פאואר-פוינט

 

מן המפורסמות היא שעם הזמן הופך אדם דומה יותר ויותר לתוכנת המחשב החביבה עליו, אולם שום סימן מקדים לא העיד על הצפוי באותו בוקר, בו הקיץ מ' מתוך חלומות טרופים ומצא שנהפך במיטתו למצגת פאואר-פוינט.

 

הוא הרים את ראשו מעט מעל הכר וראה כי גופו הפך לדמות מקלונית מגוחכת, כמו בציורי ילדים מרושלים. ידיו ורגליו היו לא יותר מקווים שחורים עבים, וכאשר ניסה להניע אותן הן התנופפו בגמלוניות וגרמו לו תחושת חיכוך בלתי נעימה כל כך, עד שנאלץ להפסיק מיד וצנח חזרה. מימדי גופו לא השתנו, כך נראה, אולם נעלם ממנו כל פרט מזהה.

 

לאחר שהושיט את מקלו הימני ונגע בחשש בגופו, נהיר היה לו כי אין זה חלום. חדרו היה ערוך כתמיד, המחשב הנייד פתוח למראשותיו והטלפון הנייד חיווה על שלושים הודעות אי-מייל מהלילה. מה קרה לי? הרהר מ', אולם המחשבה לבשה מייד במוחו תבנית סדורה של סעיפים ותת-סעיפים, ואלה בתורם התקבצו למצגת בת שמונה שקפים, בה עמוד השער מכריז באותיות קידוש לבנה "מה קרה לי?, מאת מ' - מייסד ומנכ"ל". המצגת חלפה מול עיני רוחו הנבעתות בסדר מוכר עד זרא, פותחת בתאור הבעיה, עוברת להסבר מדוע היא קשה לפתרון ומשם ממשיכה באופן בלתי ברור לתאור הטכנולוגיה היחודית, יתרונותיה העסקיים ותמחורה הנמוך עד כדי שערוריה.

 

בחייו הקודמים, אשר נראו עתה כחלום עמום, רחוק, היה מ' מנכ"ל חברת סטארט-אפ מבטיחה. רוב זמנו היה מסתובב בעולם ומציג את מרכולתו באמצעות מצגות פאואר-פוינט נדושות, לרוב בנות שמונה שקפים. היו אלה מצגות זהות כמעט לחלוטין לאלה שעמיתיו טרוטי העיניים הציגו באותם חדרים ממש לאותם לקוחות ממש, בטרם גורשו במיאוס חזרה אל המטוס. נוח היה למ' עם מצגותיו, כמו פיג'מה מהוהה ומוכרת, עם הרקע הלבן והאותיות הכחולות, ונגיעות שובבות בכתום פה ושם. אף איורים היה כולל במצגותיו מתוך אותו אוסף גרפי מוכר של דמויות מקלוניות, העוסקות במגוון פעולות רלוונטיות כגון גירוד בראש, ישיבה מאומצת מול מחשב ודילוג מאושר נוכח היתרונות התחרותיים שהקנתה להן הטכנולוגיה של מ'. כל מה שלא ניתן היה לניסוח כסעיפים קצרים ותמציתיים הודח מהמצגת, ומ' הלך והשתכלל בניפוי כל מחשבה מקורית, ניסוח רהוט ותחביר תקני. מחד, הוא הפך לאשף המצגות ויכול להיות לרקוח אחת בתוך דקות בעודו קורא הודעות מייל ומקלל בטלפון לקוח סרבן. מאידך, איבד מ' כל יכולת לקרוא טקסט אשר אינו ערוך על פי הנוסח הנוקשה הזה, אשר אפשר לדמותו אולי לסונטה שקספירית בת זמננו. בהתאם, מחשבתו התרדדה לכדי מספר מבנים קבועים הנשלפים מהתיקיה על פי הצורך.

 

 עתה היו מ' והמצגת לאחד, ומחשבות נוגות השתלטו עליו, נפרטות מיד לסעיפים ותת-סעיפים באותיות קטנות, כמקובל. תוגה כבדה נפלה על השקף הגדול של הנפש.

 

לפתע עלה בו רעיון, ומ' נבעת לראות כי בה בעת הופיעה נורה צהובה דולקת מעל לראשו, בדיוק כמו בשקף "הטכנולוגיה היחודית שלנו". הוא קם מהמיטה בקולות חריקה משונים, ופסע אל מעבר לדלת. המראה שנשקף משם היה מחריד. עולם עיוועים שטוח ודל צבעים נפרש מול עיניו, מאוכלס בדמויות מקלוניות זהות, פוסעות אנה ואנה ללא מטרה ניכרת ומדי פעם מופיעה מעל ראשה של אחת סימן שאלה, נורה צהובה או סמל דולר ירקרק. השמיים היו מקשה כחולה סמיכה אחת וכל מה שתחתם צויר באותו קו שחור עבה ממנו היה עשוי כעת מ'. זוג מקלונים קרב אליו כך שהוא יכול היה לשמוע את שיחתם. ניכר כי הדברים נסובו על נושאים רומנטיים, שכן המקלון בדיוק פרש בפני רעותו את שקף היתרון התחרותי שלו בקול חדגוני, קול אותו הכיר מ' בצביטת-לב ממצגותיו האינסופיות. להמחשת טענתו הפריח המקלון דיאגרמה באויר,  ובה מלבנים בגוונים שונים של אפור מחוברים זה לזה בחיצים. בת שיחו צימחה סימן שאלה מעל ראשה וענתה בשקף לאקוני של נושאים פתוחים להמשך דיון.

 

מ' פסע הלאה, מתאים את קצב הליכתו לסובבים אותו וקולט קטעי מצגות קטועים. השיחות היו בעניינים שונים, אולם תמיד נעו באותו מסלול מוכר וענייני, כולל זמן לשאלות בין שקף לשקף ונגיעות שובבות פה ושם בפונט כתום. כמה מהם עסקו כפי הנראה בנושאים דתיים, כיון שהזכירו איזושהי ישות עליונה, "זה אשר אין לחלקו לסעיפים" נורא הוד.

 

היה זה יותר משניתן היה לשאת. מ' קרס על הרקע הלבן והפריח שקף מצוקה ממר ליבו, אדום ועמוס סימני קריאה. הוא הביע את מיאוסו ופירט בסעיפי משנה את המרכיבים: החד-גוניות, הרדידות, הדימויים הנדושים והסדר הנוקשה. "חייב להיות יותר מזה, אי-שם בעולם" הוא זעק, ומקלות דמעות זלגו מעיניו. הכל התערפל סביבו ואז הפך לזוהר מסמא, כאילו היה מקרן שנותק ממחשב נייד והמשיך להטיל את אורו על המסך.

 

למחרת הקיץ מ' מתוך חלומות טרופים ומצא שנהפך במיטתו לגיליון אקסל.

 

---

קוראים יקרים: בחודשים האחרונים התרשלתי בפרסום בבלוג באופן לא יסולח. עם זאת, המשכתי לצבור חומרים משובחים במחברתי, והמציאות העדכנית בתחום ההייטק סייעה לי בכך מאד.  המשכתי לפרסם את טורי במגזין דה-מרקר כמקודם, ובזמן הקרוב אעלה אותם לבלוג יחד עם קטעים קודרים אקטואליים, אשר רוח של מיאוס וחדלון ודאי תשרה עליהם.

 

שמור   בטל

20/1/2009 12:18
78 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן    לינק ישיר לקטע המלץ    

62,521