ברלין הו!
אם נותרו קוראים לבלוג הזה - אחרי שהתחלתי סדרה פוליטית ונטשתי אותה, צללתי למרחבי המטאל עם הבטחה לפוסט המשך ולא קיימתי, ובכלל הראיתי נוכחות של גרמני בעבודה אחרי השעה 17:00 (כלומר: חוסר נוכחות מוחלט) - הרי שהגיע זמנם לזקוף את האוזניים, כי עכשיו הולכת להיחשף הסיבה להצטמצמות המרשימה של הבלוג הזה לטפטוף של ברז מקולקל. הסיבה, כפי שרומזת הכותרת, היא שאחרי ארבע שנים בזארברוקן (מה שאומר גם ארבע שנים לבלוג) אנו אורזים את מיטלטלינו (הרבים עד אימה; לא יאומן כמה אפשר לצבור בארבע שנים), את החתול ואת הפסנתר ועוברים לעיר הגדולה. והפעם לא מדובר בעיר-גדולה-צעצוע בנוסח תל אביב: הפעם זה כרך של ממש - ברלין.
בעבר כבר חיקיתי את הנשיא קנדי והצהרתי שאני ברלינאי ולאחרונה גם בחנתי את ההצהרה הזו בביקור תיירותי קצר, אבל יש הבדל עצום בין לבקר בעיר כתייר לבין לחפש בה דירה. תיירים, בין השאר, לא צריכים למלא עשרות טפסים מבהילים ולהציג קבלות על הכנסותיהם, יושרם ומערכת היחסים שלהם עם המשכירים הקודמים עוד לפני שמישהו יסכים בכלל להראות להם דירה (ואז יקבע שעה ויעלם, או 'רק' יאחר בארבעים דקות). תיירים גם מבקרים בדרך כלל באזורים היפים והמעניינים של העיר, או מקסימום בשכונות המחוספסות שהולכות להיות 'הדבר הבא בסצינה האלטרנטיבית', ואילו חיפושי הדירה הובילו אותנו גם לכמה מחוזות שכוחי אל של ממש.
'יהיה בסדר, בברלין יש המון דירות שעומדות ריקות', אמר לנו בעל הבית שלנו מזארברוקן, שבילה כמה שנים טובות בעיר הגדולה. אז נכון, המון דירות עומדות ריקות, חלקן - לפי מצבן - עוד מימי פרידריך וילהלם הראשון, אבל פשוט לא במקומות הנכונים. החיפושים הובילו אותנו בין השאר לפרידריכספלדה, אזור שמזכיר שכונת פועלים משנות ה-80, עם דירות קטנות, חדרי אמבטיה מיניאטוריים וצרכניה (אין מילה טובה יותר) שראיתי עשירות ממנה בכמה וכמה מושבים. או למואביט, סמוך לאזור תעשייה, שם הציעו לנו דירת שלושה חדרים שהחדר השלישי בה היה בעצם מסדרון מעובה. או לאזור וייסנזה (האגם הלבן), שמזכיר יותר מכל את דימונה או ירוחם (רק עם אגם יפה ובגרמנית). בכל הרבעים המגניבים שמוזכרים במדריכי התיירים - קרויצברג, פרידריכסהיין, פרנצלאואר ברג - כמעט לא הצלחנו למצוא דירות בטווח המחירים הסביר, וכשכבר מצאנו, גילינו שרבים מאוד המחפשים, מה שגורם למשכירים להיות סנוביים ובררניים. 'אני מראה את הדירה רק בעוד שבוע, בשעה זו וזו. לא מתאים - אל תבואו'. ואת ההברזה כבר הזכרתי.
ראוי לציין בנקודה זו שבברלין לא קיים כמעט המושג של השכרה מאדם פרטי. חוקי השכירות הגרמניים סבוכים כ"כ (ומוטים באורח מרשים לטובת השוכר) עד שרוב בעלי הדירות מעדיפים לוותר על כאב הראש ומעבירים את כל ניהול השכירות לחברות שהוקמו במיוחד לצורך העניין. אלה אינם משרדי תיווך - הם לא גובים עמלה או משהו כזה - אבל לכל אחד מהם טפסים משלו, ודרך משלו להגיד 'אתם לא מתאימים לנו, שלום' (וגם שם שמורכב בדרך כלל מראשי תיבות לא ברורים המשולבים במילה bau - לבנות).
אבל למרות כל הקיטורים והטענות, איש בשורה אני. אחרי שכבר הגענו לגבול הייאוש נפלה עלינו משום מקום דירה מקסימה - אמנם קטנה מדירתנו הנוכחית, אבל מסודרת היטב, מושקעת וממוקמת בשכונת שֶנֶבֶּרג (מילולית: הר יפה). שנברג אמנם לא הרבה יותר קרובה למרכז העיר מהשכונות האחרות שהזכרתי, אבל אופיה שונה בתכלית: היא מלאה מסעדות איטלקיות, בתים נאים ורוכבי אופניים, ונראה כי התקדמה יחד עם שאר חלקי העיר לעבר המאה ה-21.
מציאת הדירה, עם זאת, שחררה את השד מהבקבוק והפכה את המעבר ממחשבה למציאות שאין להתכחש אליה ושאי אפשר לגולל לאחור. כעת, בשבועיים בלבד שנותרו עד הרגע המכריע, צריך לארוז את הכמות המופרזת של חפצים שאספנו בשנים האחרונות, להעביר את הטלפון והאינטרנט (בכל זאת, עורק החיים המשפחתי), להגיד שלום לכל מי שאנו מכירים בזארברוקן, לקחת נשימה עמוקה - ולקפוץ.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 5/9/2010 01:16, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., מעברים 10-20-30
30 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של גלית ס. ב-12/9/2010 20:00

---

ביטול בית הספר
צמד הפוסטים של תמר עילם-גינדין על מצב העברית במבחנים הניתנים בבתי הספר בישראל צריך לזעזע לא רק את טהרני השפה, אלא כל אחד שחושב שמערכת החינוך מלמדת משהו. כי אם לומדים משהו בבית הספר, רצוי שזה יהיה נכון, לא? בייחוד בכיתות הנמוכות, שבהן עוד יש לבית הספר איזושהי סמכות ואיזושהי השפעה על מה שהילדים מחשיבים 'נכון' או 'שגוי'. אחרי המבדקים שהתפרסמו בפוסט של גב' עילם-גינדין, איך אפשר להאשים ילדים שמדברים על קניית מכנס חדש?
מיד חשבתי על העונה הרביעית של 'הסמויה', שם אנו מכירים מקרוב את מערכת החינוך בשכונות העוני של בלטימור, ורואים כיצד היא עסוקה בדבר אחד בלבד - שימור עצמי. המבדקים האלה, לצד מכתבה של ילדה שהחליטה לעזוב את בית הספר רומזים שמערכת החינוך הישראלית הגיעה כנראה למצב דומה. כבר זמן רב אני מאמין שמערכת החינוך ה'רגילה' מתפקדת למעשה אך ורק כבייביסיטר בממדי ענק; כעת מסתבר שמדובר גם בבייביסיטר לא חכמה במיוחד.

האם יש אופציה אחרת? הוא חושב שכן. אני חושב שמוכרחה להיות.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 8/2/2010 23:11, ושייך לקטגוריות אקטואליה, רשימת קריאה, מעברים 10-20-30
34 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-10/2/2010 09:32

---

בתוך הראש (על אוטונומיה, מינימום מקומי וחלומות)
למה באמת אנחנו זקוקים לאנשים אחרים?
לאנשים עם כישורים חברתיים טובים עד מושלמים, השאלה הזו פשוט לא רלוונטית. אנשים אחרים נמצאים שם, מעניינים יותר או פחות, והם משמשים למגוון מטרות, בהן העברת זמן, יצירת קשרים, קידום בעבודה או סתם השגת מטרות חשובות. אבל למי שמתקשים להתנהל בתוך העולם החברתי, כל אינטארקציה היא עבודה קשה, וכל מפגש הוא סכנה למבוכה ולפגיעה. ומאחר שמפגשים רבים נועדו בסך הכל כדי 'לשמור על קשר', כלומר לאפשר עוד מפגשים, הרי שלפעמים יש תחושה שלכל הקומפלקס הזה של חיים חברתיים אין תכלית.

זה נכון במיוחד כשיש עולם פנימי עשיר. אם יש לי הרבה דמויות מעניינות בתוך הראש (ויש לי), הבחירה לנטוש אותן על מנת להתלבש, להתארגן, לנסח את המחשבות דרך הפילטר של השפה, להתמודד עם צורות חשיבה שונות, עם קונבנציות חברתיות, עם נימוסים, עם הצורך לשמור על התנהגות 'מקובלת בחברה' - הבחירה הזו אינה מובנת מאליה. ככל שהקושי הכרוך בלמידת הקודים החברתיים גדול יותר, כך התגמולים הכרוכים בהם נראים קטנים יותר. ברמה מסוימת של קושי, הפתרון האוטונומי - לחיות בתוך בועה של עצמך ולנהל רק את האינטראקציות ההכרחיות - הופך למינימום מקומי, כמו גומה במשחק גולות: לכל כיוון שלא תנסה ללכת, מצבך יהיה קשה יותר, וכוח חזק יפעל להחזיר אותך למקום.

בתור ילדים יש לנו הרבה זמן, ומי שיש לו הרבה דמיון מפתח עולמות שלמים. 'להתבגר זה כמו להתעורר מחלום', שמעתי פעם במחזה. אבל מה אם עולם החלום אמיתי יותר מעולם המציאות? איך מבתקים את קורי השינה של האוטונומיה, והאם צריך בכלל?




שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 6/12/2009 23:09, ושייך לקטגוריות סטיות אישיות, מעברים 10-20-30
23 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ראובן ב-25/12/2009 01:14

---

מעברים
סתיו-חורף
קר יותר. אבל כבר רגילים.
כל הפק"ל מוכן, כובע וכפפות וגרביים כפולות.
כבר לא תמיד נוסעים באופניים,
וכשמתעוררים והשמש לא יוצאת פשוט עוברים הלאה.
בשוק חג המולד, כמו בכל שנה, יש פלאמקוכן (פיצה אלזאסית עם קרם פרש, בצל ושפק) הכי טובה בעיר.
גם בחורף חיים.

משוררות הכותבות גרמנית
על מאשה קאלקו כתבתי כאן, ובבלוג השני.
סיפורה העצוב ליווה אותי כמעט שנתיים, והראה לי כמה מסובך לתרגם ולפרסם בסך הכל קובץ של שבעה שירים כשהמשוררת הלכה לעולמה ובזכויות לשיריה אוחזת סוכנת ספרותית יקית מהדור הישן.
רציתי להוציא ספר שלם, אבל לא נראה שיסתייע.
עברתי למשוררת אחרת - שוויצרית, חיה ובועטת.
הכל פשוט יותר:
הזכויות אצלה והיא שמחה לאשר,
כתב-העת בעריכתי (זוטא) ואני שמח לפרסם.
עוברים הלאה, לשיר הבא.
אני ממשיך לתרגם.

גרמניה-ישראל
נעים כאן, יפה כאן (גם בחורף).
החדשות פחות מדכאות או הזויות.
אני מלמד אנגלית פעם בשבוע, התשלום טוב, הקבוצה נחמדה. הם די משמימים באופן כללי אבל מסתדרים.
נוסעים לארץ לחגים, עוד פחות מחודש, ושם הכל תוסס.
כתיבה, משפחה, חברים, עבודה.
אני מגשר על שתי מדינות בקורי-אינטרנט דקים ויקרים מפז.

2009-2010
מצעד העשור של העשור הראשון במאה ה-21 בפתח.
אני זוכר כבר שני מצעדי עשור קודמים.
תמיד התפר הזה גורם להרהורים אחורה; לא סתם שנים המסתיימות ב-9 נוטות להיות יצירתיות.
ודווקא בגלל שהפעם אנחנו בארץ בתפר הזה, ובעצם כו-לם בארץ, מסבך את העניינים, גורם לחיבורים ישנים להיקרע ולתפרים להיפרם.
תכלה שנה, תחל שנה, מי יהיה במקום הראשון?
הכל משתנה, ונשאר באותו המקום.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 1/12/2009 22:21, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, קוהרנטיות זה פאסה, שחרור קיטור
21 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-12/12/2009 18:28

---