תפוקות

"עץ תפוח, תפוז, ברוש ועץ הפתעות"

 

תשׂוּמוֹת פוסעות בחצר בזוגות וחבורות קטנות. מעגלי ילדים מתכנסים ומתפזרים במחול מורכב ומסחרר, מנסים לדחוס לחמש עשרה דקות ההפסקה עוד דילוג משוחרר, שיחה נרגשת, אצטרובל לאוסף. יושב-ראש מועצת המנהלים איתמר משקיף על החצר מחלון המשרד בקומה השניה, וליבו יוצא אל דמות בודדת באחת מפינות הרחבה המרוצפת. על ברכיה של הילדה הגבוהה מונח ספר הפוך והיא מגניבה מבט אל חברותיה המשחקות, מנסה באומץ לא להראות שאכפת לה. כשהוא צופה בה, איתמר מרגיש איך מרכולת משומשת מימי ילדותו צפה ועולה ממחסן הגרוטאות בו היתה אמורה להשאר נעולה. אח, מי צריך את האלטע-זאכן הזה עכשיו? את העלבונות הישנים והזרות? הוא מנחש את מחשבותיה של הילדה, מושיבה על ברכיו ומסביר לה בדמיונו: זה לא נהיה קל יותר עם השנים, מתוקה. עם אנשים הכל קשה ולא מובן. קשה קשה קשה. חולפות שנים, הילדים מתחלפים ומשנים צורה אבל את עדיין לבד בצד עם הספר, מגניבה מבט. וכשבסוף מביאים אותך לנהל את המקום, אפילו נקמה מתוקה אין. את חושבת שאני לא רואה איך מתחמקים ממני במסדרונות? אז אחרי ארבעים שנה אנחנו שוב בבית הספר, עם אותה בדידות וגם עם כרס ושום תקוות: איזה הישג גדול!

 

תשומה אחת רזה וצחקנית, שערה המתולתל הבהיר אסוף בקוקו בלוף, ניצבת על גג מתקן המשחקים הגלילי ומאזנת את גופה בעזרת ידיה הפשוטות לצדדים. לרגע היא כמעט מאבדת שיווי משקל והבעתה המתריסה מתחלפת בפחד. המורה לסינית חשה למקום מעמדתה בפינת החצר, אך הילדה מתייצבת במהירות וקוצרת בהנאה את קריאות ההתפעלות והפחד. מרום מקום עמידתה הכל נראה אפשרי. לרגע היא רב חובל של ספינה היוצאת למסע גילוי מסוכן של מרבצי פנינים בפולינזיה. במשנהו, היא סופרת המקסימה בהמצאותיה ילדים בכל העולם. עוד רגע והיא גוברת במו ידיה על הסינגפורים הרשעים במבחני המתמטיקה הבינלאומיים ומביאה את ישראל למקום הראשון. היא רק בכיתה א' אבל מרגישה בקיאה באורחותיו ומסדרונותיו של בית הספר הזה, e-Shazar. אחותה ענבל תהיה בסוף השנה תפוקה של המוסד, ולומדת בו עוד מלפני שמשקיעי הון-סיכון ומנהלי הייטק השתלטו על מערכת החינוך. כתינוקת נהגה קוטלת-הסינגפורים-לעתיד ללוות את אחותה כל בוקר ללימודים, אז, בתקופה בה זלמן מעורר הגיחוך עוד היה חלק משמו של בית הספר והעיק על בניית המותג.

 

איתמר מפנה את מבטו אל מגרש הספורט "נוקיה" שמשמאל לחצר המשחקים. נער ג'ינג'י מנופף שם בזרועותיו במחאה על איזו החלטה של חבריו. נדמה לאיתמר כי שמו של הנער מופיע בגרסה האחרונה של רשימת הטִיוּב אשר הונחה על שולחנו. שחק, ילד, שמח. אולי תבקיע עוד גול לפני הצלצול, שישאר לך טעם טוב. עוד מעט תכנס עם חבריך לאולם הגדול וההודעה תיפול על ראשך כמהלומה. זו באמת לא אשמתנו, יסביר איתמר לעיניים הבוהות בו, חלקן של זאטוטים ממש. אחוז המתגייסים לתפקידים מועדפים בצה"ל מקרב תפוקות בית הספר היה נמוך מהצפוי בשנה שעברה, ולכן התמיכה הממשלתית קוצצה באופן דרסטי. הפאשלה במבחני דרוג כיתות ו' עשתה את שלה (ממש להשתגע: אז המורה אירית שכחה ללמד נפח של חרוט! יפה מאד! אולי היא תשלים מכיסה את הבור בתקציב?), וגם ההכנסות מחסויות צנחו בכ-30% עם מיצוי כל העצמים ברי החסות. (וזה עוד טוב: אלמלא החוזה משבוע שעבר על ברזיית אינטל, עוד עשרה דרדקים מנוזלים היו מטוייבים הביתה). לכן, כדי לחזור למסלול של צמיחה ולעמוד ביעד מחיר המניה, אנו נאלצים עם כל הצער שבדבר... קולו של איתמר ידעך ודאי. אחר כך ילוו מאבטחים את הנער הג'ינג'י, ראשו כפוף,  דרך יער המבטים והלחישות לאסוף את הילקוט ולצאת. אין ברירה, מצטדק איתמר אל מול הטענה שלא נטענה. חייבים למנוע דמורליזציה, וגם את הסיכון שתשומה ממורמרת תשחית או תקח עמה ציוד. כך מקובל בכל חברה מסודרת בתעשיה.

 

מראהו של הנער המתלהב בחצר נוגע לליבו לרגע, אולם רגשי החמלה מתחלפים עד מהרה בזעם, כפי שקרה לא פעם לאיתמר ביושבו מול יזמים במשרדי הקרן. כדורגל? כך הוא נערך לעידן של כלכלה גלובלית מבוססת טכנולוגיה וידע? עם נפנופי הידיים וקריאות "לא היה אאוט" הוא יתמודד עם האיום העולה ממזרח? בבקשה! שישב לו בבית או בהשד-יודע-איפה, יצייר, יחלום חלומות, יקרא ספרים ויעסוק בכל יתר הדברים שיהפכו אותו לטפיל על החברה הטכנולוגית המתקדמת. אני יכול לדמיין אותו בעוד עשרים שנה, חוקר את שירתה האבודה של סאפפו בעוד מפעלי הייטק נסגרים אחד אחרי השני. פניו של איתמר מאדימות ואגרופיו קפוצים עד שהצפורניים חופרות בבשר. טפשים, חדלי אישים כולם. אני מוקף מורים חסרי תועלת שלא יצרו מעגל מודפס אחד בימי חייהם, וילדים מעצבנים שלא מבינים מדוע העלות המגוחכת של מתכנת הודי או הקמת FAB סיני מזעזעת את הקרקע תחת רגליהם. כדורגל הם משחקים להם! שיאזנו קודם תקציב כמו שצריך!

 

למזלו, איש החינוך הנרגן אינו שומע את השיחה מתחתיו. חבורת ילדים גדולים יותר מתגודדת בפינה. הם מסתכלים בחצי עין על הקטנים במגרש המשחקים. ההתלהבות המשוחררת וקריאות השמחה מושכים אותם מסיבה לא ברורה, אבל הם כבר בגיל שצריך להסתיר את הרגשות, אדישות היא התכונה הנחשקת והתלהבות ראויה ללעג.

- שיואו, אני לייק מה זה בדכאון, זורקת נטע בכל האדישות הראויה

- מה קרה, נשמה? עונה לה גלי בטון נייטרלי ככל האפשר

- יש לי עכשיו שיעור שוֹנוֹת

- אז מה אכפת לך? שעה אחת של הסטוריה, ספרות, לשון ומוזיקה וגמרת עם זה לכל השבוע

- תראו את זאת, איך מתלהבת מהלימודים, פונה נטע אל הקהל

- מה פתאום, לא מתלהבת! מתגוננת גלי אל מול ההכפשה

- היו לי עכשיו ארבע שעות של ניהול בסיסי נתונים רלציוניים ושפת SQL, אני סו פאקינג טיירד

 

תשומת הלב מופנית אל עידן המפשפש בכיסיו בלחץ הולך וגובר. שיט, אני לא מוצא את שבב ה-RFID שלי, הוא נושף. גנוב אחד, גוערת בו החבורה, תחפש טוב. בגלל השטויות שלך הלך כמעט כבר כל הבונוס השנתי שלנו.

 

בינתיים, איתמר מנסה להרגע מול המראה בלשכתו הפינתית. זו בסך הכל תוצאה של אסטרטגיית נתח שוק בה נקטנו במודע, הוא אומר לבן דמותו החיוור להפתיע. מותג בית ספרנו הוא מהחזקים בשוק, ומחויבותנו להביא תשואה נאותה לבעלי המניות מוחלטת. עמיתי היקרים, הוא פונה לקהל נעלם, נכונותנו לנקוט בצעדים חריפים כגון זה צריכה לחזק את אמונכם כי e-Shazar ישוב להיות המוסד המוביל בשוק יצור התפוקות האנושיות בסינגפור כולה! כלומר... בישראל כולה!

 

שמור   בטל

7/8/2005 23:15
91 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן    לינק ישיר לקטע המלץ    

62,521