פסח שמח!
אנחנו שמחים לאחל לכל חברינו בישראל ובעולם פסח שמח, טעים וידידותי. נא להימנע ממנת יתר של קניידעלעך, לא לנהוג תחת השפעת חזרת, ולנסות להיות נחמדים גם לקרובי משפחה רחוקים - אחרי הכל, רואים אותם רק פעם בשנה. ומחר, אחרי הסדר, ללכת לראות את "המבוך של פאן", אחד הסרטים המרגשים של השנה.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 2/4/2007 15:30, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, אופטימי
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל ב-4/4/2007 08:10

---

מבקרים


בפנים הכל נכון
מושלם ולבן, אפילו הטעויות
בפנים הכל אינסופי
חסר גבולות

פותח את הדלת
הם נדחפים פנימה
כמו אוויר לגלגל אופניים
ממלאים כל פינה
מקשיחים את העור

הם מנומסים כל-כך:
איפה לשים את הפרחים?
למה אינך משתמש בכל מה שקיבלת?
לא שזה משנה באמת, אבל

עכשיו כל בליטה היא טעות
כל טעות היא אשמה
והן נאספות לסף פיצוץ, מוסיפות
סדק על סדק בעור החשוף - פסססססט...

הם יוצאים, מחייכים, מחכים לתורם
להסתכל על הפנצ'ר ולצקצק משהו עוקצני

לא נגיע ככה לשום מקום, אבל בפנים
הכל נכון
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 1/4/2007 14:59, ושייך לקטגוריות אמנות, מעברים 10-20-30, סיפרותי
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-2/4/2007 09:51

---

גם אנחנו צריכים ניקיון לפסח
אסנת מתכננת לעשות ניקיון גדול בבית לקראת פסח, להזיז רהיטים שלא הוזזו חצי שנה, לקרצף מאחורי המקרר, לשאוב מתחת לפסנתר, להוציא את כל האבק מהשטיחים (אה, בעצם אין לנו שטיחים). זה בהחלט דבר מספק (לפחות בתיאורייה, עד שהאלרגיות וכאבי הגב מתחילים להשתלט), אבל מעלה את השאלה איך עושים ניקיון פסח לעצמנו, לנפש/גוף/מחשבה/מה שזה לא יהיה שמפעיל את ה'אני'.
דבר אחד אני יודע שלא עובד זה מה שמכונה 'פתיחת דף חדש' ובאנגלית New year's resolution, כלומר להבטיח לעצמי שמעכשיו והלאה אני אהיה שונה. ניסיתי את זה אלף פעם וזה מחזיק במקרה הטוב כאורך פסח, דהיינו שבוע, ואז ההתמדה של האני משתלטת וההבטחות מתפוגגות אחת אחת ומשאירות אחריהם שובל מעיק של אשמה. זה ניקיון זה?
לא, נראה לי שצריך סוג אחר של ניקיון, אולי כזה שלא מציב מגבלות חדשות אלא פשוט שופך. זה מזכיר לי כתיבת רצף - תרגיל ישן מכיתת השירה של הליקון, לוקחים דף וכותבים כל מה שחושבים עליו במשך רבע שעה, בלי לצנזר ובלי להתחמק, כולל את ההתנגדויות לכתיבה, מאמרי הסוגריים, החרדות, הפנטזיות הפרועות וצלילים משונים שנשמעים בראש (פעם אחת ביליתי חמש דקות בכתיבת מי-מי-מימימימי). אבל האמת שגם כאן יש שביב אשמה, כי לפחות לפי אמיר אור כתיבת רצף עוזרת במיוחד כשעושים אותה על בסיס קבוע, יום יום, לפחות חצי שנה, ואני הצלחתי בקושי להחזיק שבועיים. בקיצור, לא.
ניקיון בגרמנית זה reinigung, שבא מהמילה rein, שהאסוציאציה הראשונית שלי אליה היתה רצונם של הנאצים בגרמניה Judenrein, כלומר מנוקה מיהודים. יש משהו אכזרי בלנקות, משהו קיצוני. אריאדנה מנאקסוס, הרוצה שהמוות ייקח אותה, שרה באופרה של שטראוס "יש ארץ אחת, שבו הכל נקי; יש לה גם שם - ארץ המוות". וזוהר איתן כותב "הרוצח הסדרתי רוצה שהכל יהיה אהבה/ כמו ביצה, הוא מסביר/ כל מה שאינו אהבה צריך להוריד, אומר/ הרוצח הסדרתי, לשייף, כמו/ ביצה. אין לו מקום, הוא/ אומר, מה שאינו די/ חלק, עגול או/ לבן." והלבן הזה הוא הנקי, הוא המוות, הוא הקיצוניות של הרוצח הסדרתי בהתגלמותה. אז למה הרצון העז הזה לנקות? מה זו המשיכה הפרברטית הזו לשיוף עצמי?


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 27/3/2007 21:53, ושייך לקטגוריות אמנות, מעברים 10-20-30, שחרור קיטור
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-30/3/2007 20:49

---

שפה והבנה

בסוף השבוע האחרון היינו בשני אירועים חברתיים - עם סבסטיאן הפסנתרן ועם לילי הזמרת - שבשניהם היו מעורבות כמויות לא-קטנות של אלכוהול, ועוד גורם מרתק - בלבול לשוני. רצה הגורל וסבסטיאן הוא אחד מדוברי האנגלית הרהוטים ביותר באזור, כך שאתו אנחנו עוברים לפעמים לאנגלית; ויומיים אחר-כך, במסיבה של לילי, היה אורח אחד שלא מדבר גרמנית, וגם אתו שוחחנו בשפתם של שייקספיר, ג'ון לנון ועלי ג'י. צירוף הנסיבות הזה גרם לתופעה משונה, והיא שבשבלב מסוים התחיל להתבלבל לי השפות, ומצאתי את עצמי מדבר בתערובת של גרמנית ואנגלית, מתחיל משפטים בשפה אחת ומסיים באחרת, ובמקרים רבים מגלה מילה גרמנית שהשתרבבה למשפט שהייתי מוכן להישבע שהוא כולו באנגלית.
אחרי שהתפכחתי הגעתי למסקנה שמדובר בצעד נוסף וחשוב בהשתלטות על השפה הגרמנית, שכן אם היא משתרבבת מבלי משים, הרי שבאיזשהו מקום היא הפכה לאופן ביטוי טבעי אצלי, לפחות בתחום הצר יחסית של המילים והמשפטים שאני יודע. נראה לי שלזה התכוון ירון כשטען עוד בקיץ ש'עד כריסטמס אתם תדברו גרמנית'. אז אולי הוא פספס בחודשיים, אבל אני בהחלט מרגיש שחל שינוי מהותי בתפיסת השפה שלי, והגרמנית עברה איזושהי מדרגה שהספרדית (למשל) לא עברה אצלי גם אחרי שנתיים באוניברסיטה.
כל זה הביא אותי למחשבות על מה זה נקרא בכלל להבין שפה. לא מדובר על משהו בינארי, אלא על דרגות של הבנה; רק כשהגעתי לכאן ונאלצנו לצפות בלא מעט סרטים וסדרות באנגלית ללא כתוביות, אפילו בלי כתוביות לאנגלית, הבנתי את ההבדל בין 'שפת אם' (רמת ההבנה שלי בעברית) ל'כמעט שפת אם' (רמת ההבנה שלי באנגלית). זה הבדל דק אך מובהק, שמבהיר למה תמיד אומרים שעדיף לתרגם לשפת האם שלך ולא להיפך (זה כמובן משמעותי יותר כשמדובר בספרות, שירה, או פילוסופיה, ולא בתרגום 'פרקטי'). ומהצד השני, בדרגת הבנה אחרת לגמרי, נמצא ההבדל בין שפה נלמדת (שיושבת בראש רק כאוסף של כללים ומלים), כמו ספרדית בשבילי, לבין שפה שחיה במחשבתו של האדם ולפעמים פורצת משם אפילו בלי שיתכנן, כמו ש(עכשיו) גרמנית.

(האמת שתכננתי בכלל נושא אחר לפוסט הזה, אבל הוא דווקא סגר את עצמו יפה, אז הנושא הזה יחכה ל'שפה והבנה 2').

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 21/3/2007 20:59, ושייך לקטגוריות אמנות, מעברים 10-20-30
13 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענתא ב-25/3/2007 13:15

---