קרנות הון-סיכון בישראל אחוזות לאחרונה וירוס מסוכן, אשר הגיע מעבר לים באיחור מצער של מספר שנים: קדחת ההשקעות באינטרנט. גונבה השמועה לאזני כמה מעמיתי כי בארה"ב הוקמה חברת אינטרנט בעלת השם המשונה מעט "גוגל", וזו זכתה להצלחה רבתי ברחבי העולם. בבתי הקפה בהרצליה נלחשו ללא הרף שמות קוד מסתוריים כגון "סקייפ", ואף נשמע איש הון-סיכון שח לרעהו על הפּוֹד-קאסט, שהוא ממש המילה האחרונה שם בוואלי, ורעהו ענה לו בצחקוק מבויש כי רק אתמול התקין בביתו אימיול. הוירוס הכה את קהילתנו הקטנה בתזמון מסוכן במיוחד: לא מזמן נִטעה ברובנו ההכרה כי חברות הטכנולוגיה-שמכנולוגיה שעסקנו במימונן עד עתה הן ממש פאסה. טרחנים אלה, עם פיתוחי החומרה או התוכנה או השד-יודע-מה שלהם, אשר לוקחים שנים ובסוף תמיד מסתיימים במפח נפש, טוטאו מיד לפח האשפה של ההסטוריה. אנו חיים בעידן של מגה-קרנות המנהלות מאות מיליוני דולרים וצריכות להחזיר למשקיעיהן פי כמה מכך, ולכן כל חברה אשר שוויה לא יטפס חיש לחצי מיליארד דולר לפחות אינה שווה את הסושי שיאכל תוך הרהור בה.

אמנם מיזמי האינטרנט המצליחים שבכותרות העיתונים הוקמו כבר לפני שנים, ולמשקיעים הישראלים אין כל הבנה או יתרון יחסי בתחום זה, אולם מסתבר כי אם קצף הקפה מוצק דיו, ניתן בקלות לגשר גם על פערים כאלה.

קחו לדוגמא את עמיתי המכובד, הדוקטור דב רוזנברג (הר-שושנים). מומחה חמור-סבר זה לתקשורת מחשבים נודע בהעדר כל חוש הומור ובהקפדה המילימטרית על מיקומה של הפסוקת בשיערו. רבים מכם ודאי משתמשים בתקופה זו של השנה בשלושת כרכי ספרו "נתב לא אכזב: היסטוריה מפורטת של שיטות ניתוב ומיתוג ברשתות תקשורת, מאלכסנדר גרהם בל ועד ימינו", אשר אין כמותם לצורך טיפוס אל בגדי החורף המאוכסנים במרומי הארון. והנה, זכה דווקא "הקצב מהרצליה" (כפי שמכנים אותו יזמים), על חולצות הדִיוֹלן האפורות שלו וגביניו הזעופים, למינוי מפתיע מטעם הקרן בתום דיון קצר וממצה:

- חשבנו, דב, שיהיה זה רעיון מוצלח אם אתה תהיה אחראי על השקעות הקרן בתחום האינטרנט

- ראו נא, חברים, הרי אני...

  נקישה בדלת

- הגיעו העוגיות שהזמנתם מ"בן-עמי".

  קולות צהלה וכרסום מאפילים על מחאותיו הרפות של ד"ר רוזנברג

בתוך ימים עבר המוסד המכובד אליו משתייך הדוקטור מהפכה של ממש. יזמים עתירי נסיון, אשר היו עד לא מכבר אורחים רצויים בקרן, גורשו ממנה בבושת פנים. המצאותיהם המגוחכות, עליהן עמלו במשך שנים בחשכת המעבדה, זכו לגורל האכזר מכל: הן יצאו מו האופנה. מנגד, נגדשה המבואה מדופנת העץ ביזמי אינטרנט: צעירים חסרי מורא, חסרי נסיון וחסרי מושג כלשהו לגבי הדרוש להקמת חברה. והנה, בהיפוך מלהיב של היוצרות, השתנה גם מאזן הכוחות בין היזמים לבין המשקיעים, הרגילים להתעלל בנתיניהם ללא מצרים. אנשי הון-הסיכון שבעי השנים והכיבודים התבטלו ממש בפני יזמי-אינסטנט אלה, אשר יומיים קודם, בחושה בראס א-שטן, עוד לא ידעו כלל כי הם יזמי אינטרנט. חוסר הנסיון הפך לבלתי רלוונטי, אם לא למעלה של ממש; בורות נתפשה כרעננות ובתוליות מחשבתית; בטחון עצמי מופרז כרוח נעורים יזמית. ומעל לכל עמד לזכותם המשווה הגדול: חוסר היכולת לבדוק את תקפותם של הרעיונות. הרי מי באמת יכול לענות על השאלה איזה אתר או שרות יסחוף מיליוני משתמשים, וישלח את המשקיעים בו לגן עדן של ראיונות בעיתונים?

מדי פעם ניסה עוד איזה מהנדס מהדור הישן להתחזות ליזם אינטרנט ולהדחק אל משרדי הקרן. היה זה מחזה עצוב לצפות בנסיונו הנואל לעטות כסות צבעונית בעזרת שרוואל, עליצות מעושה ועגה שאולה מאתרי אינטרנט. רעיונותיו האינטרנטיים של הצבעוני המזויף היו תמיד מורכבים מדי וטכנולוגיים, ותשובותיו רהוטות ומלאות טעם, וכך נחשף בקלות על ידי שומרי הסף המאומנים. ללא רחמים הוא נבעט בקשת החוצה, הפעם בדמותו האמיתית: מומחה מעבדי תקשורת מר נפש ממוטורולה.

מדהימה עוד יותר היתה התמורה שחלה בד"ר רוזנברג.

בתחילה היה המגע עם האינטרנט מוזר ומעורר חשש, ודב נחרד לגלות, למשל, כי שיחות באמצעות תוכנת סקייפ לא עוברות דרך המזכירה אלא מגיעות ישר לשולחנו ללא כל תיווך. לאט לאט הפשיר, עם זאת, ונסיונותיו המבויישים הראשונים בקיצורים בהודעות מייל - כאשר כתב את ה-4U הראשון רעדה אצבעו על המקלדת – הפכו למחול וירטואוזי של אמוטיקונים, צ'אטים והפרת זכויות יוצרים. עד מהרה התפשטה השמועה באזורי קינון היזמים כי הדוקטור הוא גורו אינטרנט בהתהוות, ונחנך קו אוטובוסים ישיר סיני-הרצליה-פיתוח. דב התמלא רוח נעורים ומשובה, כמוה לא חווה מאז הוא וחבריו בטכניון הרטיבו את גיריו של גרישה, המרצה למשוואות דיפרנציאליות. יומנו התמלא פגישות עם חברות ששמן מכיל אותיות וספרות חליפות, ומוחו קדח מרעיונות השכם והערב, כמו הוצאת גרסה לילדים של ספרו המונומנטלי אשר תקרא "נתי הנתב השובב", ותקרב את הדור הצעיר לנושאי ניתוב ומיתוג ברשתות תקשורת.

"דחילק, סבטלנה", נעץ הדוקטור המלומד מרפק בצלעותיה של מגישת הקפה המבוהלת של הקרן באותו בוקר נמהר של אוקטובר, "היום לא את הקפה הרגיל. תעשי לי תה עם נענע!". לכאורה לא היה דבר מיוחד ביזם הראשון שהגיע למשרד בשעה עשר. הוא ניער את החול משערו על שולחן המהגוני המבהיק, ומיד פתח בשורת שאלות רטוריות קצרות, כמקובל במצגות טכנולוגיות עדכניות: "אז RSS? שאתה כאילו מקבל עדכונים? כאילו פידים מבלוגים וכאלה? אז נגיד שאתה רוצה להוריד איזה סרט? מביטורנט או משהו? ונגיד שאתה לא מוצא?..."

אולם בעוד הרסטהמן האינטרנטי יורה את שאלותיו, חווה ד"ר רוזנברג חוויה מטלטלת. זכרונות ילדות אפפו אותו, לראשונה מזה שנים רבות, ותקפו את כל חושיו בו זמנית: מנגינת האוטו גלידה, ריחה המשכר של האדמה אחרי הגשם, המחשב הראשון, פריחת התורמוס, הנערה הג'ינג'ית המסיטה את שערה בתנועת ראש קלה, אז בשיעור אלגברה בוליאנית... כל התקוות התמימות, השבילים האפשריים שלא נבחרו, מסתירים מאחוריהם יערות עבותים של חיים שכבר לא יתרחשו, חלפו במהירות מסחררת, ואחריהם השביל ההולך וצר, עם החומות המתגבהות משני צדדיו, מהצבא לטכניון ומשם לחברת הענק הראשונה ולזו שאחריה ולקרן ולקורנס בו הוא מכה בראש היזמים...

כנראה שרק שניות ספורות חלפו, כיון שהיזם בדיוק הגיע לפואנטה של רעיונו הגדול:

"אז כשהקובץ נמצא? אז אתה מקבל עדכון כאילו? ואז אתה יכול להוריד אותו בסבבה? לא מגניב?"

"מגניב בהחלט" הכריז דב בהתלהבות, וטעמה של המילה הגנובה היה מתוק בפיו. מסוחרר עדיין מהתורמוס, הנערה והגלידה, התחשק לו להושיב את הילדון המגודל על ברכיו וללטף את שיערו הסבוך. "אתה תהיה ניקלאס זנסטרום שלי, תביא את כל הקיצורים של שלוש האותיות, הסבבה והג'ננה, ואני אביא את נסיון החיים והתבונה העסקית", אמר בדמיונו.

בגילוי אחרון של אחריות לפני קריסת החומות, ניסה עוד דב לשאול כמה שאלות מהרפרטואר הישן שלו. "ומה לגבי המודל העסקי?". למראה הבעת התמהון על פניו של היזם ניסה לבאר: "כאילו, איך תעשה כסף? או איך אומרים את זה? ג'ובות?" אולם דעך מיד לגמגום, אדום מבושה. כמה מיושן וכבד הוא נשמע לעצמו פתאום, דוקטור צפוד מהטכניון עם שאלותיו הלקוחות מעידן קדום.

לאחר שיחת ועידה מרתונית עם שותפיו ולילה של התרגשות מדירת שינה, התקשר מוקדם בבוקר המחרת ד"ר רוזנברג אל היזם. "אני שמח לבשר לך", רעד קולו מעט, "כי החלטנו להשקיע ב-DownloadInSababa ואף להגדיל את סכום ההשקעה לשבעה מיליון דולר, כדי שלא יחסר כסף לקמפיין השיווקי ובניית המותג".

"אה, ההורדה של הקבצים?", ענה הקול המנומנם מצידו השני של הקו. "אז זהו שאורנה ואלה? הבית קפה? הם הציעו לי למלצר שם. אני חושב שאני אלך על זה".

באבחת שיחת טלפון אחת הסתיים עידן האינטרנט בחייו של דב. קפץ עליו חזרה משא השנים, נבלו התורמוסים, יבשו האמוטיקונים והעגה המעודכנת, חזרו חולצות הדיולן האפורות מהבוידעם. שוב רעדו לפני דלת חדרו מהנדסי תקשורת שקדנים, והכל בא על מקומו בשלום.