סולם יעקב

 

למתבונן מבחוץ עשוי עולם ההייטק להצטייר כבריכה קסומה, מופזת, בה שוחים דגי זהב מפוטמים אנה ואנה, לוגמים קפה משובח ומתכננים בניחותא את תפריט ארוחת הצהריים. אולם התבוננות מיקרוסקופית בטיפת מים מבריכה זו תגלה, כמו בטבע, עולם נסתר וגדוש טורפים ונטרפים, אכזריות ויצרים עזים. ההיררכיה המושלת ביצורי המים נוקשה וידועה היטב, ולהוותנו רובנו נופלים בקטגוריית הפלנקטון אשר אינו שולט בגורלו, נסחף בזרמים אדירים עד שנבלע בלועו של אורגניזם גדול יותר.

 

כדי לשמור בכל זאת על חזות מהוגנת, אין מקובלת בעולמנו טריפה של ממש, עם שיניים ודם וזעקות אימה אילמות וליקוק שפתיים נהנתני.  הכלי העיקרי לביטוי ההיררכיה הוא בזבוז זמנו של האחר. אין אדנות כאיחור ללא התנצלות או ביטול של הרגע האחרון בתואנה קלושה, המגמדים את הזולת ומעמידים אותו במקומו הראוי בשרשרת המזון. כדי להשלים את התבוסה חייב הנטרף להרכין את ראשו, להפטיר כי שום דבר לא קרה, וכי הוא למעשה ממש שמח כי בן שיחו לא הגיע לפגישה אליה התכונן חודשיים ואושרה שלוש פעמים מבעוד מועד, שכן עתה יוכל להגיע עוד יותר מוכן למועד הבא שיקבע!

 

ניקח לדוגמא מנכ"ל סטארט-אפ דמיוני המחזר אחר לקוח שמן בארה"ב, משמע סרטנון זעיר המעז לזמן עצמו אל הכריש. הלקוח מתקשה למצוא זמן לפגוש אותו חצוף מהמזרח-התיכון, ולבסוף מקציב לו חצי שעה בשעות אחר הצהריים של יום שישי אחד, במשרדו בקליפורניה. המנכ"ל מוחל על כבוד אשר מעולם לא היה לו, מוותר על סוף השבוע ומשתנע לקצהו האחר של העולם במשך יממה, מושא לדחיפות מרפק אין ספור במטוס ושיעולי שחפנים. בהגיעו מותש ליעד מתגלה כי אין לקוח ואך משל היה: מזכירתו של זה מסתפקת בתירוץ האלמותי ש-“something came up”. הנטרף האומלל תופס לבסוף את הכריש בטלפון הסלולרי, וזה על רקע מצהלות ילדים ושכשוך מים בלתי משתמע לשתי פנים מביע את תקוותו הכנה כי המנכ"ל יגיע שוב לאזור זה של העולם במועד כלשהו.

 

יש להודות כי אלו רגעים בהם משתוקק האדם לשיניים שינעצו בירכו כמו בעולם הישן והטוב. אם נפצל את התמונה לרגע לשניים, נראה מנכ"ל-של-מטה מובס, המחייך בעל כורחו אל המזכירה ומנחם אותה כי לפחות עשה טיול יפה ומזג האויר אכן מצוין בעונה זו של השנה. קו דק של עצב נמתח ממנו אל עלבונות ילדות ישנים, ורפיון מוכר עז זרא פושט באבריו. לעומתו, מנכ"ל-של-מעלה מתבונן במיאוס בבן-דמותו הפריך, רגשות רוחשים ומתרוצצים בו כנמייה שבויה, וחזיונות שווא של חניקת הלקוח והתעללות בגופתו נכבשים בו אך בקושי. 

 

כדי להתמודד עם מקרים שגורים כאלה, פיתחתי התבוננות מדעית מרוחקת, אנליטית, עתים משועשעת. השחתת זמני נבחנת על פי מספר פרמטרים ומקבלת דירוג בין אפס לעשר ב"סולם יעקב", על שם אבינו אשר חיכה שבע שנים, פרק הזמן הממוצע, אגב, לקבלת תגובה ממשקיע הון-סיכון, מקבילו המודרני של לבן הארמי.

 

מופרכותו של התירוץ כמובן תורמת לניקוד, והעדרו המוחלט מזכה בנקודת בונוס. קביעת פגישה בשעות בלתי סבירות בעליל – למשל שתיים לפנות בוקר שעון ישראל – תזכה לתשואות חן, אולם גרירתי לצידו האחר של העולם תגבר תמיד. שיקול הדעת בקביעת הדירוג אינו פשוט: לעתים זה שלא יופיע לפגישה כלל, באופן בנאלי במקצת, ידורג נמוך יותר מעמיתו אשר יגיע רק לעשר הדקות האחרונות, יתרווח בכסאו ויודיע כי הזמן קצר ולכן עלי להזדרז במצגתי.  כל גילוי צער והתנצלות מקצץ באורח קשה בניקודו של הכריש, בהעידו על רכרוכיות שאינה במקומה.

 

ביצועים וירטואוזיים יכולים לסחוט ממני מנוד ראש של הערכה למקצוען אמיתי. כך קרה עם אותו משקיע בוסטוני אשר עד סף משרדו הגעתי והנה הוא יוצא לכיוון רכבו ובידיו כוס קפה מקרטון. עצור, נוכל! רדפתי אחריו ואילו הוא מסביר בקור-רוח כי “something came up” ולכן נאלץ לקבוע מועד אחר. פניו עטו תוגה כה עמוקה, עד שלא יכולתי אלא לאחל רפואה שלמה לכל בני משפחתו. ובכל זאת, עקב סקרנות מדעית עקבתי אחריו במכוניתי השכורה עד לסניף הסטרבאקס  הסמוך, שם הטיח במוכר כי הקצף בלאטה שלו לא היה מוצק דיו, והוא דורש תחליף. מניה וביה הענקתי לאיש שמונה וחצי נקודות בסולם יעקב, ותחושת הכרת טובה רחשה בי על כי זכיתי לראות ביצוע כמעט מושלם. ואם אך היה הארוע קורה בשעת לילה מאוחרת ובעיר שדה רחוקה מכל שדה-תעופה, יתכן והיה זוכה בציון העשר הנכסף, כנדיה קומנצ'י בשעתה!

 

כך עוברות שנותי בין משחיתי זמני, החובבנים והמקצוענים, והיו בעיני כימים אחדים כי איש מדע אנוכי.

 

שמור   בטל

13/5/2008 10:55
73 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן    לינק ישיר לקטע המלץ    

62,521