סתיו מסוכן
מחשבה קטנה וחמקנית, עכשיו כשהסתיו הופך אט-אט את המטפס הירוק על הבית ממול לאדום:
בגרסה המוזיקלית של 'מלחמת העולמות' יש שיר מרגש ששר הגיבור שהוא חרד לגורל אהובתו בעת שהחייזרים תוקפים, שהולך משהו כמו
My life would be forever Autumn
Now you're not here
סתיו הוא אמנם העונה שצובטת בלב, אבל עכשיו כשאני כאן, והסתיו הוא זמן נפלא של קרירות נעימה ואור מלטף, שמעיבה עליה רק התחושה שהחורף מתקרב, נשאלת השאלה למה סתיו ולא חורף? למה מרגיש האוהב שחייו יהיו מעתה סתיו תמידי ולא חורף, העונה המתה באמת? מה כל-כך רע בסתיו?
ואז חשבתי על זה שוב והבנתי שבעוד החורף הקשה ביותר צופן בחובו את הציפייה לאביב, להתחדשות, הרי שבסתיו קיימת רק החרדה מפני החורף. וכשהאוהב מקפיא את עצמו במצב של סתיו תמידי הוא מסרב להיכנס לתהליך הנפשי של האבל, החורף, שבסופו עלולה לבוא השלמה, ושומר את עצמו בציפייה תמידית, בזמן קפוא שבו העלים אדומים אבל אינם נושרים עדיין. וזהו המקום הקשה ביותר, המקום שאינו מוכן ליפול את תהומות הייאוש אלא נזהר מהם - כדי שלא להושיט לעצמו אפשרות להחלמה.




שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 27/9/2006 21:05, ושייך לקטגוריות אמנות
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל ב-1/10/2006 06:53

---

shortcut to mushrooms
עם על העבודה הקשה של ההתאקלמות כאן, שלא לדבר על סדרת האסונות המשונים שפקדו אותנו (מנורה, מחשב, הובלה ימית שמבוששת לבוא) לא מצאתי את עצמי הרבה נהנה מהחיים כאן. אבל היום, יום א', סוף סוף נתתי לעצמי לנוח, ובמסגרת המנוחה יצאנו לטיול קטן בסביבה הקרובה. במקרה או שלא במקרה, בסביבה הדי קרובה שלנו יש צלע הר שלא בנו עליה כלום, ונשאר בה יער עבות.
היער אמנם נמצא בתוך העיר, ובמפה הוא בסך הכל כתם ירוק קטן (הרבה יותר קטן מה'שטאט-ואלד' שנמצא במקום אחר), אבל הוא בהחלט היה מספק לשיטוט בוקר נעים, ובארץ כבר מזמן היו עושים ממנו פארק לאומי או אתר מנגלים. למזלנו, כאן יש מספיק יערות לכולם, ובכל הסיור פגשנו בקושי שני אנשים שבירכו אותנו ב'גוטן טאג'.
דבר אחר שפגשנו הוא מספר פטריות, שבעקבות הגשם שהיה אתמול בלילה צצו ביער כפטריות אחרי הגשם ("גאוני איך שהוא משתמש בדימויים"). הן נראו קצת כמו שמפיניון, וכבר פיתחנו פנטסיה של בישולן בבית, אך בדיקה מהירה באינטרנט הבהירה שאין לנו דרך לדעת אם מדובר ברעילות או באכילות בלי להתייעץ במדריך מסודר, ולכן נאלצנו לזרוק את השלל.
בערב הלכנו לרסיטל של ירון (המורה של אסנת) עם פסנתרנית מוכשרת ביותר, הונגריה במקור; הם ביצעו שירים של שוברט, שוסטקוביץ' ומלחין מודרני להפליא בשם אריברט ריימאן, שאוהב לשלוח את הפסנתרן להתעסק בקרבי הפסנתר במהלך הנגינה ואת הזמר לשוטט בין קיצונויות. יצא לי כבר לשמוע יצירות שלו בגרליץ, ובינתיים אני מתייחס אליו כמו לפטריות: יכול להיות שזה מאוד טעים, אבל צריך לדעת יותר לפני שלוקחים את הסיכון.

שבוע מוצלח לכולם!
רונן
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 25/9/2006 00:17, ושייך לקטגוריות אמנות
3 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-25/9/2006 12:59

---

בבית
והפעם - כמו שהבטחתי בהתחלה - לא קטע אלא שיר חדש, שנכתב כאן בגרמניה.

Zuhause

הבית הוא הדרך אל הבית.
וזאת למרות שהדקדוק הגרמני
מלמד שיש הבדל מהותי
בין התנועה לעמידה במקום,
אבל הבית יוצא דופן.
כמו כל יוצאי הדופן,
גם הוא כרוך במלחמה
שאינה מסתיימת גם כשאתה כבר בו
אלא נמשכת ביום ובלילה
כמו הקרב המתמיד לשמור על טמפרטורת הגוף
כשהנפש חולמת.


זהו. אני קורא לכל קוראי הבלוג (ובמיוחד לחברי המשוררים, המתרגמים, בעלי הבלוגים ובכלל) להגיב, להעיר ולסייע.
רונןשמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 20/9/2006 10:15, ושייך לקטגוריות אמנות
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מגי ב-28/1/2007 19:22

---

Beauty and the Beast
Writing in English because I am not at home.
I am in Goerlitz, and it's a beautiful city, I dare say more special even then Prague is. Every house seems like a work of art, and the street beam with sunshine and life.
The festival staff has also been wonderful: Our room is actually a suite, with a four-poster bed, antique furniture and a great bathroom, and it's right in the middle of the old town, looking out to a pretty square and right next to the city hall, where Osnat will sing. And yesterday we were treated to dinner in an Italian restuarant, with lots of wine, at the festival expense... the only hard thing was to talk for hours in German, including while I'm drunk. But I think I did a good job.
All this - as well as a sightseeing trip this morning and news that Yaron is making progress with poems that I wrote and he will sing at the concert - should have made me utterly happy, and it did, until I managed to screw myself up again, and while trying to work a bit on my laptop I spilled a whole glass of water provided by the hotel onto the computer.
Oh, how I got mad. I got scared, and blamed myself, and got really crazed, because my life is that computer and with the stressed times lately I managed not to backup almost anything. Even a call to my brother in Israel, who told me that usually water damage does not destroy laptops, was not really enough to calm me down. It seems that I just can't let myself be utterly happy, and just have to do something to screw it up.
So now we wait -to see if my laptop will survive this - and I can't work or use the net in Hebrew. In a way, it makes this even more of a vacation... and maybe that is what I wanted to tell myself, that I need to completely immerse myself in this experience and enjoy it without thinking about work. Why they had to hurt a harmless laptop, who never did anything bad to anyone, in the process, is beyond me.

Nature sure is a bitch.
Ronen

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/9/2006 18:15, ושייך לקטגוריות שחרור קיטור, אמנות
3 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של Ronen ב-14/9/2006 18:41

---