מנהל הלשכה

"העלמות מ-ב'3", 2006

 

אילו היה לי פנאי להתבוננות עצמית, ודאי הייתי מעיר בעוקצנות על התמורה שחלה בי מימי הלא-רחוקים כמשקיע הון-סיכון לירי ורחב אופקים. דמותו המשורטטת ביד אמן של אותו אדם נינוח, המהרהר מול החלון ארוכות בקורותיה של אן מהחווה ירוקה ומתפנה תדיר לזרות פירורי חול בפתח מחילת ארינמל, פינתה מקומה בחטף לדמות מנכ"ל שטוחה ומגולמת ברשלנות. אין צורך במבקר תאטרון אנין כדי לקטול את המחזאי הגולמני החוצב בגסות סצנות בהן מתקתק הגיבור במרץ על לפטופ בתא השירותים או עורך שיחה סימולטנית עם שני לקוחות תוך כדי כרסום בייגלה. גם גרוטסקה יש לדעת לכתוב כראוי! "היכן הם ענקי התאטרון אשר בראו דמויות מנהלים בלתי נשכחות על הנייר והבמה," היה מתרפק אותו מבקר, "ולאילו תהומות הדרדרה אמנות הדרמטורגיה?".

 

ברי היה לניקולאי טימופייביץ', תת-לבלר מתלמד בלשכה המחוזית אשר זה עתה סיים את לימודיו באוניברסיטה ואך בדוחק ניכרה חתימת שפם בפניו הכחושות, כי עליו להסכין לדברים חדשים ומוזרים רבים. נאמן לעצתו של גריגורייב הקשיש, אותו החליף מאחורי השולחן הדרום-מערבי בתום ארבע עשורים של חוסר מעש ומחשבות הולכות ומתקהות, מיעט ניקולאי לקבוע דעה על הסובב אותו, לא כל שכן לומר דבר מה שאינו תשובה קצרה הקולעת ככל הניתן לרצונו של השואל. אולם עד מהרה גבר עליו אופיו הסקרני, הוא למד את הלכות הלשכה, ואף העז מעת לעת להתלוצץ עם אחד הותיקים על עמית רפה-שכל במיוחד, או למזוג לעצמו כוס תה ולשתותה בזרת זקורה כגביר של ממש. רק חידה אחת נותרה חתומה בפניו: האדון המנהל. בריה משונה זו, ששמה הבלתי-מתקבל-על-הדעת צ'יבקה, היתה מתהלכת כרוח רפאים במסדרונות הלשכה, פולטת  מדי פעם איזה מלמול או שומטת מבלי משים זנב נקניק שמנוני על הרצפה. ניכר כי יתר העובדים קיבלו כבר את צ'יבקה זה בעל האף הבולבוסי כאחד מאיתני הטבע, ולא תהו עוד על טבעו אלא רק ניסו לנחש את מהלכיו כדי לחמוק מפגיעתו הרעה.

 

שינוי ניכר אחד הוא האופן בו אנשים, אשר פעם הכרתי בקיומם כישויות בעלות מאפיינים יחודיים, רגשות ושאיפות הפכו לאוסף חסר יחוד של משאבים. חובה עלי לנהל שיחות חולין ולהתלוצץ עם משאבי אנוש אלה, שכן ספרי הניהול גורסים כי יש לכך השפעה דרמטית לחיוב על התפוקה, אולם נושאי השיחה התפלים גורמים לי יסורים קשים. כל ארוע הכרוך באחד מאותם משאבים נבחן בעיני בפריזמה היחידה שנותרה באמתחתי. כך, כאשר אחד העובדים הודיע לי בפנים חיוורות כי עליו להעדר בשל מחלת אחד מבני משפחתו, איחלתי לו בקרירות החלמה מהירה ומיד התחלתי לחשב בראשי את הדחיה המתחייבת בפיתוח המוצר בשל אותו רשלן. חמלה יאה אולי למשקיעים יפי נפש, לא למנכ"ל נחוש.

 

מימיו הראשונים בלשכה למד ניקולאי להשמר מנסיונות ההתרועעות המגושמים של מנהל הלשכה. צ'יבקה היה עוצר לעתים את צעדותיו חסרות הפשר במסדרון ונכנס לשוחח עם העובדים באחד החדרים. ניכר בו כי אינו חש בנוח במלאכה זו. הוא היה מוחה שוב ושוב את מצחו ופוצח בשאלות שאינו יודע איך לסיימן: "אם כך, ניקולאי טימופייביץ', מה חדש בעניין ההוא, אהמ..." או "פטרבורג זו שלנו, מה תגידו, הא?...". משכלה הזמן הראוי בעיניו לשיחה היה ממציא איזו תואנה ונמלט בזריזות מפליאה עבור כרסתן כמותו אל מבטחי משרדו.

 

זכור לי במעומעם כי בחיי הקודמים נוהג הייתי לומר דברי טעם, ואף לתבלם מדי פעם בציטוט מאלתרמן או אנלוגיה מפתיעה מהמיתולוגיה השומרית. באופן מבהיל התדרדרתי לקלישאות המנהלים הרדודות ביותר, הנובעות כנראה מאינסטינקט קמאי בנפש המנכ"ל:  "אל תביאו לי בעיות – הביאו לי פתרונות!" אני הולם בשולחן הישיבות. "אתם חייבים לחשוב מחוץ לקופסה!" רק לעתים נדירות אני עצמי משתומם למשמע דברי; לרוב אני מוצא בהם טעם רב ומתפלא מדוע אין העובדים מיישמים את ההוראות הפשוטות הללו מיד.

 

תמוהים במיוחד היו הימים בהם בחר צ'יבקה לכנס את עובדי הלשכה לצורך דחוף כלשהו. מסתורין עוטף את האופן בו הפך פקיד עלוב-נפש ומרושל זה למנהל, אולם ודאי שאין בכישוריו הרטוריים תשובה. ניכר היה כי הוא התאמץ מאד להתכונן לנאומים אלה, ומבעד לדלת חדרו הסגורה היו נשמעות חזרותיו, מופסקות תדיר בקולות כרסום עזים. אלא שמולנו היו המילים מהתלות בו, עד שלא ניתן היה להבין דבר פרט לכך שחרו לו מאד עצלנותנו, רשלנותינו ועצם קיומנו.

 

פעם בחודש מתכבדים חברי מועצת המנהלים של החברה ובאים לישיבה במשרדינו. רוח טובה נופלת אז על הכל, ובאור הרך מעוררים בי פני העובדים ענין של ממש: מי הם האנשים הללו? אילו מחשבות, אם בכלל, מתרוצצות במוחם? אני עורך שולחן עמוס כיבוד ומשגיח כי איש לא יגע בו. "בוא, אקציף לך חלב", אני לואט באזני משקיע, ומסלק בנעימות עובד חצוף מעם מכונת הקפה.

 

תמורה מדהימה חלה במנהל הלשכה עת מגיע לביקור מי מהבכירים ממנו. צ'יבקה, אשר נדיר לראותו במשרד טרם שעת צהריים, מתרוצץ אז בפעלתנות משעת בוקר מוקדמת, כולו שופע חיוכים, טופח על שכמו של זה ומציע תופין לאחר. לא אחת נשמע מתנאה באוזני אורח כמה אוהבים אותו כולם, וכיצד דלתו פתוחה בפני קטן כגדול. שומה על העובדים להזהר בימים אלה, כי מרגע שעזב האורח כאילו כילה המנהל את מאגרי הטוב המועטים שלו, והוא שוקע במצב רוח נרגן במיוחד. אבוי לעובד שישבור כוס, ידבר בקול רם או יצחק חלילה במסדרון.

 

**

 

רוגע נופל על הלשכה, עת מתכסה פטרבורג היפה בפתיתי שלג רכים. הכל מחייכים זה לזה במאור פנים, ולרגע תוקף החשק לטבול העט בקסת ולכתוב דבר מה על הניירות המעלים אבק זה שנים.

 

סיקסק חולף במשק כנפיים מול חלוני. טלפון סלולרי מקרקר סימפוניה של שוברט ונדם אל חשכת סוללתו. אחרון העובדים חומק אל דלת היציאה באנחת רווחה ואני מהרהר: אין זאת אלא שכל המנכ"לים דומים זה לזה.

 

שמור   בטל

24/12/2006 09:28
147 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן    לינק ישיר לקטע המלץ    

62,521