המצאות

בנות הים

 

בישראל מוקמות מדי שנה מאות חברות סטארט-אפ. לרוב מייסדי החברות הללו אין שמץ של מושג במה יעסוק המיזם המוקם, אולם הם מחזיקים בגישה הרומנטית כי קיומו חייב להתבסס על איזו המצאה פורצת דרך, שכלול או חידוש מסעיר. בדמיונם של היזמים, כמעט הכרחי אף כי החידוש המסעיר יהיה מלווה בריצה ארכימדית בעירום מהאמבטיה, תוך קריאות "אאוריקה". אני מוצא עצמי איפה, פעם ביום בממוצע, קרבן לסיפור תגליתם של ממציאי-אינסטנט כאלה, אשר מסתיים ללא יוצא דופן במשפט "ואז ידעתי כי עליתי על משהו גדול!".

 

מחקרים הראו כי מיזמים טכנולוגיים מוקמים משלוש סיבות אפשריות: במקרה הנפוץ ביותר הורי היזם קראו בעיתון על בן השכנים הלא-יוצלח, אותו הם זוכרים תמיד מנוזל ונטול חברים, שהפך למיליארדר בעקבות הנפקת ענק בנאסד"ק. לאחר חודש של מבטים משפדים ולחשושים רועמים בארוחת השבת על הפוטנציאל הלא ממומש של התכשיט שלנו, וכמה עלו לנו לימודי ההנדסה, גם האדם העמיד ביותר יהפוך לאדיסון-כפוי. שנית, אנו מוצאים את תאוות הנקם בבוס אשר מסרב להכיר בכשרונו הכביר של היזם. כל מחשבותיו של הגאון החבוי מרוכזות בכותרות העיתון ביום בו יוכרז על מכירתה של החברה המצליחה אותה הקים, ובאופנים השונים בהם יפגוש באקראי את הבוס מאז (שהשמין מאד ופניו כבויות, אגב) ויחייך אליו דומם.

שלישית, ישנה גוגל. מעת לעת מופיעה הצלחת ענק כמו גוגל, אשר מסחררת את ראשי האנשים ומניעה אותם כמוכי ירח אל מקדשי ההון-סיכון. הבעיה עם גוגל היא שבהיותו נגיש ומובן לכל אדם, היזם משוכנע כי אין כל סיבה עקרונית מדוע הוא עצמו לא הקים את קונצרן החיפוש – הרי העניין פשוט מאד, רק מקלידים משפט ומקבלים תוצאות, ובכלל יש לו את מראה הגיק המרושל לא פחות משני המייסדים האמריקאיים.

 

המשותף לכל מסלולי היזמות-אינסטנט הוא ההתייחסות לפרטי הפרטים של מה שאמור להתרחש עד לרגע התהילה, ובכללם ההמצאה הדרושה ופיתוחה, כטפלים ורע הכרחי. בדרך כלל ילך היזם לחנות, יקנה ברוב טקס מחברת רעיונות ריקה, ויעתיק לתוכה ממילון אבן-שושן את ההגדרה להמצאה: "התקנת דבר חדש שלא נודע לפני כן; תחבולה מוצלחת, רעיון טוב". אחר כך יזיע מעליה ללא הועיל ימים ארוכים, ובמהלכם יעסיק עצמו בפעילויות נלוות כגון התקנת מדף למחברת ומספור עמודיה. 

 

סוד גלוי הוא שבשנים האחרונות חודשו כאן חידושים משמעותיים מעטים מאד. יתכן שזה מסיבות אקלימיות או פוליטיות – אנרגיית החדשנות הופנתה לתחומי החישוף, הגידור והמיגון - ויתכן כי תוצר של עומס המוצרים והפתרונות בשוק טכנולוגיות המידע. יתר על כן, רוב חברות ההייטק המצליחות בישראל לא המציאו מעולם דבר מקורי, אלא התמקדו בביצוע משומן, שיווק ומכירות. אם כבר הומצא משהו, הרי זה כתוצאה מעבודת מחקר ופיתוח של שנים והתמחות בתחום טכנולוגי צר וממוקד: נושאים לא פופולריים אשר לא עונים כלל על שאיפות היזם בתחום הנקם והתהילה.

 

לפיכך, מגיע היזם אל משרדי לאחר חודשים של חדשנות מאומצת מול המחברת. הוא סקר כבר את כל התחומים האפשריים, צמצם את הרשימה למאה רעיונות טובים, מהם זיקק עשרים כיוונים ממש מבטיחים, ולבסוף נותר עם רעיון אחד מאכזב. את קריאת ה"אאוריקה - מצאתי" החליפה מקבילתה הישראלית המיוזעת "יאללה, נמאס לי", והתוצר העקמומי, המעוטר סיפורי גילוי מצוצים מן האצבע, ניתן לסיווג בקלות על סמך טקסונומיית ההמצאות המוכללת:

 

1. ההמצאה שאי אפשר לבנות: בין אם זו המכונה המקליטה חלומות ובין אם מכשיר התרגום האוניברסלי המדוייק להפליא, הממציא השמיט מהחבילה את מרכיב המימוש. בגדלות נפש הוא משאיר את הפרטים הקטנים הקשורים בבניית ההמצאה למהנדסים מעוטי החזון.

 

2. השכלול הקטן וחסר החשיבות, או בז'רגון המקצועי: "הצ'ופצ'יק של הקומקום": מתאפיין בכך שכדי לתארו יש צורך בהסבר ארוך ומפותל המוליך מהמוצר המוכר אל הפרמטר המסויים אותו משפר הממציא בחמישה אחוז (על פי הערכה שמרנית!). חזקה על הלקוח הפוטנציאלי שירדם הרבה לפני שמגיעים למשפט המחץ: "ואת ה-jitter במספר ה-threads שמחכים ב-queue של ה-application server אני יכול להפחית בממוצע ב...".

 

3. האנלוגיה מתחום אחר: סוג המצאה זה ניתן לתמצת באמצעות הנוסחה: "אנחנו נעשה לתחום ה-X מה ש-Y עשו לתחום ה-Z", כלומר יש ליטול איזו חברה מצליחה בתחומה, ולטעון כי אתה תהיה אנלוגיה מדוייקת לה, רק בתחום אחר לגמרי. בהעדר כל תוכן אחר להכרזה, ודאי תבינו את תמיהתי למשמע עוד מיזם שיעשה לתחום בדיקת הביצועים המבוזרת של אתרי אינטרנט מה שהיינץ עשו לתחום השעועית האפויה.

 

4. ההמצאה בתחום שאינך מבין בו: יש קסם רב בהמצאה בתחום שאינך מבין בו כלום – קסם הבורות; הכל נראה פשוט ואפשרי, אין לא אילוצים ולא ידיעה מכבידה על כל נסיונות וכשלונות העבר. כך מוצאים מהנדס תוכנה ממציא תרופה חדשה ואגרונום שממציא שיטה להעביר מסרים טקסטואליים ממחשב למחשב תוך שניות. בז'אנר הזה לא סתם ממציאים את הגלגל מחדש, אלא ממציאים אותו מרובע.

 

5. הסינרגיה המופלאה: לדעת הממציא, די אם יהזה חיבור של שני תחומים אשר אין בינהם כל קשר כדי להפיל את השומע מכסאו מתדהמה. בפעם החמישים בה אני שומע "אנחנו נחבר יחדיו את תחום ניהול התוכן הארגוני עם תחום מערכות ההשקיה הממוחשבות" אני אכן נופל מכסאי, אך מסיבות אחרות.

 

6. האצטלה המדעית: ,אנחנו מתבססים על גישה אלגוריתמית אינטר-דיסציפלינרית הנוטלת אלמנטים ממדעי המוח, כימיה קומבינטורית ואשורולוגיה (בדגש על אכדית). אל תתרשמו מהעובדה שלא גמרנו תיכון: נגררים עמנו כמה פרופסורים מבוהלים אשר הסכימו לתת את שמם למיזם המפוקפק תמורת אותו חלום על תהילה".

 

הסיפורים של ממציאי האינסטנט כה סטנדרטיים, שלמען איכות חיי אני מציע לקצרם בנוסח התפריט הקבוע במסעדות המזון המהיר: מה המצאת? מספר חמש עם תקשורת ובולאות ובלי קטשופ בבקשה.

 

**

 

ולסיום, שני עניינים שוטפים.

 

עוד עדות מסמרת שיער לכך שאני עוסק יותר מדי זמן בתחום: "אבא, חיברתי לך חידה. מה זה שלוש אותיות, ההיפך מקַל?". המממ... ההיפך מקל זה מאתגר, אבל זה לא נכנס בשלוש אותיות. למה היא יכולה להתכוון?

 

אם בסוף שנות השמונים חווינו גל של ילדות ששמן ימית, האם אנו צפויים בשנים הקרובות לשמוע בגינות הציבוריות קריאות כגון:"מורג, חומש ונוה-דקלים! אם אתם לא באים עכשיו אני הולך בלעדיכם!"?

 

שמור   בטל

23/9/2005 10:32
74 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן    לינק ישיר לקטע המלץ    

62,521