בעותים

 

- משוגעת! שבת, עוד לא שש בבוקר, ואת מתגלגלת מצחוק?

- נו, היה לי חלום מצחיק, עם קוסם וארנבת אבל היא לא היתה באמת ארנבת אלא אני. שאני דינוזאור, זאת אומרת, לא אני אני המתוקה.

- ולי היה חלום נוראי. נוראי!

- על מה?

- זה קשור בעבודה שלי.

- עם ההמצאות והאנשים המשונים?

- כן

- תספר לי, נו. אני כבר בת שש ומבינה בדברים האלה.

- זה היה הדבר הכי נורא שיכול לקרות בעבודה שלי. היה שם מישהו שחשבתי שההמצאה שלו לא שווה, אז לא נתתי לו כסף, ובסוף היא נהיתה מאד מוצלחת והמון אנשים השתמשו בה.

- מוצלחת, אז צריך לשמוח, לא?

- אויש, את לא מבינה כלום.

 

**

 

רחבה ערומה, מרוצפת אבן בהירה מחוספסת ומעולפת משמש הצהריים, מוליכה אל משרדי התאגיד AutoBooks – טכנולוגיות ספרותיות (ע"ר). הבניין המרובע מתנשא מעל סביבתו, וקירותיו המחופים זכוכית שחורה משקפים בעיוות מלא בוז את המוסכים והשיפודיות הסמוכות. שלט פליז קטן, דלת אוטומטית נפתחת, ושומר קריר ומנומס קורא לאסתי אשת יחסי הציבור שתלווה אותנו פנימה, הלאה אל תוך ספינת הדגל של ההייטק הישראלי.

 

אנחנו בולעים את המראות בתאווה. עבור עיתונאי הייטק ההיכל החשאי בפאתי תל-אביב משול לארמון פלאי עשוי שוקולדה, שבמרתפיו צפונים ממתקים שאין לדמיינם. תחילה, המראה שגרתי ואף מאכזב. אט אט מבצבץ העושר פה ושם, מאופק ובטוח בעצמו, מתגלה רק באופן אגבי בפרטים שכמעט חומקים מן העין. מסך פלזמה ענקי מעל כיור השרותים מציג גרף מכירות המתעדכן כל עשר שניות. ירוק ובוטח חותר הקו כלפי מעלה אל מול עיני נוטלי הידיים. העותק המקורי של איוריו של טניאל לאליסה בארץ הפלאות מוצג מאחורי זכוכית עבה במטבחון. אנחנו חולפים בחפזון דרך מסדרון מחלקת המחקר והפיתוח, ומבעד לדיבור הסטקטו של המדריכה שומעים קטעי שיחה מהחדרים:

- "שלכת ואזדרכת זה לא..."

- "צריך לשמור את מספר הנסיכות בין 1 ל-3..." 

- "אם ה-QA  לא עושים את העבודה שלהם, זה מה שיוצא בסוף: חָרִי החרדון...".

 

אסתי מחווה לעבר חדר גדול שמבעד לדלתו הפתוחה למחצה נראים לוחות לבנים עצומים, נמתחים מהרצפה עד התקרה, מכוסים נוסחאות בכתב צפוף. "כאן יושבים הגאונים שלנו האחראים לפיתוח האלגוריתמים היחודיים. אין כאן אחד עם פחות מדוקטורט במתמטיקה", היא מתגאה, אך כמעט מופלת ע"י איש נמוך ונרגז שיוצא מהחדר בשעטה וצועק לאחור:  "אתה משוגע לגמרי, סרגיי! למצוא תת-גרף בפו הדב שאיזומורפי לגרף של ג'יימס והאפרסק הענקי?! זה NP-Complete על בטוח". עננת התקרית הקצרה חולפת מהר, ואנחנו דוהרים הלאה, דרך מחסומי המזכירות, אל האזור בו השטיחים הכבדים מחרישים את הצעדים אך לא את הלמות הלב הנרגש.

 

המנכ"ל, "האב המייסד של הספרות האוטומטית" כפי שכונה לא פעם בעיתונות, יושב מאחורי שולחן רחב וריק מניירות, לפניו רק מסך מחשב שטוח ועל הקיר מאחוריו תמונות משפחתיות. העין נמשכת מאליה אל התמונה הגדולה בה מופיע האיש היושב עתה מולנו, או נכון יותר עותק מבריק ושזוף שלו, יושב על סיפון ספינה ואוחז בידו של ילד המביט בו במבט של "מי לעזאזל האיש הזה?".

 

- יש הטוענים כי מוצריכם אינם באמת ספרות

 

- מה זה לא ספרות? זה הכל מקנאה. אצלנו תמצא בדיוק את אותו סמי הסנאי שלא רוצה להיות סנאי, אבל בסוף מגלה שגם להיות חיה אחרת זה לא פיקניק. איש לא יטען שאיננו שומרים על סטנדרטים גבוהים: אצלנו בכל ספר תהיה תרנגולת, ותמיד היא תתחרז בשלב כלשהו עם כרבולת. כמובן גם כלכלב וזנב. איכות ללא פשרות, כך אני מטיף לעובדים מדי שבוע, בכל נופש בתורכיה, על כל צוק ממנו אנו גולשים בסנפלינג לאוהל ארוח בדואי! אבל לא די בכך. סקרי שוק וקבוצות מיקוד שומרים אותנו תמיד מסונכרנים עם ציפיות הצרכנים: אצלנו שמה של כל דמות יעיד על עיסוקה או אופיה, כדי לא להקשות על הקורא אשר גם כך זמנו מועט: אדון רגזני, גברת דיבידנד הבנקאית, יבבני הילד שעוד לא למד שאסור לבכות בגן...

 

- אך בכל זאת, גם התוכנה המשוכללת ביותר לא תייצר את פו הדב, אמיל והבלשים, נרניה.

 

- אינני כופר בכך. תמיד יש מקום למוצרי נישה בפלח השוק הגבוה, כמו לחם עם אגוזים ופסיפלורה הנאפה בתנור עץ פיני לקומץ משוגעים לדבר ברמת-אביב. אנחנו פונים ל-mass market. ישנו burning need לסיפורים פשוטים, קריאים, במחיר שווה לכל נפש, שאין צורך לקראם שוב ושוב. קהל היעד שלנו כמהַ לקרוא על גזי הירגזי שלא רצה להיות ירגזי, על שְתיני הילד שברח לו פיפי ועל הנסיכה הקסומה שהלכה לאיבוד ביער אבל הירגזי הציל אותה. אי אפשר לספק את הביקוש הזה בשיטות ימי הביניים, תסלח לי, עם סופר ועורך וכל הלואו-טק הזה.

 

-  ולסיום הראיון הזה, ברשותך, היינו רוצים להתמקד בימים הראשונים, לפני שהפכתם למעצמה טכנולוגית עולמית. כיצד קיבלו האנשים את הרעיון של תוכנה המייצרת ספרי ילדים?

 

- אני זוכר היטב כמה התנגדות היתה. אפילו לעג. רגע אחד נצרב בזכרוני במיוחד: ישבנו אצל משקיע הון-סיכון בהרצליה, עוד הרבה לפני שכולם רדפו אחרינו ורצו להשקיע. הוא בזחיחות האופיינית, בהתנשאות בלתי נסבלת, קרע אותנו ואת המצגת שלנו לגזרים. כמעט חשבנו לוותר באותו רגע, כל כך היה יאושנו עמוק. אבל אז דמיינתי כי כשיגיע היום ונצליח בגדול, נבוא אל ביתו של אותו איש ומדפי הספרים שלו יהיו מלאים בכל מוצרינו: לָמִי הלמור, חֶמִי היחמור, הנסיכה והלמור, המלך והיחמור... זה יהיה נצחוננו האמיתי.

 

- אולי תוכל לגלות לנו מי האיש?

 

- זה לא מכובד, אך מי שיקרא בין השורות יוכל לגלות קוים לדמותו...

 

ָָ

 

- אבא, אל תבכה. זה רק חלום.

  

שמור   בטל

10/7/2005 23:32
86 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן    לינק ישיר לקטע המלץ    

62,521