אף אחת לא רוצה לחשוב יותר מדי על זה שמילות האהבה שלוחש לה אהובהּ אולי נלחשו לאחרת. וגרוע מזה – אולי עוד יילחשו לאחרת. בייחוד אם מדובר באותן מילים ממש. ואם האהוב הוא זמר יוצר שכותב שירי אהבה מדהימים ביופיים, הרי שכל העניין עוד יותר גלוי ומטריד.
את השיר הזה כתב ג'יימס טיילור עוד לפני שהתחתן עם קרלי סיימון, לפני שהשניים חיו יחד 11 שנים והביאו לעולם שני ילדים. אבל מבחינתי, הביצוע המשותף שלהם לשיר, בביתם, בהרמוניה של קולות שמשתלבים יחד מדי יום ביומו, הוא הביצוע הקאנוני. ונדמה שאת שיר האהבה האולטימטיבי שר זוג נינוח ואוהב ואי אפשר אחרת.
אלא מה? מוכרחים להודות שגם האקסית (המיתולוגית?) ג'וני מיטשל שרה את זה איתו מאוד יפה...
ולמעשה – לא צריך להיות באמת זוג כדי לשיר שיר אהבה, שני זמרים מצוינים שישירו אותו יחד ישכנעו את הקהל שהם מאוהבים.
מעבר לנפתולים ולבלגנים שבין בני זוג או בין מערכות יחסים מתחלפות, ישנו (אם ישנו) הדור הבא. בן טיילור, בנם של ג'יימס וקרלי, סיפר באיזשהו ריאיון שאביו היה המודל שלו גם להופעה על במה וגם לגבריוּת. ובן גם מבצע יפה מאוד את השיר (לא יודעת מי הפרטנרית שלו).
והכי מורכב אבא ובת. סאלי טיילור שרה עם אבא שלה והשיר מקבל טעם אחר. מה שבלט בעיני הוא שבניגוד לשאר הביצועים שבהם השיר הוא דואט ממש, סאלי מלווה את אבא שלה. השירה שלה לא פורצת אל מרכז הבמה.
ולא הכול נשאר במשפחה. ג'יימס טיילור הוא יוצר שנגע בהרבה אחרים, טובים ומוכשרים. הנה למשל סטינג.
ואחרי כל המסע הזה, אני חוזרת לעצום עיניים עם ג'יימס וקרלי. יש שם קסם שלמרות הכול הוא יחיד במינו.