כנס

 

לאחר שנה וחצי של כתיבה בבלוג על הצדדים הגרוטסקיים, גם אם נוגעים ללב, של עולם הסטארט-אפ והשקעות הון-הסיכון, הגיע הזמן להעמיק ולעסוק באבני הבניין היסודיות מהן עשויה נפשו של איש ההייטק. נושא זה ריתק פילוסופים מקדמת דנא, ומקובלת עלינו קביעתו של אריסטו כי כל חומר בתחום היזמות הטכנולוגית עשוי מארבעה יסודות: חלומות, מסעדות, קפה והיסוד האציל הקודם וראשון לכולם: הכנס המקצועי. הכנס, משאת לב ואף הוצאה מוכרת מבחינת מס, הוא בו זמנית המהות ממנה נגזר הכל וכן ביטויה העילאי והסופי של כל מהות. קיומו הפיזי של הכנס ודמותו השוכנת בנבכי הנפש משתקפים זה בזה אין סוף פעמים, כבחדר מדוּפן מראות.

 

יתהה בצדק האדם הסביר: עד כמה קסומה יכולה להיות התכנסות מקצועית של אנשים בעלי תחום התמחות טכנולוגי כלשהו?

כותרת הכנס תמיד מקצועית לעילא, נניח "מגמות בתחום הזיהוי הביומטרי מבוסס קול ווידאו", אולם על טיבו האמיתי אפשר לעמוד מספר שורות למטה בעלון, היכן שמצויין מקום ההתכנסות: ממלכת הפלאות הזו מתגשמת תמיד באתר נופש או עיר קיט לחוף ים. נפגשים בה אנשי התעשיה לכמה ימים על חשבון החברה, אוכלים ושותים ללא הפסקה, צופים במופעי סטנד-אפ, מטפסים על צוקים, סופגים עיסויים, מפליגים ביאכטה אל התכלת הזכה ועל סיפונה אוכלים ושותים עוד. המחיר שיש לשלם עבור התענוגות האלה כבד אמנם אבל נסבל: להקשיב מעת לעת להרצאות מקצועיות, בהן נדונות סוגיות כמו האם תחום ה-Identity Management עומד בפני עצמו, או שהוא למעשה חלק מהעולם של פתרונות ה-Access Management. אלא שאפילו דילמה כזו, שבימים כתיקונם עשויה לגרום לאנשים לקרוע לגזרים איש את רעהו, נראית באור נברשות אולם הכנסים חסרת חשיבות כמעט. תומכי מערכות האחסון בארכיטקטורת SAN מחליפים הלצות עם אנשי NAS מובהקים, כאילו לא היו אויבים מרים לפני רגע, וכאילו לא ישובו להתכתש ולהשמיץ זה את זה מייד עם תום הכנס. רוזנת מערכות-אבטחה-מבוססות-חומרה מתרועעת עם אביר פיירוול-תוכנה, ונמר מיקרוסופט עם גדי לינוקס ירבץ. עם כל השעשוע שמעוררים אינטרלודים מקצועיים אלה התלושים כל כך מהקשרם, ראוי לא להקל בהם ראש. הם הכסות המאפשרת לכנות את חגיגת הנהנתנות בשם כנס מקצועי, ולהגיש את החשבונית בפרצוף מיוסר לרשויות המס כאומרים: ראו מה עלינו לסבול כדי להתעדכן קצת בחידושים בתחום עיסוקנו.

 

כדי לעבות ולהעשיר עוד יותר את הכסות הפיקטיבית למסאז'ים כולל לעתים הכנס גם תערוכה מקצועית. בתערוכה עובר ההלך בין דוכנים המכונים בז'רגון המקצועי בּוּטִים, שכן קשה לילידים לבטא כהלכה את המלה booth. בבוטים מוצגים מוצרים טכנולוגיים בשלל אמצעי המחשה, החל מפוסטרים יבשושיים למעוטי יכולת, עבור דרך אודיו-ויזואליים שגרתיים וכלה בקוסמים, מאלפי נחשים וחשפנים. הבעיה נעוצה בכך שלהבלים שמייצרת תעשיית ההייטק אין בדרך כלל כל בטוי פיזי ממשי (ויש רעי לב הטוענים כי אין כל ביטוי, נקודה), או שחזותם החיצונית אנונימית לחלוטין כשבב סיליקון זעיר. לפיכך נדרש המבקר להפנים כי התוכי המדבר מוכה הגורל, הממלמל "דחיסה דחיסה" תחת עיניו מזרות האימה של מאלפו, מסמל את אלגוריתם דחיסת הוידאו החדש אשר משפר ב-5% את ניצולת ערוצי המידע של הדור שלישי.

 

בהיותם חגיגה של הנאות החיים ומגע אנושי נינוח, תבינו ודאי מדוע אני שונא כנסים. אם כך, מהו הדבר שבכל זאת גורר אותי על כורחי לכנס, וכופה עלי לגימה של משהו, עיסוי רקמות עמוק והפלגה על ספינה ממותגת ע"י חברת תקשורת מובילה? התשובה היא שהכנס הוא כר מחקר נרחב על טבע האדם, גם אם התופעות הנצפות בו אינן יחודיות לתחום עיסוקנו.

 

לדוגמא, יחסי הגומלין המורכבים המתרחשים בין המציגים בבוטים – אנשי הייטק מן המנין – לבין עמיתיהם המבקרים. יד הגורל הלעגנית יעדה לכל אחד את תפקידו, וגזרה עליהם מחול מורכב אשר ודאי ישמש בעתיד בסיס למחקר בתחום תורת המשחקים. מחד, המציגים רוצים לסיים את תפקידם מהר ככל הניתן, כדי שיוכלו גם הם להנות מעט ממנעמי הכנס. מאידך, המבקר מתעניין רק בתשורות הקטנות המחולקת בבוט, כגון עט, חולצה או צנצנת ריבה זערורית שעליה תאור סכמטי של אלגוריתם דחיסת וידאו חדשני. כה עז הרצון הקמאי לאסוף את המתנות חסרות הערך האלו, רק כדי לזרקן לפח בשאט נפש כחלוף מספר ימים ואלפי קילומטרים של טיסה. הצרה היא שהמבקר, אשר קלט בזוית עינו מחדד עפרונות החשוד כמתנה, מרגיש צורך להסוות את רצונו האמיתי. במהלך השעה בה הוא שוהה בבוט, הוא בוחן לכאורה רכישת מערכת לניהול משולב של שרותי תקשורת עבור מאות אלפי לקוחותיו, במחיר התחלתי של חמישים מיליון דולר, אף שהוא מהנדס חסר כל מישראל שאפילו את הטלפון הנייד של עצמו אינו מצליח לנהל. לאחר שהמציג כבר קורס מתשישות, מעיר בערמומיות הטייקון-לרגע כי ברצונו לסכם את תנאי העסקה בפנקסו, אך מה חבל שעפרונו לא מחודד, וכך יוצא כששללו בידו. כמה עמל וסבל היו נחסכים מכל הצדדים לו היה ניגש ההלך לדוכן, מבקש מייד מתנה, ויוצא משם יד ביד עם המציג המאושר בדרכם אל סדנת השוקולטיירים? או אפילו – מדוע לא נפנטז? – יוצב שם ה-מתנומט ויפתור את העניין ללא מגע יד אדם.

 

הסמול טוק בכנס נושא גם הוא אופי מיוחד. מטבע הדברים, רוב המשתתפים אינם מכירים איש את רעותו, ולפיכך נושא כל אחד על דש בגדו או צווארו תג עם שמו ושם החברה אותה הוא מייצג. את השם יש לקרוא תוך כדי הליכה ובאופן מוסווה ככל הניתן, ולשם כך יש לכוונן את המבט לאזורים בגופו של האדם בהם אין מקובל לבהות. בידוד חברתי איום נגזר על בעלי שמות ארוכים וקשים להיגוי. עד שעובר אורח מסיים לקרוא מחצית משמו של Rörek Tryggvason-Olafsson הסימפטי מחברת הטלפונים השוודית, חלף זה על פניו לבלי שוב ונעלם בתהום הנשיה. באותה עת Rob Jones האנטיפת מרכז סביבו מעגל מעריצים הומה. מאחר וכל המידע הרלוונטי לשיחה הוא זה המופיע על התג, השיחות בדרך כלל אינן מרחיקות לכת הרבה מעבר ל:

- אז מה (מבט מהיר מגלה: מרטי הייקונן, נוקיה, פינלנד), טלפונים סלולריים, הא?

- בהחלט (קורא בקדחתנות: דב הירש, צ'ק פוינט, ישראל), אבטחת מידע זה, אהם, דבר חשוב, הא?

 

עוד רבות נפלאות הכנס, כמו המשתתף אשר שופך, תחת רישומו העז של החומר המקצועי, כוס מיץ תפוזים על המפה הצחורה. מבט מהיר סביב מברר ראשית אם הוא נתפס בקלקלתו. אם לא, הוא מסיג עצמו במהירות מאזור האסון, ואז שב לשם בצעידה מתונה. לא אחת הוא יעצור כהלום רעם מול כתם המיץ, יצקצק בלשונו למראה הטינופת ואפילו יעיר בקול על רמת הנקיון הנמוכה במוסד הנפסד הזה.

 

כמהופנט אני צופה במשתתפי הכנס, ואיני שובע. נחלי חייהם נפגשו לרגע בממלכת הפלאות לנהר אחד שוצף של פעילות חסרת פשר ובלתי פוסקת, עמוסת תשוקה למתנות, כיבודים ופינוקים. ואז, עם צלצול השעון בשעת חצות, מתפוגגת האנרגיה העצומה הזו והם ממשיכים כל אחד בנתיבו הקודם, חותרים בסלע היומיום בעקשנות עד לכנס הבא.

 

שמור   בטל

14/10/2005 13:05
103 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן    לינק ישיר לקטע המלץ    

62,521