אגממנון

 

איש עדין למראה הלך במשעולי נמל התעופה, על פניו ההבעה האטומה המוכרת של הנוסע המתמיד. הרמקולים הרעימו בעברית הטרמינל המצוחצחת, הקשיבו נא, כבודת היד, בית הנתיבות, הנוסעים האחרונים אנא. משפחה צוהלת חצתה את מסלולו בכיוון הדיוטי-פרי, מתקיימת ביקום מקביל בו הנסיעה מבשרת הרפתקאות והנאה. בעוד אני פוסע לכיוון שער העליה למטוס, תוהה מה ישתבש הפעם והאם ישדרגוני, הצטלב לרגע מבטנו. עיניו אורו, הוא חייך חיוך גדול ושינה את כיוון תנועתו לעברי, גורר במרץ את מזוודתו לקראת מפגש בלתי נמנע בתוך חמש שניות. לבי נלפת. זה שוב מתחיל.

 

המנכ"ל, כך למדנו, מטפס לראש הפירמידה בזכות כישוריו הבין-אישיים המפותחים. הוא זוכר כל פרט לגבי כל אדם, וכובש את ליבו של בן שיחו כשהוא מתעניין בחייו הפרטיים, או מעלה סיפור נשכח מן העבר הרחוק. העובד, קטניית אנוש פשוטה, נרגש מתשומת הלב של הבוס המיטיב המוטרד כל כך מבריאותה של הדודה, ומקדיש בתמורה את חייו לסיפוק תביעותיו של הרודן. בדומה, הלקוח הסרבן נמס נוכח מפגן האנושיות וחותם על הצ'ק. אם המפגש עמי השאיר עליו רושם עז כל כך, חושב הלקוח, ודאי גם המוצר לא יכול להיות רע לתפארת. כך בתיאוריה הניהולית. אולם המוקש טמון בצורך להכיר את האדם כדי לישם את השיטה, ואילו אני סובל מליקוי קשה המתבטא באי-זיהוי מוחלט של בני אנוש. ההתנהלות בעולם המורכב כולו מזרים מוחלטים מבהילה ומטלטלת, כאשר מדי פעם פונה אחד מהם אלי בלוויית סימנים המעידים כי הוא מכיר אותי היטב, ומכאן גם אני אותו. בבית זהו כנראה בן משפחה, או לכל היותר יזכה האינסטלטור בחיבוק לא קרוא. בעבודה זהו מן הסתם עובד. אבל בשטח הפתוח, בבתה או בשדה התעופה, יכול אותו אלמוני צוהל להתפרש על כל המנעד, החל מגיסי וכלה במועמד לעבודה שראיינתי לפני עשור.

 

הנוסע מתקרב, שניה וחצי למפגש, וידו כבר מתרוממת לברכה. אלפי גלגלים רחשו במוחי, מנסים בקדחתנות לדלות פרט מזהה מהדייסה הסמיכה. מראהו קוסמופוליטי, תג השם על המזוודה מופנה כלפי מטה, וכרטיס העליה למטוס תחוב להכעיס בכיסו. מאחר ולא נראה כי הוא מתכוון לחבק אותי, התכווננתי לחיוך מדרגה שבע, כולל "היי" עולץ וטפיחה מינורית על השכם. טוב לראות אותך! אז מה חדש, איך ככה? עדיין באותו ענין?

 

עם השנים הפכתי לאמן הדיאלוג הנייטרלי ומחוות הגוף הזהירות.  אמנם שיחה אתי באותם רגעים אינה מספקת מבחינה אינטלקטואלית, אבל האדם הסביר יחשוף איזשהו פרט מזהה לאחר כמה סיבובי פינג-פונג, ומיד יאפשר לי להיות חד וספציפי. במקרים קשים אני נוקט בטקטיקת המשפטים הפתוחים, כמיטב מסורת הגננות, ומשאיר תלוי באויר "בפעם הקודמת שנפגשנו...". צריך בן שיחי עצבי ברזל כדי לא להשלים את המשפט בעצמו, ובמקרה נדיר כזה תמיד אוכל להתפוגג בהתקפת שיעול.   לעתים אפילו שפת השיחה אינה ברורה מחזותו של האלמוני, אז יש צורך לעטות עליצות מזוייפת, לברכו בשלום, הלו, בונז'ור! ולראות מה נתפס. משאבים מוחיים אדירים מושקעים בכל מפגש כזה, ואני יוצא מהם מותש ומכוסה זיעה. האם מוטב לטעות בכיוון של לבביות יתר או קרירות? האם לנסות לקרוא את שמו הכתוב במהופך ולהסתכן בבהיה חסרת הקשר? לפעמים אני חושב על ההישגים המדעיים או העסקיים הכבירים שהיו מתאפשרים לו יכולתי להפנות את מרצי לאפיקים אחרים.

 

לרוב, עם זאת, מסתיים הבילוש בכי טוב. עד כדי כך שכללתי את השיטה, שעלה בדעתי לפתח תורה ניהולית שלמה סביבה, ולהפוך לגורו. "אלמוניות גמורה כמנוף למצויינות ניהולית" (אגממנו"ן) היא דיסציפלינה חדשנית, לפיה על המנהל להסתכל על כל אדם בכל עת כאילו הוא זר מוחלט, וכך להשתחרר מכבלי דעות קדומות, משקעי עבר ותדמיות סינתטיות. אם תשכיל לבחון כל עובד בחברה כאילו ראית אותו לראשונה ברגע זה, אכתוב בספרי, ותירפא מעיוורון ההיכרות, יחשפו לעיניך תובנות עמוקות מני ים.  כמקובל, אביא תוצאות מחקרים המראים כי סטודנטים באוניברסיטת אוהיו שיפרו את תוצאותיהם העסקיות בכשלושים אחוז לאחר שחבטו בראשם בכל בוקר בפטיש גדול וזכרונם נמחק כליל. מרגע לרגע הפכה תאוריית הלוח החלק להגיונית יותר בעיני, וגדל הדחף לבשר לעולם את הבשורה.

 

הנוסע האלמוני מתגלה כאגוז קשה לפיצוח. על כל שאלה כללית הוא עונה באופן בלתי-אינפורמטיבי מרגיז: אותו דבר, שום חדש, אתה יודע, כמו שדיברנו בעבר. עוד הוא מוסיף ומקשה על ידי שימוש בשמי בכל משפט – האם זיהה את חולשתי וכעת הוא נוקם בי בערמומיות? "אין לי מושג מי אתה", התפרצתי לבסוף בזעם, לראשונה בחיי ובאופן שאינו הולם כלל גורו. "אולי תפסיק כבר עם כל ההתחכמויות האלה ותגיד לי לעזאזל מי אתה?!". הוא ברח באימה בעוד אני נוהם נהמות משונות ומנסה להפוך את תג השם על המזוודה. הורים גוננו על ילדיהם ואנשי בטחון קרבו מכל עבר, לוחשים אל מכשירי קשר זעירים. התיאוריה דורשת עדיין פיתוח, אולם אני רואה בה פוטנציאל עצום.

 

שמור   בטל

27/12/2009 20:54
20 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן    לינק ישיר לקטע המלץ    

62,521