אגדה אורבנית

 

האזינו לסיפור ששמעתי מפי זקני הרצליה-פיתוח, בעודם מסבים לשולחן גדוש פירות-ים, ומגבירים קולם עד לצעקה כדי לגבור על קולות בניינו של עוד מגדל אקרשטיין.

 

ביום אחד של ראשית הקיץ, אחרי המלחמה ההיא ולפני זו שתבוא, הלך מנכ"ל סטארט-אפ מוביל בתחומו ברחובות עירנו והגה בתוצאות הרבעון המתקרב לסופו. הוא דילג באומץ בין ערימות הזבל, חמק משלוליות שמן המוסכים וזרנוקי שטיפת המכוניות, והתפתל בין המכוניות הצופרות ביאוש בגין עוד שינוי בהסדרי התנועה. מעשה שבשגרה התיישב המנכ"ל באחד מבתי הקפה, אלה המנקדים את הרחובות בסככות נאות ורכבי שטח על המדרכה, והגה ברבעון המצטייר מגליונות האקסל כאפרוח דל ומעוט נוצות, בניגוד לאותו עגור אצילי שדומיין בתחזיות תחילת השנה. מחשבות התוגה פעפעו מתוך מוחו, בעודו גוזר מיתות משונות על אנשי המכירות, והתגשמו מעל ראשו לעננה קודרת אשר תוכה כעין החשמל.  מתוך החלונות הסמוכים עלו מחשבות חודש יוני דומות של מנכ"לים דומים עד לכאב, והתערבלו בגובה המגדלים עם שאיפות, מזימות וחריקות שן, לכלל תופעה אקלימית קיצונית המכונה "עולם ההייטק הישראלי".

 

במערבולת הרעילה נלכד פרפר אחד - פרפר הרצלייני למוד-סבל ואפור כנף מפיח - וצנח שדוד על מקלדתו של המנכ"ל, שניות לפני שזה טרק בזעם את מכסה המחשב הנייד. הפרפר ניסה תחילה לחלץ עצמו, ואף לחץ מספר פעמים על מקש אסקייפ, אולם ללא הועיל. לפתע, כמקובל באגדות, פתח את פיו וקרא: הו, יזם! אם תחלץ אותי מכאן, תוכל לבקש שלוש משאלות ואלה יתמלאו מיד. המנכ"ל לא שמע ההבטחה הכבושה שכן היה עסוק, בשני טלפונים סלולריים במקביל, בשכנוע לקוחות בדברי חנופה והנחות מפליגות להקדים את הזמנותיהם לרבעון השני. הפרפר ניסה להיות יותר מפורש ומוכוון-מטרה, והציע הכנסות גדולות ועסקאות OEM גלובליות בתמורה לאקזיט המיוחל, תוך נקיבה בסכומים מופלגים, אולם לא הצליח לחדור את שטף הלהג מתוכו עלו שוב ושוב אותן מילים. אט אט הלכה מחשבתו והתערפלה, בין השאר בהשפעת החומרים הקשים בגליון האקסל מולו נמחץ, והוא הספיק רק, בכוחותיו האחרונים, לקלל את המנכ"ל קללה איומה: בכל יום תלקח ממך מילה אחת, מילה אשר אותה לא תוכל יותר לבטא לעולם, עד אשר יתם כל אוצר המילים שלך! הפרפר קיפל את מחושיו והפטיר בעוקצנות: ...וזה לא צריך לקחת יותר מחמישה ימים.

 

למחרת בבוקר קם המנהל, והלך להעיר את בתו לבית-הספר בדברי כיבושין. שמעי, חמודה, הלילה חשבתי על... אך בעודו מדבר קרה דבר מרעיש: המילים לעו והוא לא הצליח להשלים את המשפט. לשונו, לסתו ושפתיו בגדו בו, וסרבו לבטא את המילה האהובה. הוא ניסה עוד כמה פעמים מול המראה, אולם פיו הוליד רק דממה דקה. במשך היום שמו לב העובדים כי מנהגו של המנכ"ל אינו כרגיל. הוא דיבר באיטיות ובכבדות, מהרהר לפני כל מילה ובמיוחד כאשר נסוב הדיון על העניינים החביבים עליו – התויית מדיניות החברה לעשור הקרוב ואופיים פורץ-הדרך של מוצריה. אז האדימו פניו ללא סיבה ברורה, וניסוחיו התפתלו בדברו על "מערכת חדשה של עקרונות יסוד" או "תפיסות חדשות של מיחשוב אשר יזעזעו את לקוחותינו". הילוכו הפך עצי ומגושם, כאילו גופו מתגונן בחשש בכל צעד מפני איזו רעה שתיפול עליו, לאחר אובדן הפרדיגמה.

 

בערב היתה רוחו רעה עליו במיוחד, והוא ניסה לגרש ממוחו ללא הצלחה את החשש מישיבת הבורד המתקרבת, בה לא יוכל לעשות שימוש במילה. העולם נראה חיוור והרגשת תפלות נוראה עטפה אותו. כל תקשורת מילולית התישה אותו ממאמץ ההתחמקות, בין אם קביעת תפריט ארוחת הערב ובין אם משא ומתן על שיעורי הבית, והרי כל אלה מלאים פרדיגמות האורבות לו להכשילו!

 

למחרת הוא התעורר בשעה מוקדמת, ובעוד קורי שינה בעיניו ניסה לומר, לצרוח, את המילה. לבו צנח. הקללה לא סרה, ומה רב היה יאושו כאשר גילה חיש כי גם האסטרטגיה נלקחה ממנו, זו אשר אך אמש השאירה משהו מיכולת הביטוי שלו וסמכותו הניהולית. הוא התאמץ לדלות מזכרונו, אולי מימי הילדות, מילים חלופיות, אולם לא העלה יותר מלפת ושבשבת, אשר הקשר בינן לבין תחום עיסוקו רופף. זכרונות מרים עלו בו, מעשה שטן, נואם נאומים רבי רושם על אסטרטגיה בפני קהל משתאה, רגעי תהילה שחלפו.  המנכ"ל הלך והתכדר בשתיקה זעופה. ביום השלישי והרביעי, לא הופתע עוד עם העלמן של הטכנולוגיה והאפליקציה, ממילא היה מוגבל כבר דיבורו לכן ולא בלבד, עם התמקדות ב-"לא" למען הזהירות. בישיבת הבורד התאכזבו המשקיעים לגלות כי המנכ"ל אינו מצליח לנסח חזון ברור לחברה, ופיטרו אותו מניה וביה.

 

המסובים מסביב לשולחן בהרצליה הניעו ראשיהם בהשתתפות. רק אחד העיר ברוב תבונה כי מוטב היה אם הפרפר היה לוקח ממנו את תוכנת הפאואר-פוינט, וכך גומר אותו ביום אחד.

 

שמור   בטל

9/6/2008 13:15
41 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן    לינק ישיר לקטע המלץ    

62,521