שיבוטים וחידושים (פוסט יוטיובי)
לפני כשבועיים קרו שני דברים שביחד יצרו את הפוסט הזה, שהתעכב הרבה בגלל שהיו כל מיני דברים חשובים יותר לפניו. הדבר הראשון שקרה הוא שהגעתי (במסגרת שיטוטי בזמן השדוד ולחיצות הלינקים המאסיביות) לפוסט הזה של סתוסתו, ואחרי שהתענגתי עליו מיד רציתי לעשות כמוה וליצור פוסט יוטיובי משלי. הדבר השני שקרה הוא שהתחברנו סוף סוף לאינטרנט שהוא לא של וודאפון, בלי הגבלת רוחב-פס ובלי ניתוקים מעצבנים, ואני ניצלתי את השינוי הזה כדי לשוטט ביוטיוב ארוכות, וכדי להקשיב לרדיו מהארץ (בהחלט דבר מרגיע במהלך עבודת התרגום). וכך נולד הפוסט הזה, ששמו המקורי היה 'דברים שלמדתי בגלגל"צ'.
הדבר הראשון שלמדתי היה על ההתפתחות החדשה בתחום השיבוט. לא מדובר בפלייליסט, שהיא לא שיבוט אלא פשוט חזרה שוב ושוב על אותם שירים (עם הבלחות משונות מהאייטיז מדי פעם), אלא בהישג המדהים ביותר של שיבוט אנושי שנראה על הפלנטה: שון לנון, שלא רק דומה לאביו בשם (עד כדי אות אחת וגרש), לא רק עבד עם מוזיקאית יפנית, ולא רק נראה בדיוק כמו האב, אלא גם כותב מלים ומלודיות שהיו נכנסות מצוין לכל אסופה של הביטלס. ולמי שלא מכיר, הנה ההוכחה:



הדבר השני שלמדתי הוא לתת כבוד לדור הוותיקים. פרומו שחזר על עצמו ל'שעתיים עם ג'וני קאש' הדליק אצלי את ההתעניינות, כי היה נדמה לי ששמעתי שם את קאש מבצע את Hurt של Nine Inch Nails, אחד משירי הרוק הכואבים ביותר בהיסטוריה. בדיקה מהירה ברשת הראתה שאני לא מעודכן עד אימה: קאש ביצע את השיר בשנת 2002, בגיל 69, שנה לפני מותו; והקליפ, בו נראה קאש על רקע נופי ילדותו וחייו, הוא אחת הפרשנויות המרהיבות והמצמררות ביותר לשיר שראיתי אי פעם.



ביצועים כאלה הם אחת הסיבות היחידות לא לקטול לגמרי את מושג הרימייק, שבדרך כלל משמש כדי לעשות עוד כסף, לתרגם לעברית להיטי ריקודים משבדיה או - וכאן נכנסה אחת הסיבות שהפסקתי להאזין לגלגל"צ - לקחת שיר יפה של עופרה חזה ולעשות לו 'גרסה מיוחדת' עם נינט ועברי לידר. וכמובן, אם זה 'אירוע מיוחד' שמשמיעים אותו פעם בשעה, את מי זה מפתיע שהשיר נכנס ישר למקום השני במצעד שמדרגים מאזיני התחנה? לא אותי. אגב, זה אולי מפתיע שאני בכלל מקשיב למצעדים או מתעניין בהם, אבל מדובר באובססיה עתיקה שלי, שהגיע לשיאה בשנים 1986-1993, אז הייתי מאזין כל שבוע למצעד ועוקב אחר האמנים החביבים עלי (אופס, עוד סטייה נחשפה).
אז הרימייק מיותר והעיבוד אמצע-הדרכי ברמות קשות, אבל מה שבאמת מעצבן הוא המשך הטרנספורמציה של נינט מזמרת עם כוח דרמטי אמיתי לבובת ברבי מתנפחת. התהליך הזה כל-כך מוצלח שחלק מכם אולי כבר מגרדים בראש ותוהים מה הקשר בין נינט לכוח דרמטי, אז הנה תזכורת, בה זורח הקול האמיתי של נינט (למרות העיבוד הכוכב-נולדי המעצבן).




את הביצוע של נינט ל'קח אותי' של היהודים לא מצאתי ביוטיוב, אבל אני חושב שאפשר להבין. אני מוכן לשמוע עשר פעמים ברצף את 'האור בחיי' בשביל עוד ביצוע כזה של נינט לשיר ברמתה. כנראה שזה לא יקרה, וחבל, אבל אלו הביצועים המחודשים ששווה לעסוק רימייקים בשבילם. והנה עוד אחד, שהוא אפילו לא 'ביצוע מחודש' אלא הקלטה של דימיטרי חבורוסטובסקי, זמר אופרה רוסי , שמבצע... תראו.
(בגלל אילוצים טכניים תיאלצו לראות זאת בחלון חדש, אז פשוט תלחצו כאן

חבורוסטובסקי זה עמד במוקד חיפושי היוטיוב של אסנת בשבועות האחרונים, גם כי הוא שר מדהים וגם כי הוא חתיך הורס וגבר שבגברים (אל תדאגו, אני לא מקנא). מה גם שאני יכול בתגובה לשלוף ג'ינג'יות עם נטייה לעשות מעשים מגונים בכיסאות של פסנתר ולהרביץ עיבודים מרהיבים לשירים של נירוואנה. פרק אחרון ב'אמנות הרימייק', בבקשה:



הקטע האחרון הוא לא רימייק, אבל גם הוא Blast from the past, כפי שנוהגים להגיד - שיר מסוף הסבנטיז/תחילת האייטיז שלא הבנתי למה הוא מתנגן בטירוף לאחרונה בגלגל"צ, עד שגיליתי שהוא משחק תפקיד חשוב בסרט חדש ופופולרי שראינו אתמול. כדי לא לספיילר כלום, להלן השיר בגרסה המקורית, של ריק ג'יימס בהופעה חיה:



ועכשיו באמת תמו שידורינו... שלום.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 10/3/2007 19:07, ושייך לקטגוריות אמנות, אינטרנט
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-11/3/2007 22:08

---

לקפוץ מהרכבת (3)
לרוצים להיזכר ולמי שלא היה כאן בעבר - סצינה ראשונה ושנייה מתסריט שאני עובד עליו. ועכשיו גם סצינה שלישית ורביעית.

3. פנים. בתוך מונית - יום.

אלעד ומירב יושבים במושב האחורי של מונית נוסעת. הם אינם מביטים זה בזה. כותרות הפתיחה של הסרט עולות ביניהם. במהלך הנסיעה נשימתה של מירב נרגעת והיא נעשית יותר ויותר נינוחה. אלעד, לעומתה, עוקב אחרי כל פנייה ואחרי הסכום המופיע במונה.

מירב
(בטבעיות, כביום-יום)
איפה הישארת את גליה?

אלעד
אצל אמא שלך.

מירב
למה לא לקחת את האוטו?

אלעד
כי עמי אמר שאין שם חניה. נסעתי ברכבת.

מירב
לא היה מלא?

אלעד מביט בה כלא מאמין. הוא נאנח.

אלעד
אנחנו לא הולכים לדבר על זה.

מירב מתעלמת ממנו. היא שולפת טלפון סלולרי ומתקשרת.

מירב
אמא? הי, זאת אני. איך גליה? <ביט> אכלה? <ביט> אני מבינה. <ביט> כן, אנחנו בתל אביב, תיכף חוזרים. <ביט> מה? לאלעד היה פה ביזנס ואני הצטרפתי. כן. <ביט> גם הגיעו הנעליים שלי ל'אנטילופ' ואספתי אותן. <ביט> כן, מההמות.

מירב סוגרת את הטלפון. נהג המונית עוצר ליד תחנת הרכבת.

נהג המונית
שלושים שקל.

מירב שולפת כסף ונותנת לו. היא יוצאת במהירות מהצד שלה של המונית ומביטה פנימה. אלעד יושב בכסאו, קפוא.

מירב
אתה בא?

4. חוץ. גשר מעל האיילון בתחנת הרכבת - יום.

אלעד ומירב עוקפים את הפינה אל תוך הגשר. אלעד הולך ראשון, מהר, מירב אחריו. הוא מדבר אליה, אבל רק מדי פעם מפנה אליה את הפנים.

אלעד
...ומה שהכי גרוע, שהייתי אמור לפגוש היום את הרואה חשבון. (מציץ בשעון) בארבע. ובגלל שלא ידעתי כמה זה ייקח, ה... ה... המשטרה, אז ביטלתי אתו, ומי יודע מתי יהיה לו שוב זמן.

אלעד מאט, מצמצם את עיניו ומביט לעבר רציפי הרכבת.

אלעד
(כמעט לעצמו)
מה שמרגיז, זה שהייתי עוד יכול להספיק.

הוא מחפש בעיניו את מירב לצדו, אבל רק כשהוא מסתובב הוא שם לב שהיא נעצרה קצת מאחוריו ונעמדה על מעקה הגשר, מביטה אל המכוניות העוברות באיילון. אלעד מסתובב לעברה.

אלעד
מירבי... מירב...

מירב אינה מגיבה. אלעד מתקרב ונעמד לצדה.

אלעד
מותק, הרכבת תיכף זזה. אם נפספס אותה זה יהיה עוד שעה.

מירב אינה עונה. מבטה נעול על המכוניות החולפות מתחתיהן. אלעד קובר את ראשו בידיו, מתוסכל.

אלעד
נו, באמת. מה קורה אתך? למה את ככה? אני לא יכול לסבול שאת ככה. ואנחנו מאחרים.

אלעד מציץ בשעון שוב. ברמקול נשמעת הודעה על כניסתה של הרכבת לבנימינה לתחנה. אלעד רוקע ברגליו בכעס.

אלעד
די, אני לא רוצה לצעוק עליך.
ׁ(נוגע בכתפה ברוך)
מירבי...?

מירב מתנערת לפתע, כמתוך חלום, מפנה את עיניה בבת אחת לאלעד.

מירב
כן, נכון, בסדר. בוא נזוז.

היא יוצאת בבת אחת לדרך, ממשיכה לכיוון הרציפים. אלעד משתהה לרגע ואז בא אחריה, מבובלבל. הם יורדים במדרגות הנעות ומספיקים בדיוק לעלות לרכבת שהגיעה לתחנה.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 28/2/2007 01:12, ושייך לקטגוריות אמנות
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-1/3/2007 18:25

---

על חלל
בחודש שעבר כתבתי על סצינת כתבי העת לשירה בישראל ובין השאר תהיתי מדוע אין פעילות משמעותית בתחום באינטרנט. זמן קצר אחר כך הגעתי (באדיבות ענבל) אל חלל, אתר חדש לשירה עברית באינטרנט, שנראה, לפחות ממבט ראשון, כתשובה הולמת לתהיייתי. שמחתי לגלות שהעומדים מאחורי המיזם לא הופיעו משום מקום, ושלמעשה מדובר (פלוס מינוס) בקבוצה שהיתה בזמנו הרוח החיה של "דג אנונימי?"; מיד נעלתי מגפי ויצאתי לטייל ב'חלל'.
ראשית שמתי לב לעיצוב המינימיליסטי - שחור על גבי לבן, ללא ציורים ותמונות, בפונט שהזכיר לי משום מה את מעבדי התמלילים הראשונים בעברית (מישהו זוכר את "אורן"?). לא ברור לי אם מדובר בהצהרה אמנותית (בנוסח 'לא מעניין אותנו עיצוב, תנו למלים לדבר') או שזו רק ברירת מחדל זמנית עד שיימצא מעצב לאתר, אבל בעיני בהחלט מדובר בעיצוב נקי, מושך ומעניין, שמתחבר לרעיון של 'חלל שירה'. החלוקה לשיר מרכזי, העומד ב'פרונט' של האתר, ומספר שירים מסביבו, נראתה הגיונית ומעניינת, ונהניתי גם מהטקסט הקצר (תחת הכותרת 'מה') הפונה לכותבים ולקוראים בבקשה:"את החלל הזה יש לסמן, יש להרחיב את גבולותיו. יש לשחק בו ואיתו." אבל הדבר שריתק אותי יותר מכל באתר הוא מה שהופך אותו באמת לאתר שירה ולא למגזין מקוון - התגובות. בניגוד לקודמיו (דג אנונימי? ואוקפי), מאפשר האתר תגובות על השירים המוצגים בו. במידה רבה, זהו יישום של הבקשה 'להרחיב את הגבולות' של החלל; דיון סביב שיר עשוי בהחלט להעשיר הן את הכותב והן את הקוראים.
אבל מהי תגובה על שיר? אם נעזוב רגע את 'חלל' ונביט במגוון האפשרויות להגיב על שיר (ב'במה חדשה', בפורומי שירה, בבלוגים) נראה כי אלו מתחלקות למספר סוגים. ראשית יש תגובות פשוטות וקצרות המסכמות במילה או שתיים את דעתו של הקורא על השיר ('נהדר', 'לא משהו', 'לא התחברתי' וכן הלאה). תגובות מסוג זה, ככלל, לא תורמות בעיני הרבה לכותב (פרט אולי לבוסט קטן לאגו ולרישום הסטטיסטיקה - כך וכך אהבו, כך וכך לא). סוג אחר הוא התגובה העריכתית-ביקורתית - תגובה מנומקת המציינת את המקומות הטובים בשיר (בעיני הקורא) ואת הנקודות שבהן הוא כושל, לפעמים בשילוב הצעות (קונקרטיות יותר או פחות) לשיפורים אפשריים. סוג שלישי של תגובה הוא היצירתי - הקורא הזוכה להשראה מן השיר מותיר הגיג משלו, המשך המחשבה או התמונה שהוצגה בשיר, ואולי אפילו שיר חדש ומלא כתגובה (כפי שהיו עושים משוררי החבורות האמנותיות בצרפת בהתכתבות על נייר אמיתי). אלא שבאינטרנט, כשהתגובות מיידיות, לא קל ליצור תגובה יצירתית מעניינת, הראויה לעמוד באותה מדרגה כמו השיר המקורי, ולעתים קרובות התגובות ה'יצירתיות' הן פארודיה חסרת מעוף או חיקוי של השיר המקורי, והוספתן אינה תורמת הרבה להרחבת ה'חלל' סביב השיר. ראו, למשל, כאן.
בכל מקרה, מתוך רצון להיכנס לדיאלוג ב'חלל', הגבתי על אחד השירים בתגובה מהסוג השני, תוך שמירה על נימוס (כיאות לאורח). בתגובה כתב לי המשורר (ואחד מעורכי האתר): "רונן, אני חושש שהתבלבלת. זה חללשירה ולא סדנת כתיבה-יוצרת", ובהמשך הסביר כי השירים באתר מוצגים כיצירות מוגמרות, ולכן אין מקום לתגובות עריכתיות-ביקורתיות מסוג זה. העמדה הזו בפירוש לגיטמית, שנאמר 'רצונו של חלל - כבודו', אך היא עוררה בי אכזבה - ותהייה. אכזבה, כי עם מציאת האתר ומנגנון התגובות חשבתי שסוף סוף נוצרה הזדמנות לנהל דיון מדוקדק בין משוררים על הטכניקה השירית, על הדיוק השירי, על כלי העבודה המקצועיים שאנחנו חולקים ועושים בהם שימוש על מנת ליצור תקשורת - לא כ'סדנא' שבה יש מנחה ותלמידים אלא תוך דיון פתוח בין הכותבים - והנה, לא כך הדבר. ותהייה, כי אם תגובות עריכתיות אינן לגיטימיות, לאלו תגובות מצפים עורכי האתר? נראה לי ברור שהם אינם מכוונים לתגובות אהבתי/לא אהבתי בסגנון 'במה חדשה', ותגובות עריכתיות - גם לא, כך שכנראה כוונתם לתגובות יצירתיות; אלא שמבחינה זו לא נצפתה באתר הצלחה מרובה עד כה, ואני חושש שגם לא צפויות הברקות מסמרות-שיער בעתיד (מהסיבות שהעליתי לעיל). התמונה הרומנטית של החבורה הפאריזאית המושפעת זה מיצירתו של זה עלולה לקרוס לתחרות של חידודים, שאינם עולים על המקור, או להותיר אותו מיותם (כי לאף אחד אין משהו יצירתי להוסיף).
מצד שני, כפי שכתב חזי לסקלי, "יש גם סיבה רביעית", או במקרה זה אפשרות רביעית: למצוא דרך אחרת להגיב לשיר, באופן שאינו נכנס לאחת הקטגוריות לעיל. זהו אתגר לא קטן (כמו במשחק הילדים 'כן לא שחור לבן' - להימנע מכל האפשרויות המקובלות), בין אם לכך כיוונו העורכים או לא; בימים הקרובים אנסה לחשוב איך אפשר לעשות זאת, ואם אמצא - תראו את התוצאות בחלל.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/2/2007 21:02, ושייך לקטגוריות אמנות, אינטרנט, ביקורת, סיפרותי
24 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של אלכס בן-ארי ב-19/2/2007 11:32

---

יראת אלוהים (שיר)

אני מסתכל מקרוב
על הפירורים שנפלו למקלדת.
הם חיים בזוהמה,
מדי פעם מכה בהם מקש מלמעלה
בסדר אקראי (או לפחות לא מובן)
שלפעמים יש בו דוגמאות אך לעולם אינו חוזר באותו אופן בדיוק
גם אם יש מקומות מועדים יותר לפורענות
למשל מתחת לאות י'
שנמצאת ליד ו'
שלא לדבר על ה'
(יש מי שחושב - בטעות - שזהו שם האל המתעלל בהם)
במקומות האלה למדו התושבים כבר מה לעשות
כלומר שאין מה לעשות
והם אינם חושבים הרבה על העתיד
רק מסתתרים בחרכים
מביטים למעלה
מתחבקים


{אולי בהקשר של הפוסט על אלוהים מקודם, ואולי סתם. נכתב לפני יומיים}שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 11/2/2007 20:06, ושייך לקטגוריות אמנות, סיפרותי, המחשב ואני
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של mishpat1 ב-15/2/2007 19:01

---