ארץ חדשה - אני הישנה (אסנת)
שלום שלום, שמי אסנת וגם אני אכתוב מדי פעם בבלוג הזה.
עשיתי את זה. וואו, לא יאומן, ארזתי את בעלי, חתולי ופקלאותיי ועברתי לאירופה. כבר 10 שנים שאני מחכה לזה. באמת בשעה טובה. עכשיו אפשר להתחיל לעבוד. בחזרות עם סבסטיאן (אחד הפסנתרנים שינגנו איתי בקונצרט הקרוב) הברקתי. באמת לקחתי שליטה ועשיתי מה שאני חושבת לנכון. הדיון בינינו היה ענייני אך עם מעוף וכשנזקקתי לעצתו ולעזרתו הוא היה נלהב לשתף. הרגשתי שתכף נהיה מספיק באותו ראש כדי לעשות אמנות יחד. המוטיבציה של שנינו גבוהה מאד והוא טיפוס עם מקצב רגשי מהיר וחד שמדביק אותי תמיד בהתלהבות הרעננה שלו. בעבודה של שנינו עם ירון צץ חוסר הביטחון: הרי הוא המורה. אנחנו עובדים בבית שלו, בפסנתר שלו, הוא השולט בסיטואציה ויכול להציע שינויים בדומיננטיות האופיינית לו, בתואנה ש"ככה הוא שומע את זה". אז אני לא הקובעת יותר? הרי חלק גדול מההערות נוגעות לעניינים טכניים של שירה ואני רוצה ללמוד כל מה שאפשר אבל כיוון שנכנסתי לתלבושת התלמידה, טשטשתי את האמנית העצמאית. ירון כמובן חש בזה גם הוא והבהיר לי שהוא מצפה לראות אותי עצמאית ולא ממתינה ש"יעשו עבורי" את השיר. אני מרגישה שלא הצלחתי עדיין להראות לו את עצמי כמו שאני רגילה ויודעת. חשוב לי להוכיח את עצמי בפניו כל יום ביומו. לא די בכך שהגעתי. אני חייבת לעשות מה שדרוש כדי לקפוץ מעל משוכת חוסר המקצועיות ולהתכונן ברצינות למקצוע הזה, בתקווה שיפול עלי מהשמיים יום אחד תפקיד אופראי. חוסר העצמאות כמו נגע תופס כל פינה חלשה ומולו הנסיונות ה"אמנותיים" שלי נראים מגוכחים בעייני, וגם יומרניים. אני מרגישה כל כך חלשה. אם אני אשחרר את האישיות שלי לחופשי, מה שייצא הוא קודם כל בכי גדול, וכל עוד אני לא משחררת אותה אין טעם לעשייה המוזיקלית או לכל המעבר לאירופה בעצם. לא שיש לי בעייה עם בכי, להפך, אני בכיינית גדולה באמת, גם רונן יעיד על יכולת מרשימה בתחום, הבעייה שלי היא עם התסביכים הרגשיים והפיזיים שמתקשרים אצלי לבכי. אחרי בכי נתקע כל המלח בגרון וקשה לשיר וכו', ומהבחינה הרגשית, בכי הוא סממן של קושי ולאוורר ככה את הקושי זה מפחיד. כמו להסתכל לסיוט שלך בעיניים.
אף אחד פה לא יעשה לי את זה קל יותר. עיניים על המטרה.
אסנת.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 5/9/2006 23:18, ושייך לקטגוריות אסנת, מעברים 10-20-30
2 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של בהצלחה ב-9/9/2006 19:15

---

לפני שמתחילים
תקציר הפרקים הקודמים (מי שמכיר אותי, שאני מניח שאלו רוב קוראי הבלוג ברגע זה, יכול לדלג):
לפני שבע שנים בערך פגשתי את אסנת, אשתי לעתיד, וכבר ביום הראשון שהיכרנו היא סיפרה לי ששאיפת חייה היא להיות זמרת אופרה. באותם ימים היא היתה בתחילת דרכה בלימודי המוזיקה, ועמדה לעבור לתל אביב להתחיל שם את הלימודים.
אחרי שהיינו בערך שנתיים ביחד, היא הושיבה אותי לשיחה רצינית. היא סיפרה לי אז שגם לה וגם לכל המורים שלה ברור שכדי שהיא תגשים את חלומה ותעשה קריירה כזמרת אופרה, היא חייבת בשבל מסוים לעזוב את ארצנו הקטנטונת, שבה אין הרבה מקומות עבודה בתחום, ולנסוע לאנשהו, ללמוד ולעבוד. היא שאלה אם נראה לי שאהיה מוכן לבוא אתה לחיים האלו.
אחרי דיונים ארוכים השבתי בחיוב. אחר-כך נישאנו, היא עברה תפוכות שונות ומשונות בלימודיה ולבסוף, לפני כשנה, הכירה את ירון, זמר ומורה לפיתוח קול ישראלי-גרמני, שמחלק את זמנו בין שתי הארצות ושני המקצועות, והוא העריך שיש לה סיכוי מצוין לקריירה משתלמת באירופה. התנאי היה שלאחר שנה בה למדה תחת שרביטו בארץ, היא (ואנחנו) נעבור לאירופה, ליתר דיוק לזארברוקן, עיר בינונית שבה הוא חי ומלמד. מעיר זו, הממוקמת ממש בלב אירופה, תוכל אסנת לצאת לאודיציות (אודישנים בשפת אנגלז) לתפקידים ולאופרות בכל אירופה, לעבוד בהפקות שונות ומשונות תמורת כסף, וללמוד תחת שרביטו של המורה שלה ועם פסנתרנים-מלווים איכותיים.
בתחילה היו לי חששות כבדים, למרות הבטחתי התיאורטית מהעבר, שאבוא איתה. אבל הדברים הסתדרו אט-אט ובעקביות: אני קיבלתי עבודה כמתרגם שאפשרה לי להמשיך לעבוד באמצעות אימייל גם מגרמניה; ירון הבטיח לאסנת להשיג לה עבודות שונות כזמרת כך שנוכל להתפרנס, שאחת מהם צפויה לקרות ממש אחרי המעבר שלנו; וסיור מקדים שערכנו גילה כי זארברוקן יפהפייה וכי שכר הדירה בה נמוך משמעותית מבתל אביב.
וכך, ביום מעונן-חלקית אחד, קמנו ויצאנו, אנחנו ומזוודותינו וחתולנו (טריסטן בעל הפרווה הג'ינג'ית פלאפית המהממת) ויצאנו אל גרמניה, בחיפוש אחר גורלנו, דרכנו האומנותית, ומים מינרליים לא מוגזים. אני מאמין שאת שני הראשונים לפחות נצליח למצוא.

תקציר הפרק האחרון (מאז הנחיתה):
את הימים הראשונים בילינוו בקושי מתמשך. היינו ספונים בעליית גג קטנה אצל ידידה של ירון, אלמנה בת 60, חביבה אך יקית להחריד, בשם אנדריאה. כבר אז חשבתי לכתוב בלוג אך התקשיתי, מחוסר אינטרנט (משאב חשוב למטרה זו).כמו-כן, גם לו היה לי חיבור לרשת, היו ודאי אצבעותיי קופאות על המקלדת: זארברוקן קידמה את פנינו במזג אוויר קר וגשום באורח לא-אופייני, שהפך מטריד במיוחד כשהסתבר שאנדריאה אינה מוכנה להפעיל את ההסקה באוגוסט אפילו כשהטמפרטורה בלילה צונחת לשש מעלות.
את הימים הראשונים עשינו מתוך שמיכות הפוך וכל הסוודרים שמצאנו,תוך שאנחנו מחפשים דירה ומגלים שדמי השכירות אמנם נמוכים, אך תמורתם מקבלים הרבה פחות: לא רק שאין דירות מרוהטות, אלא שברוב הדירות אין אפילו מטבח - לא מקרר, לא תנור, לא ארונות ואפילו לא כיור. לשיא של כל הזמנים הגענו בדירה שבה הסתבר שהבעלים מצפה מהשוכר שישפץ על חשבונו את הרצפה, ומוכן ברוב טובו לשלם על החומרים.
אך לא הכל שחור. בסופו של דבר מצאנו לנו דירה נעימה (בלי מטבח) ובעזרת ידידינו בעיר רכשנו אט אט כמה דברים בסיסיים. בימים האחרונים (עברנו לדירה ביום שישי, ה-1/9) רכשנו מיומנות יתרה בהפעלת כלי העבודה של 'איקאה' ובפענוח הוראות משונות, התאמנו בגרמנית בניסיון להבין את פקידי חברת החשמל, תפעלנו חיים מינימליסטיים בלי תנור ובלי מקרר, הסתובבנו הרבה יותר מדי בחנויות גדולות ומשונות, ואפילו הצלחנו ליהנות ממזג האוויר האביבי שחזר לאזורנו ומקונצרט גאלה חגיגי שהרביצה התזמורת המקומית ביום א' בערב.
זה כמובן לא הכל, ורק על התלאות של הבאת חתול לגרמניה, הסעתו לרוחב המדינה וטלטולו בבתים יקיים שונים ומשונים אפשר לכתוב ספר שלם, אבל כבר מאוחר והפוסט הזה ממילא ארוך מדי, ונראה לי שכל מי שרוצה כבר קיבל מספיק מידע כדי להמשיך לקרוא (ואם לא - תשאלו).

רונן
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 4/9/2006 22:33, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של maya velazquez ב-10/6/2008 22:51

---

פתיחה
השמיים כחולים. בצד השני של הכביש צומחים בתים שנראים כמו שווייץ, ועץ ערבה ענק מעליהם. אני יושב ועובד מול אדן החלון, כי עדיין לא הרכבנו את השולחן. מאחורי על רצפת הפרקט שתי מגירות מהשידה שהתחלנו להרכיב הבוקר.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 4/9/2006 15:16, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30
3 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של אסנת ב-5/10/2006 17:07

---