פוסט על הבוקר
זאת לא שעה של כתיבת פוסטים, אלא בדרך כלל שעה של בהייה באינטרנט ולגימת קפה כדי להכין את הנפש להתחיל לעבוד.
אבל מחר מוקדם מוקדם אנחנו נוסעים, והיום בערב בטח נהיה עסוקים באריזה ובהכנות ובללכת לישון מוקדם, כך שזה הזמן לפוסט הזה, לנפנוף לשלום מחלון המטוס/רכבת לפני שנוסעים.
זה קצת מוזר להיפרד ממבקרי הבלוג לנסיעה של שלושה ימים בסך הכל, אבל מצד שני, בגלל הפוסטים, הביקורים ההדדיים והתגובות, עם חלק ניכר מהקוראים אני בעצם מדבר כל יום... ולהגיד שלום לשלושה-ארבעה ימים לאנשים שמדברים אתם כל יום זה נראה כבר יותר הגיוני.
למתח הרגיל שלי לפני נסיעות מצטרף מזג האוויר החם עד חם מאוד הצפוי ברומא, והתהייה אם איבדנו את היכולת הישראלית לתפקד במזג אוויר חם אחרי שנה בקרירות של גרמניה. אבל ננסה למצוא מחסה בבתי קפה ובכנסיות גבוהות.
אני אקרא תגובות לפוסט הזה במהלך היום - בין עבודה לסידורים - ואז אעלם לשלושה ימים (למרות שעדיין אפשר להגיב). רוב הסיכויים שלא אתחבר לאינטרנט מרומא, אבל מי יודע. ביום שלישי בערב אני מבטיח פוסט סיכום-טיול, אולי אפילו עם תמונות.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 27/7/2007 09:53, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, מעברים 10-20-30
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענתא ב-29/7/2007 13:08

---

מבלי משים
צריך להתאמץ כדי לזכור
שהימים מצטרפים לשבועות
וגם ימים שנראה כי חלפו מבלי משים
נספרים במניין החודשים והשנים

צריך להתאמץ כדי שלא יהיו
ימים שחולפים מבלי משים


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 21/7/2007 00:25, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-22/7/2007 13:10

---

Oofness

מעיקות מסטיקית מעצבנת החלה משתלטת על החלקות הטובות, ולאט לאט גם מטפטפת בין קירות הבלוג. לאחר שכבשה את כותרת המשנה ואת הערת הצד, לא נותר לי אלא לפנות לה את הבמה המרכזית ולראות מה יש לה להגיד.
תחושת ה'אוווווף' אינה נובעת אף פעם מאסונות גדולים; לאלה יאים יותר השתיקה וההלם. מה שמצית אותה היא סדרה של נאחסים קטנים, ממגש שהחליט להתאבד בקפיצה ממקומו שמעל הארון ועד אי-הבנות מתסכלות במפגש עם פקידים חסרי סבלנות ושונאי זרים במשרדי האוניברסיטה. תוסיפו לזה 28 מעלות בארץ נטולת-מזגנים, קרטון חלב שהגיע מקולקל מהסופר ואת נסיקתו המעצבנת של היורו, ותקבלו ארשת פנים זעפנית שאינה מצליחה להתעודד מכל מיני גורמים שבימים כתיקונם היו מחזיקים אותה היטב מעל המים.
הבעיה העיקרית בתחושה הזו היא האינרציה שלה: מצד אחד, היא נוטה לגרום לעצבנות שבתורה מובילה לאסונות נוספים (טלפונים נופלים מהידיים, מטלות חשובות נשכחות וכו'); מצד שני, היא שולחת אותי לנתיבי הבריחה הפשוטים של האינטרנט ומשחקי המחשב, שלאחר שעה של שוטטות מחזירים אותי לאותו מקום בדיוק, רק עם צוואר תפוס ותחושת אשמה מטרידה על שיש לי עכשיו שעה אחת פחות לספר לקוראינו הנאמנים על נפלאותיה של בראשוב, רומניה.
את ה'אוווווווף' יכול לפתור רק שינוי פתאומי - רעיון חדש ומדליק, הישג פתאומי ומפתיע, שינוי חד במזג=האוויר או חופשה בשווייץ (הכי טוב). האופטימיות מזכירה לי שהשינוי הזה תמיד בא בסוף, אבל בינתיים נשארת המועקה (כמה טוב שאפשר לפחות לפרוק אותה בבלוג...)

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 18/7/2007 21:08, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, שחרור קיטור
28 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-21/7/2007 20:36

---

העיר האילמת

אתה הולך ברחוב בעיר, זרה או מוכרת, בדרך לבית של חברים. בדרך אתה עובר חמישה בנייני דירות בני שלוש קומות ו-12 דירות, כלומר 60 דירות ובהן לפחות מאה בני אדם שונים, שכולם ברגע זה חיים, אוהבים, ישנים, חולמים, מדברים. יש סיכוי סביר שכמה מהם היו יכולים לנהל אתך שיחה מעניינת, אולי אפילו יותר מזו שתנהל מאוחר יותר עם החברים. ייתכן בהחלט שלאחד מהם יש משהו שאתה מאוד צריך, ואחר צריך מאוד משהו שיש לך ואתה מתכוון לזרוק מחר לפח. ואם לא בין המאה האלה, אז בטח בין האלפים שחלף על פניהם האוטובוס שהביא אותך לכאן. שלא לדבר על האנשים שראית באוטובוס - ראית, ממש, בעיניים, אחד או שניים מהם אפילו נראו לך מוכרים, אבל הם לא, וגם אם יש להם משהו חשוב להגיד לך, או לך להם, הוא כנראה לא ייאמר, ויישאר תלוי ועומד באוויר, במקום אליו הולכים כל המשפטים הבלתי-נאמרים שעבר זמנם.
זו אילמותה של העיר, אילמותן של הערים כולן: כל-כך הרבה סיפורים וחיים, אבל אתה, מסיבה לא מובנת כלשהי, מתמקד במוכרים לך, באלה שיש לך קשר קודם אליהם. אתה הולך להביא את הפרחים לחברים, ומי שיביט בחלון יראה סתם עוד בחור עם פרחים ולא יחשוב עליך רגע נוסף, כי אתה בשבילו כמו שהוא בשבילך - רקע בלבד.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 11/7/2007 00:28, ושייך לקטגוריות אמנות, סטיות אישיות, מעברים 10-20-30
19 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-13/7/2007 11:23

---