל ששבת כאן היא יום עבודה, שהחנויות בו פתוחות והכבישים מלאים. משהו כמו יום שישי בארץ, רק יותר: בגלל שהנוצרים לא נוקטים בתפיסה של יום המתחיל בשקיעה, שבת כאן היא כמעט יום מלא, ורוב החנויות פתוחות עד שש או אפילו שמונה. הצד השני של המטבע הוא שאין כאן מוצאי יום א' בהקבלה למוצאי שבת: ביום ראשון הכל סגור עד הלילה, ולא נפתח לחגיגה סוערת של קניות החל מהשקיעה. במלים אחרות, המשפט 'לכל שבת יש מוצאי שבת', משוש ליבם של המ"כים למיניהם, לא מחזיק כאן מים.
אבל בכל זאת, למרות שהשיר הנ"ל לא מדויק, הרי שיש משהו באווירת האופטימיות הגלומה בו. זאת מכיוון שסוף סוף הגיע הכסף שהועבר לתעודתו, וגידו סיים אתמול בשעה טובה את עבודתו ואף נקב במחיר הוגן, ומזג האוויר שומר על שפיות צלולה... ומעבר לכל אלו, אולי בגלל שאתמול זכיתי למנה נאה של מה שבאנו לכאן לעשות - עיסוק באמנות.
אסנת אמנם כבר עושה חזרות יותר משבוע, אבל עד עכשיו לי היתה כאן בעיקר תחושה של צורך, ולא של עשייה. והנה אתמול קרו שני דברים נחמדים: ראשית, אחת מזמרות האופרה שאמורה להופיע עם אסנת שמעה ממנה על הידע הנרחב שלי באנגלית וביקשה שאני אשב אתה על דיקציה והבנה בשיר שהיא מבצעת. ולא סתם - מדובר בשירה הנפלא של סילביה פלאת', 'ליידי לאזארוס', שיר שאני לא רק אוהב מאוד אלא גם תרגמתי פעם לעברית כתרגיל לעצמי. מיד הסכמתי בשמחה, ובמשך חצי שעה הסברתי כל מה שאני יודע על השיר, והדגמתי איך בדיוק צריך להישמע הצליל a במילה Ash ולמה חייבים להדגיש את הצירוף cl במילה theatrical. אפילו נכנסנו פה ושם לדיון פואטי במצלול ובמשמעות של השיר. פשוט חוויה מהנה.
הדבר השני הוא שנכנסתי לעומק לעבודה אמנותית שחששתי שלא אספיק לעשות בגלל לחצי המעבר. מדובר על תסריט לסרט באורך מלא שידידתי היקרה ענבר, שלמדה קולנוע בלוס אנג'לס, מתעתדת להפיק בישראל. ענבר ואני פיתחנו יחד את הרעיון לפני כשנה באחת החופשות שלה בארץ, והיא כתבה את התסריט באנגלית במסגרת קורס פיתוח תסריט שלה שם. אלא שדובר בסרט שיופק בישראל וידבר (ברובו) עברית, ועל מלאכת התרגום היצירתי הופקדתי אני. זו היתה ללא ספק חוויה מענגת לעזוב קצת את הנסיונות להתבטא בגרמנית רצוצה או את התרגום שאני עושה למחייתי (ספרי טיולים של לונלי פלאנט, למי ששאל) ולהתעסק קצת בנסיון אמנותי ליצור עברית שונה לכל דמות, ולבנותאת המתח הדרמטי בלי לאבד את הטבעיות. אני מחכה בכליון עיניים לסיים את הפרוייקט הזה ולראות - הרבה אחר-כך - את הסרט הגמור.
אז זהו. יש סיבה להתעודד. וכדי לסיים בנימה אופטימית לא פחות, להלן חמישה דברים שבהם זארברוקן עדיפה על תל אביב:

1. האוטוסטרדה שחוצה את העיר נוחה, מהירה ולא פקוקה אף פעם.
2. בזכות חוקי המדינה, כל הדירות מושכרות כשהן משופצות (מבחינת ריצוף, צבע בקירות ומצב התקרה).
3. המון המון ירוק בעיניים.
4. זרם המים באמבטיה, ממש בכל מקום, חזק וחם: לא עוד טפטופים.
5. במשך שבוע אחד בלבד יכולנו ללכת לשלושה קונצרטים קלאסיים, שניים מהם בחינם.

ועוד הערה אחת למי שקורא: אני אוהב את התגובות שלכם ותגובות בכלל. זה נותן לי תחושה של קשר. אז אתם יותר ממוזמנים להשאיר איזו הערה קטנה כל פעם.
רונן
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 9/9/2006 09:12, ושייך לקטגוריות אמנות
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של shayandherfangies ב-11/9/2006 14:21

---