תשומות

 

   "אם מערכת החינוך היתה מתנהלת כמו תעשיית ההייטק, הכל כאן היה נראה אחרת!!! " (טוקבקיסט אלמוני, נובמבר 2007)

 

דידי ישבה על מדרגת הבטון הרחבה, מאחורי ברזיית אינטל, מקום בו אפשר להשתרע כמעט באין רואים ולהביט למעלה, שם להקת עגורים משרטטת ממשק נתונים פלאי על פני המעגל המודפס של הרקיע. היא תהתה האם יכול עוד להיות גרוע יותר. משאבי אנוש פסעו בחצר המרוצפת בקבוצות קטנות, מסתודדים וצוחקים, אדישים לחלוטין לסערה שבנפשה. חבורה של ילדים קטנים, תינוקות כמעט, התקרבה אל הברזיה לשתות. היא ראתה חיתול מציץ משולי מכנסיו של אחד מהם, והתכווצה במקומה כדי לא להיראות. דידי לא ידעה איך לדבר עם העתודאים האלה, אבל אבא אמר שהם עושים דבר מאד נבון, מדלגים על הגן ואז מתחילים את הקריירה כמה שנים יותר מוקדם וצוברים ניסיון.

 

מדרגת הבטון היתה תמיד המקום של גלי ושלה. נדמה לה שהמשטח האפור והקר מכיר אותן, ומזמן התאים עצמו בשקערוריות לראשה המופנה לשמיים בעוד היא מספרת לגלי על המורה המזעזע לקומפילציה, ולחוד מרפקה של גלי כשהיא מקשיבה לה בריכוז הזה שלה שלא יאמן.

 

אבל עכשיו גלי לא איתה, כי היא פספסה לגמרי את יעדי הרבעון השני, והיה ברור לשתיהן איך זה יגמר אבל אסור היה לומר בקול. הכל קרה בגלל התאהבות מטופשת בתום מהכיתה המקבילה, שמעולם לא הרחיקה מעבר לבהיה בדף הפרופיל שלו בפייסבוק ורפרוף אצבע הרפתקני על כפתור הצעת החברות, אבל הסיחה את דעתה לגמרי ופגעה בתפוקות שלה באורח אנוש. דידי שתקה באותו יום באוגוסט, כאשר גלי יצאה מחדר המנכ"ל מלווה בשומר בית-הספר הנבוך, אספה בהבעה חתומה את הספרים והציורים ויצאה דרך השער אל העולם האחר, שמהותו אינה נתפשת. חשבון האימייל של גלי נסגר בעודה מקשיבה, מאחורי שולחן המהגוני הכבד, לדברי המנכ"ל על הצורך הבוער בטיוב כח האדם. דידי רק רצה אל המדרגה שלהן, בשולי המגרש הריק, יודעת שהכל תקין על פי החוזה האישי שלהן, אבל בוערת מצורך לצעוק משהו שאינו מתנסח.

 

מאז דידי בעיקר שתקה, ועשתה את המינימום הדרוש כדי לעמוד ביעדי הרבעון השלישי. מצב הכיתה אינו מזהיר, כך טרחו להזכיר להם תדיר בעוגות שבת, ודידי הכפילה את קצב הציורים, בעודה מחביאה במרכז הערימה שרבוטים מהירים בעיפרון שלא נצבעו, בתקוה שאף אחד לא ירגיש. בחלילית היא זייפה לא מעט, אבל הקפידה לעמוד רחוק ממיכאל המורה ולנגן חלש. על בונוס כמובן שלא היה מה לדבר, אבל דידי ממילא קצה בממתקים הדביקים של סוף הרבעון, שעמיתיה המצטיינים היו אוכלים בהפגנתיות בקפטריה וצוחקים צחוק רם וגס. היא כבר בכיתה ג', ולכן הבינה מזמן שהשרדותה תלויה בהימצאות מספיק משאבי אנוש גרועים ממנה בכיתה. השמירה הזו על האמצע הפכה למיומנות שאינה דורשת כמעט מאמץ. אופניה הוורודים היו כבר בני שנתיים וחורקים מעט, בעוד כמה מבנות הכיתה שודרגו לדגמי 2008, אבל היא הבחינה שאלון ועוד כמה בנים עדיין מצויידים בקורקינט חלוד, ולכן שיערה שהיא בטוחה. באחד הימים היא שמעה שתי ילדות בחצר רבות מי תירש את מקום הישיבה של אלון ליד החלון בסביבות אוקטובר, כשיקרה הבלתי נמנע. הלב שלה נמעך אז בכאב פתאום, והיא היתה צריכה כל כך את גלי שתקשיב לה במבט הרציני ותתיר את כל הקשרים שהולכים ומסתבכים בה.

 

היום בבוקר נקראה דידי לסמנכ"לית לשיחת הערכה תקופתית. בעודה הולכת למשרד הפינתי היא ניסתה לעורר בעצמה איזושהי תחושה, ולחשה בלי קול משפטים כמו "מחטים מלובנות של כאב פילחו את ליבה", אבל לשווא. המנהלת עטתה את ההבעה הרגילה של "אין לי כוח להתעסק בכל השטויות האלה. את ודאי יודעת אילו דברים חשובים יותר מונחים על שולחני עכשיו", הבעה אשר סרה מפניה רק לעתים רחוקות, בערבי גיבוש כיתתיים באוהל הבדואי. כצפוי, לא היו לה דברים טובים להגיד. לדידי יש בהחלט סיכוי לעתיד מזהיר; עולם שלם של אפשרויות פתוח בפניה: מהנדסת תוכנה, חומרה, תקשורת, אפילו בקרת איכות! אבל היא לא ממוקדת. אין לה מיצוב ברור. "מה את בדיוק? – האם את יודעת לנסח באופן חד את ה-Elevator Pitch שלך?", חתכה המורה בקול צורמני. "מה ימנע ממישהי אחרת להיות דידי, אם היא תחליט להשתלט על הנישה? לא השכלת ליצור Barriers To Entry גבוהים דיים. אין לך שום תחום מומחיות מובהק, Core Competence אשר יאפשר לך להתמודד עם המתחרים בכיתה גם בנקודת שפל של מחזוריות השוק". דידי הנהנה בלאות, אבל נאומה של הסמנכ"לית התגבר. "אמרי לי עכשיו! נניח שאת במצגת מול המנכ"ל ונותרה רק דקה לסיום הפגישה. העסקה בסכנה. אז מה את יודעת שמישהי אחרת לא? מה ה-Sweet Spot שלך?". דידי חשבה פתאום על אלון והרגישה שהיא עומדת לבכות. 

 

בלילה, כרגיל, היא התכסתה בשמיכה עד מעל לראש, ועצרה את נשימתה ככל שיכלה כדי להתכוונן לקולות הלילה. היא האירה עם פנס על הלפטופ הפתוח מתחת לשמיכה, וקראה שוב בוויקיפדיה את תקציר "נשים קטנות" וקורותיה של ג'ו מארץ'. דידי גללה עם העכבר למעלה ולמטה, מדלגת מהצעת הנישואים של לורי לפגישה הראשונה עם הפרופסור, ומחשבותיה תועות. כאשר הלפטופ מתריע על התרוקנות הסוללה ומכבה עצמו בדנדון עליז, דידי כבר ישנה.   

 

שמור   בטל

30/11/2007 14:37
66 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן    לינק ישיר לקטע המלץ    

62,521