כרוניקה של השקעה

 

דג (הסבר: הבועות מקורן בדג אחר, מלמטה)

 

מן העתונות: חברה חדשה וחשאית בתחום טכנולוגיות הפרסום גייסה עם הקמתה 8 מיליון דולר מקרן הון-סיכון גמביט. שלימאר, שותף בקרן, ציין כי המוצר המהפכני מחבר לראשונה את עולם הפרסום המקוון עם מדיום מיושן, וכי השקעה זו תואמת את אסטרטגיית הקרן להתמקד בתחום האינטרנט ובשווקים של ביליוני דולרים לפחות...

 

1805

 

"קום אהער (בוא הנה)" רעם קולו של מנחם-מנדל וניתז בין כותלי בית הכנסת. אי אפשר היה להמנע מלפרש כי קריאתו החצופה היתה מופנית לרבי, אשר עסק אותו רגע בהברשת הפרוכת מפרורי מצה שדבקו בה באופן בלתי רגיל לשלהי חודש תמוז. היתה זו קריאת תגר חסרת תקדים, במיוחד כשבאה מפיו של טכנולוג הכפר, קשיש כמוש ומטומטם חסר תקנה. שבעים שנה הוא מתהלך בשטעטל, מזיל ריר ומטריד את הבריות בהמצאותיו המשונות, האחרונה שבהם היא הכלאה בין נקניק ליצול של עגלה. אישה לא היתה לו, גם לא חברים, ומנהגו לפסל חפצים שימושיים מצואת סוסים הרחיק מבקרים מביתו כבר כמה עשורים. האמת היא כי מנחם מנדל היה פוזל קשות, וקריאתו הנמהרת הופנתה אל סוסו, אשר ניבט מבעד לדלת הפתוחה משתחרר מהחבל בו היה קשור ויוצא לשוטט במרחבי העיירה המרופשים. מסתבר כי החבל העשוי משערות חולדה – פרויקט עליו עמל הממציא בשלושים השנה האחרונות – לא היה חזק דיו.

 

אוי ויי, לחשו המתפללים זה לזה. אוי ויי, עלתה הקינה מעזרת הנשים. גוועלד, קראה מינה היפה, שתמיד חייבת להיות מיוחדת. גלי קנאה ותשוקה עטפו אותה מייד מכל העברים. הנוכחים התחילו לדמיין מיד אילו שפטים יעשו במטומטם על חוצפתו, כיצד יגלגלוהו בזפת ובנוצות, או בגרסה היהודית המעודנת מעט יותר – ימציאו שעשועי גימטריה על חשבונו וימשילו משלים המאירים אותו באור לא מחמיא. אבל משהתארכה שתיקתו של הרבי, הפך זעם הציבור לפליאה, אחריה לבלבול ומיד ליראת כבוד. הרבי שתק, שכן בתבונתו שאין לה סוף ראה כיצד רגע זה, ממנו ירא שנים, מבשר את ראשית קומם של הקמח על התורה ושל הטכנולוגיה על הרוח. עוד הבין הרבי, גם אם לא באופן מפורש אלא בסדרה של חזיונות סמליים, בהם הופיעו בערבוביה יצולים וספרי תורה, כי מנחם-מנדל הוא ראשון בשרשרת של יזמי הייטק אשר יביאו בסופו של דבר כליה על האות המודפסת והיד הממוללת.

 

מנחם-מנדל הסתגל במהירות למעמדו החדש. הוא הפך למלך העיירה, ונהג לרכוב על סוסו כגביר ברחוב היחיד, מביט באדנות ימינה ושמאלה, לעתים בו-זמנית, וקורא "בוא הנה". ביתו המה מבקרים, אשר שיחקו עימו בחפץ לב דמקה בדסקיות אותן פיסל באמנות מחרא של סוסים, וטעמו במצמוץ שפתיים מהעוגיות שאיש אינו רוצה לדעת את מרכיביהן. המצאותיו זכו לעדנה מאוחרת, על אף גידול מבהיל בתאונות דרכים שבא בעטיין ופיצוצים תכופים בבתי המלאכה. בגיל 73 נולד למנחם-מנדל בן זכר, לאחר שלחש ברוך "בואי, חנה-גיטל" לאחת מנערות השטעטל, ונוסדה שושלת מפוארת של אומרי-בוא סמכותיים, בעלי נטיה להמצאות טכנולוגיות ואינטיליגנציה למטה מן הממוצע.

 

**

1999

 

"אפצ'י". קול העיטוש נשמע בברור מעם הצ'מבלו שבפינת לשכת המנכ"ל עצומת הממדים. סטיבן, עוזרו הכנוע של לורנס ס. וולינגטון, נשיא אמפריית המחשבים אשר איש אינו יודע במה היא עוסקת, התכונן כבר לברך את הבוס בבריאות ארוכה, אבל לפני שהספיק נשמעה מאותו כיוון קללת "damn it" קולנית.

האם היה זה באמת עיטוש? סטיבן היה כמעט בטוח שכן, אבל לפתע התגנב חשש נורא לליבו כי נורתה לכיוונו הוראה, אשר רק נשמעה כאפצ'י. אין דבר שהבוס שונא יותר מאשר שמבקשים ממנו לחזור על דבריו בשנית; אולי רק אזכור מנכ"ל האימפריה המתחרה או שאלות על יחסיו עם כלי נגינה מתקופת הבארוק, אשר יש הטוענים כי גלשו לחושניות יתר. סטיבן הזיע בכל גופו, גם באברים אקזוטיים שלא ידוע היה כי ניתן להזיע בהם. הוא שמע את הקריירה שלו מיללת כמיתר דקיק העומד לפקוע. טעות עכשיו לא באה בחשבון. ישנה הסתברות לא מבוטלת, תוך שקלול האנפוף של המנכ"ל ומבטאו הדרומי, כי האפצ'י היה למעשה IP, כלומר Internet Protocol. במקרה כזה, ה-damn it עשוי לבטא מורת רוח על שסל המוצרים של החברה אינו חזק מספיק בתחום ה-IP. או אולי הפירוש אחר לגמרי?

 

התאגיד נודע בכך שהוא מציע מוצר מתאים לכל פרמוטציה של שלוש אותיות באנגלית, כלומר 17,576. האחרון שהעז לצייץ שאין זה כך וטען שבידיו הוכחה, נמצא למחרת על מוטל על שולחנו כאשר עטיפת המוצר במחלוקת (QXW) מהודקת על פניו בניילון ומלווה בחשבונית על סך 100,000 דולר. מאז ההגמוניה שלה בתחום המחשוב הארגוני בלתי מעורערת. סטיבן, אשר הכיר היטב את המקרה, חיפש בקדחתנות בערימת המסמכים על שולחנו של הבוס ובתיבת הדואר האלקטרוני שלו לרמז קלוש שיפתור את תעלומת האפצ'י. מאוחר בלילה, הרבה אחרי חצות, נמצא רק פירוש אחד, סביר בקושי ומפתיע מאד, המוביל לארץ הקודש. היה צריך לנחש ששוב היהודים עושים צרות.

שמואל אומר-הבוא דפק על השולחן. "בואו, חבר'ה, הצעת רכישה של מאתיים וחמישים מיליון דולר לא תבוא כל יום, במיוחד כאשר בעצם אין לנו שום מכירות ועתיד המוצר שלנו לוט בערפל". מאז מנחם-מנדל, שושלת ארוכה של אומרי-בוא ניצלה את כוח השכנוע של ה"בוא" האדנותי ברגעים קריטיים לעם היהודי, וטביעת בואם ניכרת בתולדות הציונות ומדינת ישראל, בין אם לחיוב (סבו של שמואל, שעסק בהכלאת סרני אוטומובילים ונקניק: "בוא, דוד, תוכנית החלוקה זה מה שיש לנו כרגע") ובין אם באורח הרה-אסון (אביו:"בואו, רבותי, שירקדו להם קצת החבריה בסבסטיה וישחררו קיטור, מה יש? מה כבר יקרה?").

 

העיטוש-שהיה-או-לא-היה, אשר תורגם להצעת רכישה מפתיעה, קרע את חברת IP Gambit החיפאית לגזרים. הסיעה האופוזיציונית בחברה התנגדה בחריפות לעסקה בטענה כי ניתן לקבל מחיר גבוה יותר, אולם למעשה עקב עוינותה למנהיגותו הדורסנית של שמואל. הם אף טיפחו בחשאי דמות חלופית וחיוורת, מאיר אומר-היאללה, אולם כפי שקרה בתשעת הדורות האחרונים, מחאתם התפוגגה בין רגע עם בוא ה"בוא". יזמי החברה ומנהליה פרשו בכיסים מלאים להקמת קרן הון-סיכון, ואילו קבוצת המתנגדים הסתפקה בהפקת מחזמר מריר אודות הפרשה, אשר הועלה בהצלחה במשך שלוש שנים רצופות (אף עין בקהל לא נותרה יבשה כאשר יהורם גאון יצא מחדר הישיבות בראש מורכן, לצלילי "בלדה לשוטר").

 

 

***

2005

 

"אז מה חדש בתחום האינטרנט, דב?" שאל בישיבת השותפים שמואל אומר-הבוא. "לא דב, שלימאר!", ענה בזעף הד"ר הר-שושנים והסיט את הרטיה מעין שמאל לעין ימין. לפני חודש קבעה היועצת השיווקית של הקרן כי מיצובה בקרב היזמים בעייתי עקב "אפרוריות והעדר דמויות עוגן". אחד השותפים חייב היה לשלם את מחיר הוספת הפלפל לתדמיתה, והדוקטור הרגיש את הפחד הקר יורד בגרונו כשהושיט ידו להוציא פתק מקערת הבדולח. כמובן שהוא שלף את מספר המוות.

"בוא, שלימאר, לא יתכן שאתה פוגש כל כך הרבה חברות ושום דבר. כל הקרנות האחרות כבר עשו דילים באינטרנט!".

"כרוניקה של כשלון ידוע מראש", העיר בצער עמיתו איש הפראפרזות, שמעולם לא הוטרד מההתעלמות הכללית מדבריו. "באמת, שלימאר, מה 'הולך' היום ב'אינטרנט'?" שאלה אשת-המרכאות, אשר מחווה בקביעות סימני מרכאות באויר בשתי ידיה, לפחות פעמיים בכל משפט.

דב, מותקף מכל הכיוונים, איבד את שלוותו הרופפת ממילא. שותפיו הותיקים תמיד היו בלתי נסבלים, אולם לפנים עמדה להגנתו חומת המכובדות של הד"ר מהטכניון ועתה הרגיש עירום ונלעג עם השרוואל, הרטיה ושמו החדש.

"פרסום", הוא גמגם, "פרסום הולך די טוב".

"בוא, יש לך משהו חדש בתחום הפרסום? רק בשבוע שעבר השקיעו המתחרים בפרסום בתוך משחקים".

רדוף בוא הוא התאמץ לגרד בדל רעיון. "מה בדבר ספרים?", אמר לבסוף, "פרסום בתוך ספרים". ההתלהבות מסביב לשולחן היתה רבה. פרסום אינטרקטיבי, פרסונלי, מותאם קונטקסט, מביא את הדינמיות האינטרנטית אל המדיום המיושן. כמה מגוחך כי כל אותם דפים מודפסים מולאו עד היום רק באותיות שחורות, ללא כל מסר שיווקי! עם הטכנולוגיה שתפותח ניתן יהיה להצמיד פרסומות של גרזנים לרסקולניקוב, בונזו לשלושה בסירה אחת,  ממחטות אף ל"הלב". בהנחה שמרנית של חמישים דולר CPM, כפול מספר דפי הספרים בעולם, המספרים על הלוח היו פשוט מסחררים.

"אני 'מרגישה' שזה ממש 'הדבר' הבא!"

"הקלות הבלתי נסבלת של הפרסום!"

 

שמור   בטל

21/11/2005 10:44
55 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן    לינק ישיר לקטע המלץ    

62,521