שדרֶגֶת

 

איליה נאנח למראה המחט המתרוצצת על הנייר ומשרטטת עליה פסגות זוויתיות. ותיקי המכון הסיסמולוגי הורגלו כבר להתפרצות השבועית, לרוב לקראת חצות יום ראשון ובסביבת העיר לוד. פקעת רגשות כבירה משתחררת אז אצל מנכ"ל חברת סטארט-אפ ידועה, ומסוגלת לחרוך קורבן תמים אף מבעד לוח פלדה. לעתים חולפים שבועיים מבלי שנרשמה תזוזת לוחות טקטוניים בקרבת שדה-התעופה, והגיאולוגים מחליפים השערות במטבחון: הוא לא טס. אולי חולה. אולי נשאר באמריקה.

 

אותו מנכ"ל לוקה בשדרֶגֶת, הכמיהה העזה להתעלות רוחנית שבאה בעקבות שדרוג למחלקת העסקים בטיסה. דומה שאין מצב קיום אנושי המשתווה לטלטלה הכרוכה בשדרוג. פרוכת עבה מפריד בין המחלקות, מלאכת מחשבת של זהב וארגמן, וגדילי זהב לה. יש ויושב המנכ"ל מצידו השגוי של הוילון, ומפעפעים בו רגשות קנאה עזים בצדיקים אשר זכו לבוא בשער. הוא מביט בשכניו למחלקה הירודה וחש כי אך בטעות נקלע בינהם. שחפן נוטה למות, חסיד מרובה שקיות אשר מחטט בחבילותיו ללא הרף, רואה חשבון הלוקה בתסמונת טורט, תינוק מעונה-גזים. ובפעמים אחרות הוא פוסע אל קדמת המטוס, הלב מפרפר ומשהו מן הילד שהיה נעור בו. עם כל צעד משתנים ומתרככים פניו, וחריקות השן הנשמעות ממנו תדיר מחרישות. הוא מסגל מיד מבטא ייקי קל, אשר לא יפוג עד שיתייצב מול פקיד ההגירה בניו-יורק.

 

אלוהות מסתורית וגחמנית מושלת בשדרוג. אחדים מהסוגדים לה מכנים אותה "קונטיננטל", ואחרים לא יעיזו להגות את השם המפורש ואך ירמזו באות ק'. לא ידוע מכח אילו עקרונות מוסריים שופטת האלוהות את מאמיניה לשבט או לחסד, אולם מהלכיה בלתי צפויים ואכזריים. עתים היא מייסרת את הצדיק עד לרגע האחרון ממש, אחרי העליה למטוס, ואז שולחת מלאך מצוות הקרקע להובילו קדימה, חיוור ומזועזע. יש והיא משלחת חרון אפה עוד בזמן הצ'ק-אין, ויוצאת בת קול לאמור: אין שדרוגים, הביזנס מלא אדוני, בעוד מושבים ריקים בארץ המובטחת נראים בבירור עם כל הסטת וילון. מכל מקום אין אדם בטוח בגזר דינו עד שעת הנעילה ממש, אז נסגרות דלתות המטוס והוא שוקע ביאוש קודר או מתפנה להתלבט בין הסטייק לכבש, שהוא ממש מצויין היום אדוני.

 

זרם בדלני בקרב הנוסעים המתמידים עוסק בתורת הנסתר, ומנסה בחוצפה לנחש את האמת החבויה מאחורי גחמנותו של המשדרג הגדול. תורה זו מעולם לא הועלתה על הכתב, והיא נלחשת באולמות ההמתנה ובתור לשירותים. מיני לחשים מוחלפים שם בין אנשים מבוגרים וכבדי-ראש לכאורה, עקרונות נהגים ונסתרים בבוז. האמנם יבולע למאמין ביום אי-זוגי בחודש אדר ב'? לחכות עם ההזמנה לרגע האחרון? להשתעל על דיילת הקרקע ולרמוז על חזירים? במו עיני ראיתי מנהל מוערך וכסוף-שיער מצייר כוכב מחומש על גב כרטיס העליה למטוס, יורק ג' פעמים וחורז בארמית מטוסי סילון עם מלאכי עליון. זרם קיצוני עוד יותר עוסק במאגיה שחורה, ונועץ סיכות בבובה דמויית הטיסה מלוס אנג'לס, אשר אם תאחר יתפנו כידוע מושבי נוסעיה בביזנס.

 

לאחר כל זה, דבר מה מוזר קורה לאדם כשהוא משודרג ונעטה גרביים רכים במושב-מיטה. הוא מביט בחוסר אמון על האספסוף המתקבץ מאחורי הפרוכת, ואינו יכול לתפוש כי אף הוא היה בינהם, בלול התרנגולות הגיהנומי. אנשים גסים, מדיפים ריח עז, שפתם גרונית והליכותיהם פשוטות. הם עוסקים בענייני חולין כמרחב רגליים ותור לשירותים, והמנכ"ל האנין נד להם ברחמים וטוב-לב. ישיבה שם מאחור נדמית לפתע כדבר שלא יעלה על הדעת, והוא צוחק במשובה לרעיון. ואז, לא פעם, תופסת אותו חרדת-פתאום. בגן העדן לא ניתן עוד להבחין בין אריסטוקרט אמיתי ששילם ממיטב כספו על המושב הנחשק לבין משודרג-פרולטר כידידנו. ומה אם יראה אותו מי מעמיתיו למקצוע, או חלילה משקיע הון-סיכון, ויחשוב כי הוא מבזבז את מיטב כספי החברה על פינוקים? אין גנאי גדול יותר לסטארט-אפיסט קשה-יום המקדש את ערך החסכנות. הוא מספר בקדחתנות ובקול רועם לכל שכניו כיצד שודרג, ואף מנפנף כבדרך אגב בכרטיסו המקורי והזול, בעודו פוזל לוודא כי המסר נקלט בכל חלקי המחלקה. רק אז הוא מרכין את גב מושבו בקול זמזום קל, ושוקע בשינה עמוקה.

 

אולם לא מן הנמנע, ואף מקרה שכיח הוא, שבטיסה הבאה כעבור ימים אחדים תשתעשע האלוהות ותגזור את גורלו של המנכ"ל לשבט. טלטלות אלה הופכות אותו לשבר כלי, איוב המודרני, המרגיש שרוממוהו אך כדי להטיל אותו אל מדמנת המחלקה הקרויה לעתים בסארקזם "חסכון" או "נוחיות". שכנו מימין משתעל ליחה ירוקה, ואילו זה שמשמאל מחטט בשקיות אין-ספור אחר סנדוויץ' גבינה שהרקיב. אין להתפלא כי הוא מפתח השקפת עולם ניהיליסטית ומתעמר בעובדיו ובלקוחותיו. הוא נאנח אנחה כבדה, ואיליה במכון הסיסמולוגי מחרה מחזיק אחריו, ואינו יודע מדוע.

 

שמור   בטל

26/9/2009 14:08
10 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן    לינק ישיר לקטע המלץ    

62,521