הבית החכם

"קווים, הגיעה שוב העת לפרסם את העלון הרבעוני שלנו למשקיעים, וחשבנו שאולי הפעם תכתוב סיפור על החיים בעידן הבית החכם, עם דגש על טכנולוגיות מתוצרת חברות הפורטפוליו של הקרן שלנו?"

 

**

איתמר הולך ברחוב, עיניו בולעות את המראות. הוא עורם תלוליות ומכשולים בנתיבה של שיירת נמלים ארוכה וצופה בעונג במתרחש: הראשונים מטיחים עצמם במכשול, נדהמים מקיומו השרירותי והפתאומי, ואז מתחילה התרוצצות קדחתנית, הטור נפרע ומאבד את קצהה המתרחק של השרשרת השחורה עד שנמצא המסלול העוקף. ילדה הולכת ברחוב, אוחזת בידו של אביה ומולם מתקרבת חבורה עליזה של בנות. שיערה השחור אסוף בשתי קוקיות ופניה מערבולת של מחשבות רוחשות: רק שלא יעשה בושות, שלא יקרא להן שוב "חמודות", שלא ישתובב כמו ילד וינסה להצחיק אותן בעוד הן מגלגלות עיניים וכובשות את צחוקן. עורבנים משוטטים בנחת על המדרכה, אדישים להמולת העיר.

 

איתמר יכול להביט בכל אלה בזכות הטכנולוגיה המתקדמת המקנה לו זמן פנוי בשפע. אשרי, הוא אומר לעצמו, שאני חי בעידן זה של הבית החכם וחיי כה נוחים. אשרי כפליים, הוא מוסיף ומתלהב, כי בחרתי בטכנולוגיות פרי מימונה של קרן הון-סיכון מובילה, וכך מובטח לי עורף כלכלי איתן וחדשנות ללא פשרות.

 

הוא קרב אל דלת ביתו בלב מתרונן, כיסו ריק ממפתחות מיושנים, וזו ברכה אותו:

           

      -    שלום גברתי, במה אוכל לעזור לך?

-         לפתוח בבקשה.

-         האם הבנתי נכון כי ברצונך לפתוח את הדלת?

-         כן.

-         לאישור אמרי כן.

-         כן!!!

-         (הדלת עוברת לטון ערמומי) ואיך אדע שאת לא פורצת רוחשת רע?

 

איתמר, למוד סבל ביומטרי, תחב את אצבעו אל הסדק חמש פעמים, המתין לסריקת הרשתית המסמאת והקריא שלושה פרקי תהילים למערכת זיהוי הקול.

 

-         האם אפשר להציע לך הצעות מפתות מטעם שותפינו העסקיים בתחום המזוזות, המשקופים או המנעולים?

-         לא, לעזאזל, פתחי כבר.

-         הידעת כי אנשים אחרים שביקשו לפתוח דלת התעניינו גם בספרו החדש והמצוין של אמיר גוטפרוינד, "העולם, קצת אחר כך", ובמולטי-ויטמינים?

-          זה הסוף שלך, טיפשה!

 

כמדי יום הוא לקח גרזן ושבר את הדלת, מניחה בערמת הדלתות המתגבהת בחצר ומבריח מרבצם זוג בולבולים המנקים זה את נוצותיה של זו. זהו מחיר קטן לשלם עבור הקידמה, ניחם עצמו איתמר, ופסע אל תוך ממלכתו הדיגיטלית.

 

פרוסות לחם קלויות למחצה כיסו את הרצפה במרבד זוועתי, מעידות כי שוב קיבל הטוסטר דואר-זבל המציע לו הגדלת פין ללא סיכון וכאבים. איתמר צעד בזהירות בין הפרוסות, כמו במשחק "אל תגע במרצפת השחורה" של ילדותו, וניגש את המקרר כשבטנו מקרקרת. מסתבר כי האלגוריתם לחיזוי התצרוכת הביתית נתקף באיזשהו עיטוש אלקטרוני, שכן המקרר הזמין שלושה ארגזי חלב ואיתמר נשטף בנחשול לבן.

 

הוא הניף את זרועו באיום לעבר הבית הקם להורגו, וזה הגיב בנשיפת בוז. לרגע תקפו אותו מחשבות כפירה על הטעם בכל הטכנולוגיה הזו, אבל אז העיף מבט חושש לעבר הקירות והתקרה, מברך על כך שלא התקין עדיין את קורא המחשבות האלחוטי. כל כוונתו היתה שמישהו יתעניין בו, יפנק אותו, ישקיע מאמץ בניחוש רצונותיו, יציל אותו מתפלותם של החיים. אפילו הנמלים עוקפות בגיחוך את המכשולים שהוא מציב בפניהן, והעורבנים לא טורחים לפרוח מהמדרכה מפני צעדיו. תפלות, תפלות, תפלות! צעק איתמר לפתע, ואי שם רשמה לעצמה מערכת הבקרה המבוזרת את המילה לצורך שימוש עתידי.

 

נוטף וזועם הוא ניגף אל האמבטיה, מתנחם במחשבה על מערכת הפרסונליזציה אשר תכוון את טמפרטורת המים בהתאמה מושלמת למזג האוויר ומצב רוחו. קצה נואל זה של מחשבה אופטימית נשטף מיד בזרם מים רותחים. "יותר קר! יותר קר!" צרח איתמר השלוק ובתגובה זמררה המערכת בקול טנור ערב: "לעברית הקש אחת, לרוסית הקש שתיים, לספרדית...".  - " אין כאן שום מקשים! איפה להקיש, מטורף אחד?". עליצותה של התוכנה המפלצתית רק גברה והיא הכריזה: "מבצע בסטימצקי –הנובלה 'זכרונותיו של מטורף' מאת גוסטב פלובר. סיפורו האוטוביוגרפי של פלובר בן השבע-עשרה...". אורות הבית החלו לרצד כמוכי שגעון, צורבים פסים לבנים מול עיניו של איתמר ושולחים פעימות כאב לרקותיו.

 

נואש כאהבתה של תרזה די-מון הוא קרס על הספה. אם לא יזוז ממקומו ולא ישמיע קול, אולי תניח לו זאת. לבסוף הוא מושיט ידו בחשש אל שלט הטלויזיה, לוחץ על כפתור ההפעלה כשעיניו עצומות וכל גופו מכווץ, כמצית מטען חבלה. עשרות מכשירים ברחבי הבית נכנסים לפעולה מתואמת: המודם מוריד במרץ תכנים דרך החיבור רחב הפס, מעבירם ל-residential gateway, אשר מכדררם בתורו למחשב בסלון דרך פרוטוקול Wi-Fi; המחשב טוחן את המידע במרץ, מסב אותו פורמטים הלוך ושוב, מצפינו ואז מעיפו שוב לאויר באמצעות טכנולוגיית UWB; את המידע קולט ה-DVD אשר מפענחו, בוחש בו כדבעי ויורק אותו הלאה אל הטלויזיה. עשרות חברות סטארט-אפ, רובן בישראל, עוקבות בחרדה אחר המסלול המפותל ומחזיקות אצבעות. לבסוף, מופיעה על המסך תמונה מעוותת, מרצדת ואילמת אשר מזכירה ראינוע ביום רע במיוחד. במחשבי ספק המידע נרשם חיוב בסך מאה שקלים תחת סעיף Premium Content, ואילו איתמר בוהה במראות אשר אין להם פשר ובליבו צינה.

 

הטכנאי חמוץ הפנים סקר את זירת ההרס, סילק טוסט מעוך מסולייתו וכאילו תמה על מה כל המהומה, פתח בפטפטת ארס-טכנולוגית ממנה עולה כמדומה כי יש צורך להחליף את פרוטוקול X10 המגוחך בעתיקותו בטכנולוגיית UPB ואז הכל יהיה בסדר.

 

במחשכים רוחשים להם מכשירים, זוממים את תוכניותיהם השטניות ליום המחר, ואילו איתמר מצונף במיטתו. תפלות, הוא לוחש לעצמו ללא קול. מחר אדרוך על הנמלים הארורות.

 

שמור   בטל

24/12/2005 21:45
66 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן    לינק ישיר לקטע המלץ    

62,521