אי-קיומו של אי-קיום
יום אחד יכול להיות ארוך ארוך ארוך, אבל הוא לא יכול להימשך לנצח. למעשה, אפילו שבוע לא יכול להימשך לנצח, וגם חודש, וגם שנה.
התפיסה הסובייקטיבית אומרת שאם שעה זה כל הזמן הארוך והרחב הזה, אז 24 שעות הן המון, ושלושים פעם 24 שעות זה המון המון, וכן הלאה. אבל איכשהו במבט לאחור, כל תאריך עתידי נדון להתקרב, להגיע ואז לעבור. כל זמן שכביכול יש לנו, ואפשר להירגע כי זה עוד רחוק, מגיע בסופו של דבר לסטטוס 'מעבר לפינה', ואז הוא כאן, מתנפל.
ואז הוא היה ועבר.
אני זוכר את התקופה שספרנו לאחור לשנת 2000. היתה תחושה שמשהו גדול יקרה, שהשינוי בדרך. כל השעונים תוזמנו, פעמו יחד. משהו קורה.
2000 הגיעה ועברה. ו-2005. ו-2007. ו-2008 כבר חצי מאחורינו. ואם סופרים בגילאים זה נעשה עוד הרבה יותר מפחיד.
והסיבה העיקרית לכל הבלגן הזה הוא שאין, בעצם, רגעים של אי-קיום, כלומר רגעים שמחוץ לזמן. בכל זמן נתון, האני האובייקטיבי קיים: חש, מתפקד, מדבר, חולם. לפעמים הוא לא מרגיש את מעבר הזמן (למשל בחלום), אבל הוא תמיד קיים, הוא לא בממד אחר שבו הזמן עובר אחרת, הוא לא בהפסקה (כי אין ולא תהיה כאן הפסקה).
הקיום אינו מפסיק, והקיום אוכל הכל, כולל את ההתנגדויות אליו. כל דבר שיוצא מגבולות האני נכנס לגבולות הציבורי, ובאותו רגע הוא מתקיים גם בממד חיצוני, בעל השתמעויות אחרות לחלוטין מאשר מה שתכנן האני בתוך אינותו הפנימית. אי-קיום, חופשה, ביטול, לקיחה לאחור, מחיקה של הקובץ" כל אלה לא אפשריים במציאות חסרת מכונות זמן. וזה מה שגורם לכל הטריקים להיכשל: תאריך ככל שתאריך את יריעת המסטיק של הזמן, בסוף היא תקפוץ כמו גומי חזרה למקומה בשרשרת השניות, תהפוך לאבן בחומת העבר ותותיר אותך, שוב, עירום וחסר ישע כנגד אשליית העתיד.
(העתיד הוא אשליה כי הוא בעצם רק עבר שלא קרה)

אי קיומו של אי-קיום גורר גם את אי-קיומה של נקודת משען אובייקטיבית, חוצית לזמן, שממנה אפשר להביט ולסכם. אי-קיומו של אי-קיום גורר אם כך את אי-קיומה של משמעות, כי כל משמעות שתיפתח אינה לוקחת בחשבון את מלוא מערכת החיים אלא רק את חומת העבר שנצברה כבר (ואת הסיטואציה הספציפית ונקודת המבט של מסטיק ההווה). משמעות של ממש עשויה להתממש רק מנקודת-מנוף ארכימדית מחוץ לרצף הזמן, שהכרחי, אם כך, שתהיה נקודת אי-קיום. וזו איננה.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 3/7/2008 21:41, ושייך לקטגוריות אמנות, קוהרנטיות זה פאסה
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-5/7/2008 12:14

---

מצעד שירי הנואשות
למי שמכירים אותי - או קוראים את הבלוג הרבה זמן - הפוסט הבא עלול להיראות כמו שחזור וטחינה של דברים שכבר היו. אבל הוא לא. הוא יותר סיכום, ברמה האישית והפנים-אישית, וכשמסכמים חוזרים הרבה פעמים על החומר.

הוא עוסק בנושא החוזר-על-עצמו-בבלוג של נואשות, אותו מקום שהוא 'מעבר לייאוש' ושמניע לפעולה דווקא בגלל שכבר לא איכפת; ואת המקום הזה של הנואשות מתניעים אצלי יותר מכל שירים מסוימים המספקים פסקול לרגעי הנואשות הקשים ביותר. ומאחר שכבן מזל מאזניים אני גם מטורף על מצעדים ודירוגים (בטח כתבתי על זה באיזה פוסט אבל אני לא מצליח למצוא), באופן טבעי בא לי הרעיון ל'מצעד שירי הנואשות' - עשרת השירים שהכי מייצגים בעיני את המקום הזה, את עוצמת ההחלטה הנובעת מהוויתור על המרוץ. רבים מהם - כצפוי - כבר הוזכרו ולונקקו בבלוג הזה, אבל יש גם כמה חדשים, ובכל מקרה - החיבור של כולם יחד (כך נראה לי) יוצר איזו תמונה מלאה יותר.

לצורך העניין, אספתי שירים רק באנגלית - הן בגלל שקל יותר למצוא אותם באתה-צינור, והן משום שהשוואה של שירים באנגלית לאלה בעברית תמיד נראתה לי כמו איזה חילול קודש (השפעה של המצעדים המפוצלים ברדיו?). שנית, מאחר שאלה פלוס מינוס השירים הכי אהובים עלי ביקום, ברור שהדירוג הוא עניין של עכשיו-בערך, ועלול להשתנות שמונה פעמים עד מחר. ובכל זאת.

{הערה טכנית - כדי להקל על הקוראים ועלי, השירים מופיעים כלינקים ולא כיוטיובים משולבים}

10. Against all odds - פיל קולינס. השיר היחיד ברשימה שמסגיר את ההתמכרות שלי לקיטש, אבל אם כבר קיטש, דיס איז אס גוד אס אי גטס: המלים נואשות במידה, ולפיל קולינס אני משום מה מאמין כשהוא אומר שהוא חייב ללכת נגד כל הסיכויים.

9. You made me the thief of your heart - שינייד או'קונר: כדי להבין את הצד הזועם של הנואשות, אפשר פשוט לוותר על המצעד הזה ולשים ברצף את האלבום הראשון של שינייד או'קונור, 'האריה והקוברה', שכל שיר בו נואש בדרכן שלו. הבעיה היחידה היא שאז מחמיצים את השיר הנפלא הזה, שנכתב לפסקול הסרט 'בשם האב'. החיסרון היחיד שלו הוא שהוא קצת ארוך מדי (ולשינייד ממילא עוד נחזור בהמשך).

8. Angie - הרולינג סטונז: את ההיכרות עם השיר הזה אני חשב לגרסת הכיסוי הנהדרת שלח טורי איימוס, אבל במקרה זה השתלם לחפור ולמצוא את המקור. הוא מדגים את הקו הדק שבין היאוש לנואשות ויוצר שיר אהבה מ'אין כל אהבה בליבותינו'.

7. Shout - טירס פור פירס: לפני שאתם לוחצים את הלינק, היכונו להגביר את הווליום ולצעוק. אני חושב שכבר הכרזתי כאן על אהבתי ללהקה הנפלאה הזו משנות ה-80, אבל אם יש שיר שגורם לי לרצות לצאת לרחובות ולהפיל את הממשלה, זה זה (לצד Another Brick in the Wall הקלאסי של פינק פלויד).

6. Island - הת'ר נובה: נואשות, כמובן, לא חייבת לצאת לרחובות. היא יכולה להיות אישית, פנימית, הכרזת עצמאות וניתוק שיוצרת אי פרטי לברוח אליו, מקום שבו אפשר לקבור את חוסר האונים הזה. אני לא יודע אם כבר הזכרתי את הת'ר נובה בבלוג הזה, אבל אם לא, הגיע הזמן.

5. Jolene - דולי פארטון: הרשימה הזו לא מתייחסת לז'אנרים. יש פה פופ אייטיז, רוק, אלטרנטיב ועכשיו גם קאנטרי. נדמה לי שהזכרתי את השיר הזה בדיון על 'שיר הסמרטוטים', אבל הוא מתאים היטב גם למצעד.

4. Your ghost - כריסטין הרש: את השיר הזה אני בטוח שכבר הזכרתי כאן, ואני לא חושב שיש לי עוד הרבה מה להגיד עליו, אולי רק שזו דוגמה נדירה לדואט אהבה שבו שני הצדדים מפגינים נואשות איומה (מייקל סטייפ: "אבל... את היית בחלומות שלי!")

3. Northern Star - הול: שיר של סגידה ונואשות שרק הולך ונטרף ככל שהוא מתקדם, וכבר כתבתי על ההתמכרות שלי אליו ואפילו תרגמתי אותו כבר. אז עכשיו העליתי וידיאו עם קורטני לאב בביגוד מינימלי מבצעת את השיר לייב בפסטיבל בבריטניה.... enjoy.

2.
Weak - סקאנק אננזי: אוף, אני כזה צפוי לפעמים. אבל מה לעשות. לשיר הזה יש ביצוע שקט של k's choice וכל מיני קליפים אחרים באתה-צינור, אבל אני נאמן לביצוע ולקליפ המקורי, שכבר היה בבלוג (אני ממחזר את ההצהרה על כך שאני ממחזר את עצמי. נורא)

1. Troy - שינייד או'קונור: מה זה אומר, שמקומות 2-5 כבר היו בבלוג, אבל דווקא המקום הראשון שלא? או שבשני המקומות הראשונים מככבות נשים קרחות? אין לי מושג. אבל השיר הזה - לא, קבלו תיקון: יצירת המופת בת השש דקות בערך הזו - היא התמצית המוחלטת והטוטאלית של מושג הנואשות, כולל היאוש, השקט, והזעם. במשפט אחד:

I will rise, I will return/ The phoenix from the flame
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 5/6/2008 10:51, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, סטיות אישיות, אמנות, שחרור קיטור
27 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ברלינר ב-17/6/2008 10:04

---

הכל דבש?
חזרתי היום לעבודה, מגיה את החומר של בנגקוק, וברקע שמתי גלגל"צ, ונפלתי על המצעד השבועי. השיר הראשון היה 'הכל דבש' של ארי גורלי ורעות יהודאי, אותו שמעתי לראשונה לפני כמה חודשים. אז, בשמיעה ראשונה, שמתי לב לשיר משתי סיבות. הראשונה והדבילית היתה שאת ארי גורלי פגשתי לפני שנים (הוא ליווה כמלחין על אירוע הסיום של כיתת השירה של הליקון). השנייה והחשובה יותר היו המלים, שלא שמרו במאה אחוז על הקונבציה הגלגל"צית המקובלת, אלא עסקו בזוג שמגיע למקום הנורא שבו חייהם המשותפים הם למעשה שקר, הכחשה מוחלטת של הרגשות הקשים המפעפעים מתחת לפני השטח: "דבש, הכל דבש/כל יום אני משקר את עצמי מחדש".
היום, במצעד, אחרי הרבה זמן שלא הקשבתי לגלגל"צ (יש איזשהו גבול לכמות תשדירי השירות נגד תאונות דרכים שאדם יכול לשמוע), גיליתי שהשיר בילה שמונה שבועות רצופים במקום הראשון במצעד, ונחשב ללהיט הגדול ביותר של השנה עד כה. תגובתי המיידית (אחרי 'שיחק אותה, ארי גורלי') היתה הפתעה לא קטנה; הכיצד הפך שיר כל-כך בעייתי מבחינת המלים, שיר שחותר תחת השקר שאנחנו מספרים לעצמנו, לקונצנזוס שכזה?
האזנה נוספת, באמצעות יוטיוב, גילתה את הסוד. 'הכל דבש' הוא אחד מאותן תופעות נפלאות העוסקות יותר מכל בעצמן. בדיוק כמו הזוג הדובר, גם השיר הוא שקר אחד גדול. המלים הבעייתיות מוחבאות מתחת לפורמט הכי שמאלצי שקיים - דואט מרגש בין גבר לאישה; הן מוסתרות במנגינה מלטפת, עדינה, דבשית ממש; והמלים הכי זכירות - שם השיר ומה שמתחרז אתו - משדרות אופטימיות המסתירה את האמירה. כך יכול מר ישראלי לפזם את השיר לעצמו, מבלי משים: "דבש, הכל דבש, לה לה לה לה לה מחדש", ולהתעלם לגמרי מהשקר הגלום בכך. קריאת המלים העלתה שהסיטואציה לגבי משקרים בני הזוג לגמרי לא ברורה ומובהקת, וממילא שני הבתים הראשונים נעלמים מאוד מהר באבק ומשאירים רק מנגינה נעימה והמון דבש. וכך, שמונה שבועות, ומדינת גלגל"צ ממשיכה לשקר את עצמה מחדש.

ואגב, מה זה בכלל הביטוי הזה, 'הכל דבש'? למיטב ידיעתי דבש הוא חומר מתוק אמנם, אבל דביק עד אימה, משתק, מטביע. וזה דווקא נראה מתאים לשקר החונק של הזוגיות המתוארת בשיר (או אם נדייק - לא מתוארת אלא רק נרמזת). הכל דבש פירושו שאין לאן לזוז, שהחיבוק קרוב מדי לחניקה, שכל מה שאיננו דבש טבע כבר מזמן בתוך העיסה. ואפילו היכולת להודות בכך, לדעת ש"כל אני משקרת אותי מחדש", טובעת בים של ליטופים, בים של שקרים (וזה מזכיר גם את עברי לידר, שבאלבומו הראשון ליטף ושיקר, גם אם בצורה פחות דביקה מהדבשאים שלנו).



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 23/5/2008 01:54, ושייך לקטגוריות אמנות, דברים שמצאתי ביוטיוב, קוהרנטיות זה פאסה
37 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענתא ב-30/5/2008 02:51

---

kuenstliche beatmung
ספיח מהמסיבה ההיא אצל הג'ינג'י היה תובנה מעניינת על הגרמנית: בעוד ש-kunst זה אמנות (וגם המקור למילת הסלנג האידישאית 'קונץ') הרי ש- künstlich פירושו מלאכותי, מעושה, לא אמיתי. נשאלת השאלה: מה לאמנות ולמלאכותיות?
העניין הוא שהקשר הזה לא מוגבל לגרמנית. גם באנגלית, art זו התחלה של artificial. ובעברית, אמנות נבדלת רק באות אחת מאוּמנות, שהיא מלאכה, ומלאכה מובילה אותנו שוב למלאכותי.
אלא שהקישור העברי האחרון הוא זה שפותר את התעלומה: המלאכה הרי באמת יותר משהו מעשי ידי אדם, 'מלאכותי' בהיותו 'לא מהטבע'. והמלאכה באמת היתה הרבה לפני האמנות והרבה לפני המלים המתארות אותה; באנגלית, למשל, השימוש הראשון למילה art במובן של אמנות היה ב-1620; המילה קיימת הרבה קודם לציון 'מיומנות כתוצאה מלמידה', ומתבססת על שורש יווני שפירושו 'אופן, דרך שבה הדברים נעשים' (מונח שנשמר חלקית גם באנגלית של ימינו, ובאופן משעשע הוא גם המשמעות של המילה Art בגרמנית). תהליך דומה אירע בשאר השפות, והמילה המתארת סתם פעולה-מתוך-למידה (שיוצרת משהו חדש שלא היה בטבע) קיבלה משמעויות אחרות.
לסיום - ובלי קשר - הנה לינק לשיר של אליזבת בישופ, שהוא לא רק נפלא אלא גם משתמש במילה art במובן הישן יותר שלה. מומלץ.

אה, והכותרת? סתם שם של פאב בברלין שנראה מאוד מתוחכם. אבל המשמעות היא פשוט 'הנשמה מלאכותית'.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 12/4/2008 01:04, ושייך לקטגוריות אמנות, אטימולוגיה בשקל תשעים, קוהרנטיות זה פאסה
16 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של קובי ב-16/4/2008 16:59

---