הספרים שמכירים אותי
אובססיה זה שם של בושם/ אריאל להמן אמה/ ג'יין אוסטן ג'יין אייר/ שרלוט ברונטה הדרמה של הילד המחונן/ אליס מילר הנה אני מתחילה/ יהודית קציר מי יציל את תנינה/ נורית זרחי מישהו לרוץ איתו/ דויד גרוסמן עין החתול/ מרגרט אטווד פרקי חיים של דובין/ ברנרד מלמוד קפקא על החוף/ הרוקי מורקמי שתהיי לי הסכין/ דויד גרוסמן תקוות גדולות/ צרלס דיקנס
קשר כזה, כמו שבינינו (סיפור) 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בקטגוריה זו בבלוגים אחרים, לחצו כאן.
האלילות 1: ארתה קיט
נסי לגעת בו/בה
אך הוא/היא חמקמק/ת
כתבתי בשיר מכונן מגיל 16, אחר כך בא מין קטלוג של האנשים היקרים לי שנגעו בנפשי, ושורות הסיום:
בכל אלה אהבָתי,
בכל אלה געגועיי (לְמה?)
בכל אלה ביקשתי את עצמי
אבל הוא/היא חמקמק/ת
ובזמן האחרון אני מוצאת חלקים ממני או מפת דרכים אליהם דווקא במושאי ההתאהבות וההערצה של הילדות והנעורים. הנשים היפות, שחקניות הקולנוע והזמרות שרציתי להיות הן, המודלים. אף פעם לא חשבתי להתייחס לזה, הילדותיות שבהתאהבויות האלה כאילו מבטלת את משמעותן, וגם החיקוי הוא בעייתי: הלוא בלבישת מסכה של שחקנית אהובה, באימוץ מניירות מהסרטים, אנחנו רק מתרחקות מהאותנטיות של מי שאנחנו, לא? ורק לאחרונה עלה בדעתי שהבחירה את מי להעריץ אומרת המון, והדמויות האלה מקצינות ומחצינות קולות שנמצאים בפנים.
וכך עלה בדעתי להקדיש סדרת פוסטים לאהובות נעוריי, להלן - האלילות.
ארתה קיט הייתה האירוניה בהתגלמותה, היא צחקה על סקסיוּת וצחקה על חומרנות והשירים שלה היו נורא שנונים (אני אוהבת הברקות מילוליות – כל עוד הן לא ריקות מרגש). כשהייתי ילדה טובה בכיתה י' (ולא שרציתי להיות ילדה טובה, אבל כפי שהצטייר עולמי אז, מחירן של אופציות אחרות היה כבד מדי, והדיכוטומיות היו חדות מדי) בחרתי בשיר הזה שלה לפרויקט תיאטרון של סוף השנה: I Want to be Evil
חוץ מלדרוך על רגליהם של אנשים בתיאטרון ולהמר, היא לא ממש דיברה שם על רצון להיות מרשעת, אלא על רצון להיות מינית:
Well I'm tired of being pure, and not chased
משחק מילים עם chaste, חסודה. (אפשר אולי לתרגם "נמאס לי להיות צנועה ולא חשודה"...).
שיר הדגל של ארתה הוא Old Fashioned Girl שהבדיחה בו היא החומרנות, ואכן בשירים רבים שלה היא מבקשת לה מיליונר, אבל בשיר Sell Me שגם הוא כביכול שיר כזה
(Champagne me, caviar me, Ritz hotel me, baby sell me – ומאוד אהבתי את יצירת הפעלים משמות עצם) אני לא מרגישה בכלל שזה חשוב, לפחות לא חשוב יותר מאשר בביטוי המטאפורי הפשוט "תשקיע בי". מה שבוטה בשיר עד כדי להכמיר את הלב הוא הרשות להיות במקום הילדותי הזה שכל פסיכולוג, מאמן, או סתם אדם חכם עם ניסיון חיים יגיד שהוא מתכון לכישלון: המקום שאומר, תשקיע בי, תמלא את כל הפנטזיות שלי, תיתן לי מבלי שאני אתן, ואז נראה. זה לא באמת כל כך כיף ואפילו אפשרי להיות כך, בסך הכול יותר כיף לאהוב מלהיאהב ויותר מעשיר לתת מלקבל (אם אפשר בכלל לעשות הפרדות כאלה), אבל אני לא חושבת שהשיר באמת מדבר על רצון לחוסר הדדיות, אלא הוא משחרר באמצעות ההקצנה של ההומור לגיטימציה להגיד: תשקיע בי, תפנק אותי, תשים לב אליי – לגיטימציה שאינה מובנת מאליה...
והשורות שאני הכי אוהבת שם הן: I wanna glow when I feel I'm desired, that's the time when I get so inspired
ותראו, היא גם חשקה בחזרה. באחד השירים הכי מצחיקים שלה (למרות שהוא גם עצוב, אבל היא צוחקת על עצמה בלי סייגים):