| בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום קישור ישיר לכאן דף כניסה |
|
||
|
החיים שמתחת לחיים
נפשי נפגעה כריאותיהם של מלטשי יהלומים; נפלאים וקשים ימי חיי (יהודה עמיחי) |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
כינוי: לי עברון-ועקנין
גיל: 49 ICQ: הצטרף כמנוי SMS בטל מנוי SMS RSS (הסבר)
ארכיון: חיפוש טקסט בקטעים: חלון מסרים: הוסף מסר הבלוג חבר בטבעות: « בלוגרוטיקה » ± « הקומונה של לי » ± « מועדון קריאה » ± יסמין (סיפור) יסמין (אגדה בהמשכים) (1) יסמין (אגדה בהמשכים) (2) יסמין (אגדה) (3) יסמין (אגדה בהמשכים) (4) יסמין (אגדה בהמשכים) (5) יסמין (אגדה בהמשכים) (6) יסמין (7) יסמין (8) יסמין (9) - אחד לפני האחרון. יסמין (חלק אחרון, ולפניו לינקים לסיפור כולו) פינת שיר חלפי - (מריחות האביב נבוכות, דמי) פינת שיר: קרם רגליים מטוסקנה פינת שיר: איני רוצה להלשין אותה. "אושר"/ מאיה בז'רנו פינת שיר: גילי חיימוביץ' - סינדרלה; הקלה מפתיעה פינת שיר: כתבתי אלייך מכתב אהבה בקירילית - אדמיאל קוסמן פינת שיר: עצבות הבגדים והרהיטים פינת שיר - עוגת שוקולד/ מיה לוי-ירון פינת שיר: שני שירים נפלאים של רמי סערי פינת שיר: נגן בי/ אפרת מישורי פינת שיר: שיר חדש/ סמדר הרצפלד תיירים. פינת שיר עם סיפור, מוקדשת באהבה לרוני ג' פינת שיר: עזוב אותי מקרמים/ אריאל להמן פינת שיר: שני שירים מאת אווה קילפי פינת שיר: צולעת על הלב - גילי חיימוביץ' פינת שיר: שניים של רביקוביץ' סונט 130 מאת שייקספיר: פינת שיר מורחבת + פינת שיר: לכבוד צאת ספרו של גיורא פישר, "אחרי זה" פינת שיר: רחש/ אליעז סגל פינת שיר: כוכבית/ אגי משעול פינת שיר: "דבר המשורר לא פתר"/ ענת לויט למשל האוקיינוס הלא שקט ענק הרגע הזה / חיה שנהב שירים [את רוצה עוד לשיר] [בחיבוק שלך יש זמן]; שפת חבל הטבור [לקחת את ילדתי] X מסמן את המקום (בסוף הפוסט) אות האהבה אחי בבודפשט קנית בלונים ופרחים בגן המשחקים בית, חתול ואהבה בסיבוב הנחש בעלת בית הקולנוע + איך נפלת ברשתו דרכים העדרך (בסוף הפוסט) התרגשות מצמיתה ואולי פתאום אפגוש אותך חתולוביץ' יופיו לא הייתי מלכת חיי הלילה של ירושלים לפעמים הירח מילים מכתב בבקבוק מרווח חדש להפתעה סוחרי הנשים עפר וכוכבים פלסטר פני בת הארבע פעם אהבה גדולה + הדג האחרון פריז או אהובי צ'לנוב; אף פעם לא אמחק קינת הגינה; בבוקר קשה לדבר את האהבה הטובה ריקוד שכבות שתי אהבות; הגדרות חדשות; האהבה מקלקלת את השורה שתיים בצהריים דרכים צ'לנוב; אף פעם לא אמחק (שירים) כמה שירים בריז'יט (שיר) רומפלשטילצכן (שיר חדש) צחת-העור ואדמונית שוקולד מריר פרעה - שיר שהופיע גם בבננות. עם הקוראים הכפולים הסליחה :) באתי אליך ילדה דודתי שמתה שני שירי עין כרם שרדינגר שעת החסד - לא של יהודה עמיחי, שלי מגיל 15 הרדיפה אחרי האושר ואלד אותךָ איש (דרקולה 2) אושר לפי מידה אותו נהר כמו עובר I Dreamt Lord Voldemort עולם שלושה פוסטים באחד גב תפוס יום האישה לקראת שיחה רק ההבטחה העדשה חתולים יום שלישי, ערב שבועות מיצפטל שירים שהקראתי באזכרה לָמה געגועים השעה המכריעה דבר בלתי נראה קופסה, ולא לסגור את ישרא! פוסטים נבחרים A man who needs your love crush Lou and Andy sometimes I hear my voice אהבה שאינה תלויה בדבר אומרים לנו שיש אוריינות אחרת אוצרות אושרים איזה כיף שכן, איזה כיף שלא אמפתיה אני מעדיפה ב"נ ומ"מ רוקדות בזכות האהבה העצמית גוונים של אהבה דיוק הכאב וטשטוש האושר האוניברסיטה בהר הצופים, מפת תשוקה האיש העצוב ביותר בעולם הארה קטנה הדהוד ההגדה לבית פולטי הכלב השחור - סיפור הכפתור של חזי המלחמה שלי ב"מנוחת הלוחם" העין (סיפור) - חלק ב' העין (סיפור) חלק א' הפנר יודע לדבר אהבה הצד האפל של לטרון התאווה לדעת ולהבין ולא היה באייקון אלא זוהר ז'ק ברל חברות הדדית חיבוקים טרטיף יום הולדת 35 יומולדת שנה לבלוג כמו רדיו לבבי התרגל אל עצמו להפשיר את הקרח למה אני לא אוהבת אירוניה מדעי הדחייה מחסן ישן של כלים מיכאל, המציאות מילות חיבה מילים מישהו לבכות אתו מישהו לרוץ אתו מסיבת כיתה שנות השמונים מקרונים, סקטים וביצה סוגים של עייפות (בעיקר התגובות!) עוברות האורח קורפו קפקא מון אמור קצת הוא שאלון שינה (סיפור) שלושה סרטים שהטביעו חותם שליחים שפות שש מילים מחפשות משורר תנינה מתארחת בבלוג הפנר יודע לדבר אהבה תנינה והטטושון חול גלגוליו של שיר אהבה I'm in love again rare and precious jethro tull 9/8/2010 הדיו של עינייך/ מילים ולחן: פרנסיס קאברל העיר שמתחת לעיר האלילות 1: ארתה קיט גשר הגשם מדבר כדרך אוהבים A Paris על סוסים וסדינה סאטן דוּדֵי שמחה לחקור וגם להתעטף: על זיכרונותיה של סימון דה בובואר האלון והבלוט הביטחון הנפלא של ג'ואן ארמטריידינג קצר וחטוף ושובר את הלב "לא ידעתי שאפשר לאהוב את האישה שאוהבים" לדבר על מורקמי היה לדבר אהבה נס שדבר אינו מוחק את העיקר תפוחים בוקר שבת שיחת לב אל לב שיר מתנגן לי בראש גן חיים p או לא p משולחנה של המתרגמת להסכין עם גבולות קיומנו משני הצדדים. עכשיו. אהבה שמרחיבה את העולם ההבדל הדק בין תפאורה ריקה לעולם ומלואו נשף יותר מדי עיניים ופחות מדי חול סלון כריות טעם של מחמאה שנשארת חומר סותר בדידות Danish (חרדה+זמן) מאיפה באה האהבה הזאת? (עוד פוסט על אברהם הפנר) איש האופניים קרוב רחוק קרוב הנה אני ממשיכה מוצלחת האיש שהילד בו חי אנשי הפח כמו עִם הנה הגשם שוב על Terms of Endearment (בלי ג'ק ניקולסון) דג האותיות איה אקורד ברור של אהבה חיי עץ וגם אני אומרת משהו על פיט סיגר And I'm a music lover הפסקת קפה רגע לפני Undressed to kill Of Woman Born מכתב ליהודה עמיחי הקולות שמתחת לעור: על "מקהלה הונגרית" מרבה להקשיב: על "מבט חטוף של הנצחי"/ אליענה אלמוג היער והפארק הרי זאת אני הבוערת: על "ג'זבל" עם בטי דייוויס there's nothing else above a heart במקום הסד של הסטנדרטים אני ברשת Murakami in Jerusalem על "הספר הקטן" בנרג' הדף שלי בלקסיקון הספרות העברית החדשה מדף הספרים שלי בNRG מתברר שהספרים שלי עוד קיימים "מילת אהבה" ב"שיר חדש" אנדרלמוסיה מציירת את הטטושון ב"זוטא" מצעד הקלישאות - ביקורת שכתבתי במעריב ביקורת על "ריגוש" של ג'קי קולינס אין אני לי - הרצאה על "באפי" באייקון 2005 הרצאה מכנס עולמות על התבגרות מינית בבאפי התנצחויות, בלבול ופשטידה - מאמר שלי על "באפי" הדף שלי ב"במה חדשה" הספרים שמכירים אותי אובססיה זה שם של בושם/ אריאל להמן אמה/ ג'יין אוסטן ג'יין אייר/ שרלוט ברונטה הדרמה של הילד המחונן/ אליס מילר הנה אני מתחילה/ יהודית קציר מי יציל את תנינה/ נורית זרחי מישהו לרוץ איתו/ דויד גרוסמן עין החתול/ מרגרט אטווד פרקי חיים של דובין/ ברנרד מלמוד קפקא על החוף/ הרוקי מורקמי שתהיי לי הסכין/ דויד גרוסמן תקוות גדולות/ צרלס דיקנס קשר כזה, כמו שבינינו (סיפור) 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 התעוררות (סיפור) 1 2 3 4 5 6 - סוף |
12/2018
התרנגול! ביום רביעי! בחמש וחצי! בתל אביב! להזכירכם, המחזה שלי "התרנגול" בבימויו של עופר שמר, ראו כאן בגלריית התמונות את התפאורה והתלבושות הנפלאים והנה טעימה קטנה מהמחזה (אור. אולם הכניסה של הארמון. יום. כרבול נכנס לארמון בשקט. בגדיו ושערו מלוכלכים מאוד בעפר. ניכר שהוא רוצה להתגנב פנימה בלי שיבחינו בו, הוא בודק היטב אם השטח נקי, הולך יחף ובשקט ונעליו בידיו. הליצן נכנס בשקט מן הצד השני, מביט בכרבול המתגנב, ומחייך – הוא אינו יכול להתאפק מלהבהיל אותו. מבלי שכרבול מבחין בו, הליצן פוסע בשקט מאחוריו ומחקה את תנועות ההתגנבות שלו, עד שברגע אחד הוא עוקף אותו.) הליצן: בּוּ! (מרוב בהלה, כרבול פורץ בבכי, שהופך במהרה לצחוק. הליצן מחקה אותו. כרבול רוצה להראות שהוא מבין שהליצן משתעשע איתו, וצוחק צחוק ידידותי. גם בכך הליצן מחקה אותו.) כרבול: רשע! מבהיל אותי! מנוול! דע שלא נבהלתי בכלל! הליצן: מה פתאום! שמרת על קור רוח. אבל תגיד לי, חבר, למה ומדוע אתה מתגנב לארמון וכולך גם פרוע? כרבול: יצאתי לשחק עם... חברים. הליצן: ומיהם אותם חברים? ילדים? כרבול (נבוך): כמובן, ילדים. ומי עוד יכולים להיות לי חברים? הליצן (בנימה מהורהרת): הרבה חברים לו לאדם בשבילי חבר הוא... כל יצור בעולם! כרבול: באמת? האוכל לגלות לך סוד? סוד שֶיָקר וחשוב לי מאוד? הליצן: בוודאי שתוכל. שפתיי חתומות. לא אשעה ללחץ ולהפצרות. (הליצן מסמן בפנטומימה איך הוא שותק ושותק ושותק.) כרבול: אז דע ידידי, באומרי "חברים", לפעמים אתכוון... לבעלי חיים. הליצן: הכלב הוא ידידו של האדם! כרבול: הכלב... גם. אבל אני אוהב... הליצן: ארנבים? סוסים? חתולים? קרנף? כרבול:... בעלי כנף. הליצן: בעלי כנף! יצורים נפלאים! מי לא מוקסם ממעוף הציפורים? כרבול: אבל אני מדבר על בעל כנף שרוב הזמן אינו ממש עף. הליצן: אינו עף אלא (טופח על כתפו של כרבול ומנקה ממנו עפר) מתפלש בחול? ספר לי מי ידידיך, כרבול. כרבול: ידידיי החדשים האהובים חיים בלול התרנגולים! תרנגולים, שתדע, הם עם נפלא: איתם כל רגע הוא שמחה והילולה. ואגלה לך סוד עוד יותר גדול – (הליצן מהנהן בראשו, משלב את ידיו, עוטה הבעת הקשבה ומתקרב מאוד אל כרבול) כרבול (לוחש): גם אני בעצם תרנגול! (הליצן קופץ לאחור בתדהמה) כרבול: כן! תרנגול! מה אתה מתפלא? תוך יומיים בלול גם אתה תגלה: אין נפלא וגדול מלהיות תרנגול! הליצן: אין נפלא וגדול מלהיות תרנגול! כרבול: התרנגול הוא תמיד אצילי וגאה ויודע שהוא נבון ונאה גם בלי כתר, ארמון ובגדים הדורים בלי מקלחות ובלי גינונים. הליצן: ולא משעמם לו רק לישון ולאכול? כרבול: מה פתאום! התרנגול בשמחה מתפלש לו בחול קורא "קוקוריקו!" בקול גדול לא אכפת לו מה חושבים עושה חיים משוגעים! הליצן: אכן אלה חיים נפלאים כשלא אכפת מה עליך חושבים! מלהיות תרנגול! (כרבול מתחיל לרקוד סביב החדר כמו תרנגול ולקרוא "קוקוריקו". בינתיים המלכה נכנסת...) 31 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של לי ב-19/6/2010 06:39
שתי הזמנות משמחות "התרנגול", מחזה הילדים שכתבתי ועופר שמר ביים לעילא ולעילא בתיאטרון מראה בקריית שמונה, מגיע לתל אביב! רשמו לפניכם: יום רביעי 2.6, שעה 17:30, אודיטוריום רוזין - רח' דרזנר 2 א' רמת אביב ג'. פה יש גלריית תמונות שלמה שהעליתי ובכמה מהתמונות גם הוספתי כיתובים מעניינים J והנה שמות העושים במלאכה ותקציר המחזה: "התרנגול" על פי סיפורו של רבי נחמן מברסלב, "מעשה בבן מלך שהשתגע" מחזה: לי עברון-ועקנין; בימוי: עופר שמר; מוזיקה: אירית ישראלי; תפאורה: אבי שכוי; תלבושות: עוזי עמרני; תאורה: יוסי חסדאי משחק: ירון עצמון, שרון עיני, מיכל כהן ואיציק (פיצ'קו) קונפינו בממלכה שאין לה שֵם, הנסיך כרבול עייף מהנזיפות של אמו המלכה המקפידה מאוד על ניקיון ונימוסים, ומהרכרוכיות של אביו המלך שאף פעם לא נוקט עמדה. מהארמון הוא בורח אל לול התרנגולים ומבלה שם עד שהוא מגלה כי "אין נפלא וגדול/ מלהיות תרנגול". התנהגותו של כרבול נהיית תרנגולית יותר ויותר והמלכה מודאגת מאוד, מה גם שבעוד שבוע ייערכו חגיגות יום ההולדת שלו ועיני כל הממלכה יהיו נשואות אל הנסיך. שלושה רופאים – פסיכיאטרית, הומיאופתית ומומחה לדיקור סיני – מנסים לרפא את הנסיך לשווא, והיחיד שיש לו סיכוי להציל את המצב הוא ליצן החצר... "התרנגול" הוא מחזה מקורי מאת לי עברון-ועקנין, כתוב כולו בחרוזים ובשפה עשירה, המשלב שירים שהלחינה אירית ישראלי, במגוון סגנונות מוזיקליים. המחזה נכתב בעקבות סיפורו של רבי נחמן מברסלב "מעשה בבן מלך שהשתגע", שגם בו רופאים מנסים לשווא לרפא את בן המלך החושב את עצמו לתרנגול, עד שבא החכם הנוקט שיטה אחרת, של הזדהות וריפוי בגובה העיניים. בהצגה "התרנגול", בבימוי עופר שמר, מראה הסיפור הזה על בן המלך-התרנגול כמה חשוב שכל ילד ילמד לקבל את עצמו כמות שהוא, ועד כמה חבר טוב יכול לעזור לו בכך. התפאורה והתלבושות המרהיבות ממחישות את המסר שמה שבחוץ אינו אלא הקליפה והכיסוי למה שבפנים – "מי אני בנפש, בסתר/ מתחת לגלימה ומתחת לכתר"; ההצגה מתאימה לתלמידי כיתות א'-ח' וגם מבוגרים נהנים ממנה מאוד. 25 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של לי ב-16/6/2010 10:57
חיי בתיאטרון או נופש פעיל למחזאים בצפון - יומן מסע - חלק א'
ככל שמצפינים הנוף יפה, וג'תרו טול משמחים אותי באוזניות Good day to you, my fine young lady, with your lips so sweetly full ואני עונה לאיאן אנדרסון ואיתו, If you don't ride with me while the devil's free, I'll ride with somebody else!* אני נוסעת לחזרות ואחר כך להצגת בכורה של מחזה הילדים שלי "התרנגול", בבימויו של עופר שמר בתיאטרון מ.ר.א.ה (מרכז אמנויות הבמה) בקריית שמונה. עופר שמר ואני היינו חברים טובים בתיכון מאז הטיול השנתי של כיתה י"א. אני לא ידעתי שצריך להביא סכו"ם ועופר נתן לי כפית. מאז עברו שנים ותהפוכות ולא תמיד היינו בקשר. אחרי התיכון גרנו שנה בדירת סטודנטים עם עוד שותפה, ובאותה תקופה פנתה אליי מישהי מהחוג לתיאטרון וביקשה ממני לכתוב מחזה על פי "מעשה בבן מלך שהשתגע" של רבי נחמן מברסלב. אותה בחורה, שזכור לי בעיקר שעבדה בחנות חזיות, בסוף לא ביימה את ההצגה. אבל היה מחזה. בסיפור של רבי נחמן בן המלך חשב את עצמו לתרנגול, כל מיני רופאים ניסו לרפאו ובסוף בא החכם והתיישב איתו על הרצפה ואמר לו שגם הוא תרנגול, וכך לאט לאט הצליח לשכנע אותו לחזור לגינונים של אדם. במחזה שלי שכתוב כולו בחרוזים, המלכה שתלטנית והמלך חדל אישים, הרופאים (פסיכיאטרית, הומיאופתית ומדקר סיני) מגוחכים והיחיד שיש לו שפה משותפת עם בן המלך הוא ליצן החצר, שעל פי המסורת השייקספירית הוא החכם האמיתי בחצר המלוכה. כתבתי את המחזה בפעם הראשונה בדירת השותפים ההיא וכל פעם שגמרתי סצנה קראתי לעופר והקראתי לו, והוא עזר בהערות ובעידוד ובהתלהבות. כל יוצר זקוק לחברים שמאמינים בו ומעודדים אותו ומוציאים ממנו את היצירה. וככל שאנחנו יותר בצד של החולמים ופחות של המבצעים, אנחנו צריכים לצדנו אנשים שיש להם גם כישורי הפקה. עופר תמיד היה כזה בשבילי, האמין בי ובכישרון שלי ובניגוד לי הוא תמיד חשב שלבצע דברים זה אפשרי ולא קשה או מתיש מדי. עכשיו אני נוחתת בקריית שמונה (אחרי הפסקת העשר דקות בעפולה, שאני כבר מתורגלת לשלוף מראש את השקל לשירותים ולרוץ מהר כדי לא להיתקע בתור, וכך מעולם לא נכתב הפוסט "שכחו אותי בעפולה") והולכת ברגל לתיאטרון, עכשיו אני כבר יודעת את הדרך (כשעופר הבין שאני לא יודעת מה זה צפון דרום וכו', הוא אמר לי: ההרים צריכים להיות מולך. ההרים אכן מולי וזה יפה ומרגיע). אני מגיעה לתיאטרון לתחילת הראן בדיוק – איזה כיף! פעם ראשונה שאני רואה את ההצגה במצבה הסופי עם התלבושות והמוזיקה ואני נדהמת: אני כתבתי את זה?! ברגע שאני רואה את מיכל כהן, היא הליצן, נכנסת לבמה בדמותה הליצנית עם אף אדום עגול - אני מתה מהתרגשות. והתפאורה של אבי שכוי נפלאה (כן – שכוי – התרנגול - הא!) והמוזיקה הנפלאה של אירית ישראלי. כל כך הרבה כישרונות יש בצפון (זה לא אפרופו שכוי שהוא מדהים אך תל אביבי) שכשנמצאים שם התחושה של התל אביבים שהכול קורה במרכז נראית קצת מצחיקה פתאום. ותובנה קרובה יותר אליי, כשישבתי וראיתי ראן-על-סף גנרלית. כמו שכל המאמנים האישיים אומרים (או שנדמה לי שעליהם לומר) – לא משנה מה עושים, העיקר להשקיע בזה. לא משנה מה כותבים ואם זה בהזמנה ולא הרעיון שקדח בך כל לילות נעוריך, גם בלי שתרגיש ותרצה אתה כותב את עצמך. ואני ישבתי לי כצופה וראיתי בעת ובעונה אחת כמה ההצגה הזו היא אני, אבל מה שיפהפה בתיאטרון – שהיא באותה מידה הבמאי, המלחינה, השחקנים. ולמי שרגיל לחלום ולפנטז (אל תשאלו למשל מה אפשר להספיק בארבע שעות נסיעה) זה שיש מישהו שמסוגל לקחת את החלום ולהגשים אותו עד לפרטי פרטיו הקטנים ביותר ("לילוש, תכתבי פה דיאלוג של עוד עשר שניות כי מיכל לא מספיקה להחליף בגדים" – והיו עוד המון שינויים שחלקם נכתבו בחמש בבוקר וחלקם נכתבו בגן של הדרי כשליוויתי אותה בימים הראשונים, ליד שולחן קטן של ילדים) – זו ברכה גדולה גדולה. המשך יבוא, וגם תאריכי הצגות כשיהיו (בקרוב). 23 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של לי ב-4/5/2010 07:54 דפים: 1 |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||