מנכ"ל 2.0

 

פוסט זה התפרסם במגזין דה-מרקר המודפס, המוקדש החודש לנושא האינטרנט, לצד תשובה ניצחת מיריבי המר דויד43. מזה שנתיים מתפרסמים פוסטים נבחרים מכאן במגזין מובחר זה, תחת הכינוי "מר מאני", אולם מעתה יופיע שם שמי האמיתי. כל קוראי מבראנז'ת הסטארט-אפ-הון-סיכון במילא יודעים את זהותי, ולאחרים ודאי לא אכפת.

 

בניגוד להשקפה המקובלת, חייו של מנכ"ל חברת סטארט-אפ אינם קלים. כמובן שהמיזמים אותם אנו מובילים מצליחים לעילא, מזעזעים את השווקים הטכנולוגיים הגלובליים ומשנים פרדיגמות חדשות לבקרים – הן הנתון על אחוז הכשלונות האסטרונומי מתייחס לעמיתינו חסרי הכשרון. עם זאת, אנו נדונים להשיט קליפת אגוז באוקיינוס גועש של לקוחות קשי עורף, מתחרים אימתניים ועובדים המתעקשים לנהל חיים משל עצמם, מנותקים להכעיס ממטרותיה העסקיות של החברה. ניהולה של כל חברה רצוף קשיים, או "אתגרים" כפי שיש לדייק באמריקנית עסקית, אך בחברת סטארט-אפ גדול במיוחד הפער בין יומרתה חובקת העולם לבין תשתיתה הרעועה, אשר תדיר מסתכמת בשולחן פינתי בבית-קפה ומצגת מאולתרת. בבואנו להציג את מרכולתנו המפוקפקת בפני לקוחות, אנו מנסים לגשר על הפער באמצעות יצירת חזות מהוגנת ורושם כאילו מנגנון ענק עומד מאחורינו.

 

עד לאחרונה, היו אתגרינו אלה נפרטים לשלל ביטויים מוחשיים עזים, הלקוחים כולם מהעולם הפיזי המיושן, זה אשר עתה מקובל לקרוא לו בלעג "העולם גירסה 1.0": כרטיסי ביקור מחליפים ידיים שמנוניות, ריח חדר השירותים במטוס לאחר אחת-עשרה שעות בדרך לארה"ב, זיעה קרה נוכח שאלות נוקבות של לקוח, לסת שמוטה בתדהמה נוכח גילויו של מתחרה חדש, מחטים מלובנות של כאב המלווה עוד איחור בפיתוח המוצר, גרונו הרך של מועמד לעבודה הנמחץ בין ידינו למשמע תביעותיו המופרכות.

 

בעולם ישן זה, נזקקנו גם לא פעם לטכסיסים זולים על מנת שסמנכ"ל הבנק הבכיר העומד מולנו לא יטעה לחשוב כי לפניו מנהל חברה ישראלית בת עובדים ספורים, אשר המוצר שלה עוד טרם נהגה והוא קמוט-טיסה ומרוט-עצבים מהצורך להכריע שוב בין עוף לבקר. כך, לדוגמא, היינו מדברים בנפנוף ידיים על "המחלקה המשפטית שלנו שתבדוק" ועל "מערך שירות הלקוחות הגלובלי שלנו שיתמוך". נהגנו לקנות תיבת דואר בגודל בול בארה"ב, ולהתהדר בכתובת "משרדנו בניו-יורק". יש אף שהיו מרחיקים לכת, מעבים את קולם ומגביהים אותו לציוץ חליפות בזמן שיחות ועידה טלפוניות כדי לדמות מספר דוברים ממחלקות הארגון השונות המתייעצים בינהם.

 

כל זה חלף עבר לו. גם עלינו לא פסחה מהפכת השנים האחרונות באינטרנט, ועם המעבר החיים לרשת מהסביבה האנכרוניסטית בה מתרוצצים יצורים מיוזעים בשר ודם, הגחנו מחודשים בדמות "מנכ"ל 2.0". 

 

תחילה, החליפו מצגות האינטרנט את הפגישות פנים-אל-פנים. כך, במקום לנסוע במשך יממה וחצי ללקוח פוטנציאלי אשר יזרוק אותי בשאט נפש כעבור שעה, אני יכול להציג בפניו את המוצר הבדוי תוך כדי טיגון חביתה, ורק קולות הכרסום העזים העולים מצידו השני של האוקיינוס מעלים חשד לגבי מידת הריכוז של בן-שיחי. אחר כך, קפצנו שלב נוסף בסולם היעילות: ברוח השיתופיות של ווב 2.0 אנחנו יכולים לחלוק את המצגת עם העולם, לתת לגולשים לערוך אותה, להעיר ולהתווכח בינהם, ואז לדחות את המוצר בשאט נפש כמקובל, וכל זאת בעוד אנחנו מטגנים חביתות ללא הגבלה.

 

איתור הלקוחות הפוטנציאליים נעשה עתה באמצעות רשתות חברתיות, מנועי חיפוש ואף אתרי מכירות פומביות בהם מוצעים פרטיהם של נושאי משרה בכירים במחיר שווה לכל נפש. כמה בלתי אלגנטית היתה הרדיפה אחר חשוד כלקוח אל חדר השירותים וההתרפסות בפניו, וכמה נעים יותר לשלוח אימייל לזר מוחלט ולקבל בתגובה שתיקה רועמת!  בכלל, נעלם כל זכר לכך שבצד השני עומד אדם של ממש, לרווחתם של יזמי הייטק שהם מיזנטרופים ברובם. אמנם יתכן כי הלקוח הסיני המעוניין לקנות מיליון יחידות הוא ילדה בת 12 מהבנין ממול, אך מי לכפי יתקע שאני עצמי איני קשישה מקמצ'טקה החומדת לצון?

 

האינטרנט, הוא המשווה הגדול, הקל מאד גם על יצירת החזות התאגידית. במחי מספר לחיצות עכבר ניתן לבנות לחברה נוכחות וירטואלית המעמידה אותה בשורה אחת עם IBM ומיקרוסופט ומעלימה את קיומה הממשי הדל. חסל סדר ציוצים בטלפון – עוצמתך נמדדת במיקומך בתוצאות החיפוש בגוגל, ואיש אינו מתעניין יותר אם יש לך מערך שירות או מחלקה משפטית. במילא ניתן לקבל באתר המתאים יעוץ משפטי חינם תמורת אוסף הבולים מהילדות, ולהנחות את הלקוחות לשרת את עצמם כמקובל בדור 2.0. 

 

עם זאת, צצו גם מספר תופעות תמוהות כתוצאה מהתנתקותם של החיים ברשת מממשות כלשהי. בתחום הטכנולוגי אנו רגילים לקיומם של "גורואים" אשר בעבר זכו למעמדם הרם בזכות המצאות משמעותיות, הצלחה עסקית גדולה או אישיות ממגנטת. ברכיו של מהנדס היו פקות בפגשו, לדוגמא, את גורו מתגי התקשורת האופטית. כעת, די לו לאלמוני לפתוח בלוג ולהכריז על עצמו כגורו כדי לגרור אחריו עדת מגיבים ולצבור מומנטום של אזכורים בבלוגים אחרים וקישורים – מדדים עדכניים לגדולה השקולים לפרס נובל. לא אחת נראה כי מדובר במעגל סגור של מגיבים ומגיבים שכנגד, כאשר לא נודע מה היה הניצוץ אשר הניע את הפרפטום מובילה הזו.

 

כמו כן, נוצר פער בין טבעם הוירטואלי של העסקים לבין שרידים אחרונים של קיום מיוזע. מחד, יזם 2.0 רוקם קשרים אסטרטגיים עם תאגידים בלתי קיימים, המתבטאים במודלים מורכבים לחלוקת הכנסות שגודלן תמיד אפס. מאידך, עובדי הפיתוח דורשים משכורת של ממש ושניצל מוחשי לארוחת צהריים, ומסרבים לקבל תחתם בגד מסוגנן למשחק "סקנד לייף" או רקע מגניב לבלוג שלהם.

 

אין ספק שמדובר בפרפורי גסיסה של עולם שאבד עליו הכלח; בקרוב יוכלו כולם להתרווח בביתם, לכתוב בלוגים, ליצור תכנים ולשתף את העולם עד זרא, ולהניח בשקט לקיני הנמלים, החרציות והעצים להתקיים בנחת ביקום מקביל. גם אני אוכל להניח לאוואטר הסגלגל שלי להוביל את את החברה להצלחה, ולהתמסר לדמותי הוירטואלית המכונה "צ'ן-סו-לין" וזוכה לפופולריות רבה במרחבי הרשת.

 

 

שמור   בטל

8/3/2007 15:48
102 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן    לינק ישיר לקטע המלץ    

62,521