הנקודה היהודית
(על העניין הזה רציתי לכתוב כבר זמן מה, ותמיד היו עניינים אחרים לעסוק בהם, אז איכשהו זה יוצא שזה דווקא בערב יום כיפור, ולא בכוונה. אבל אם כבר, זה מתאים)

כשהחלטנו שאנחנו עוברים לגרמניה, אחד הנושאים שחזר בשיחות עם כל מיני אנשים - קרובים ורחוקים - הוא איך אנחנו, כזוג יהודים-ישראלים, מרגישים עם לעבור לגור בגרמניה דווקא. זה היה בולט בעיקר על רקע העובדה שאנחנו כמעט ולא התייחסנו לנושא; מבחינתנו היתה הרבה התרגשות מהמעבר לארץ חדשה, ולמקום חדש, אבל לא חשבנו דווקא על 'הנקודה היהודית'. לעומת זאת, חברים שונים ומשונים טרחו לציין בפנינו את ההתנגדויות שלהם, כיהודים, לגרמניה ולגרמנים, להזהיר אותה מהאנטישמיות הגואה, ולהעלות את התהיה איך נוכל לקרוא למקום הזה 'בית'.
עכשיו, כשאנחנו כאן כבר חודש וקצת, שהיו קשים הרבה יותר ממה שחשבתי שיהיו, הרהרתי קצת בדברים האלו. אין ספק שמבחינה מסוימת, פעם אחר פעם נתקלתי בתחושה שקשה לי להתייחס למקום בתור בית, אם בשל ההתנהגויות המשונות של הגרמנים ואם בשל היצמדותם לשפה שלהם והתחושה שאני רחוק מלתפקד בה (ובמקביל גם קראתי מחדש את הספר הנפלא "רביעיית רוזנדורף", ותהיתי אם אי פעם אוכל לסגל לעצמי את הגרמנית כשפת כתיבה או שכמו הסופר אגון לוונטל המתואר שם תמיד אשאר כותב בלשון זרה ללשון המקום בו אני חי). אבל האלמנט האחר במשוואה, אותה 'נקודה יהודית', לא הופיעה כלל, ולמעשה כמעט שנשתכחה ממני לגמרי.
אולי זו העובדה שזארברוקן היא עיר בינונית עד קטנה ולא מרכז עירוני, אבל אני חייב לציין שהדבר הקרוב ביותר לאנטישמיות שנתקלנו בו הוא נימת פליאה עצומה שהשתלטה על קולו של גרמני מבוגר וחצי עיוור שהראה לנו בית להשכרה כשאמרנו שאנחנו מישראל והוא הגיב ב"אה! זי זינט יודן!" כשהוא מאריך את השורוק עד כמה שאפשר. באוכלוסייה הערבית של גרמניה דווקא נתקלנו לא מעט, ואף פיתחנו סוג של יחסי ידידות עם בעל מרכז האינטרנט הטורקי ועם מוכר הזיתים האיראני. אבל גם מהם לא חשנו עוינות, אולי רק - כפי שתיארה זאת אסנת - את העובדה ש"כאן הם מתנהגים בחופשיות ממש כמונו" (עובדה שבמחשבה שנייה אומרת בעיקר דברים רעים על החברה הישראלית).
העיסוק היחיד בזהות היהודית מאז שאנחנו כאן הגיע דווקא מהכיוון ההפוך, ממקור בלתי צפוי - ירון, המורה של אסנת, שלא היכרנו אותו כדתי במיוחד. תחילה הסתבר לנו במסעדות גרליץ שלפני כמה שנים הוא החליט לא לאכול חזיר מטעמי כשרות, ושהשנה הוא אף צם ביום כיפור. לא דברים מפתיעים, אבל בהחלט משהו לחשוב עליו כשהו מגיע מירון, אחד האנשים היותר חופשיים-במחשבתם שאני מכיר. וזה כמובן גרם לי לתהות, כי לא נראה שהדבר מגיע כהתנגדות לאיזושהיא אנטישמיות הרווחת פה (אנטי-מה?).
אז מה העניין? אני עוד לא פתרתי הכל, אבל באיזשהו מקום אני חושב שהיחס כאן ליהודים אינו של שנאה או תיעוב אלא של התעלמות; אחרי הכל, כאשר כל רבע שעה מצלצלים בכל רחבי השכונה פעמוני הכנסייה, תחושת הקהילה היא ברורה, והיהודים הם זיכרון ישן של משהו שהיה פעפ באירופה. ואיך אני מרגיש עם זה? שאלה פתוחה; נראה לאן הכל יתפתח בהמשך.

(ובלי קשר: קשת מרהיבה מהחלון מהווה עכשיו אקורד אחרון ליום הולדת חלומי שהיה לי, כולל טיול נהדר על חוף הזאאר עם פרחים, עצים, ברווזים וסירות משייטות, וארוחת פיקניק על ספסל הצופה לנהר, עם לחם צרפתי ממולא ברי ונקניק, וחצי בקבוק יין בורדו)שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 1/10/2006 17:47, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, מעברים 10-20-30
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל ב-8/10/2006 04:04

---

היום (מחר) יומולדת
כפי שאתם אולי יודעים, מחר אני חוגג יומולדת. ימי הולדת זה בעיקרון כיף, כל עוד מתעלמים מהעובדה שהם באים לציין מעבר של גיל כלשהו, שזה דבר די מעצבן, שמיד שולח אותי להשוואה עם בני גילי (והרי כבר אמר יונתן גפן מזמן, "אנחנו לא בני גילנו"). אבל כל עוד מתעלמים מזה (ושתי כוסות יין בורדו יכולות בהחלט לסייע להתעלם מזה), ימי הולדת הם בהחלט פאן. אם נוסיף לזה את העובדה שבגלל היותי כאן ולא שם אני זוכה לחגוג את יום ההולדת שלי ביום א' חביב וחגיגי ולא בערב יום כיפור, הרי שהרווח כולו שלי (יי!).
התכנית למחר היא כרגע טיול + פיקניק על גדות הזאאר (הנהר המקומי), במטרה להנות מהשמש לפני שהיא אומרת שלום ונעלמת לחופשת חורף. זה נשמע מצוין, ויכול להמשיך להסיח את דעתי מטרדות החיים המעצבנות כאן ומהעובדה שאנחנו עדיין בסוג של אי-יציבות תקועה (לפחות עד מיטווך, שזה יום רביעי, אחרי החגים במובן הגרמני שלהם). אבל גמרתי אומר להחליט שפרנסה זה לא הכל בחיים, ומאחר שיש לי רעיון להמשך לתסריט שהתחלתי בארץ אני מאושר ולא יעזור כלום (אבל אולי זה הבורדו מדבר).
כפי שאתם רואים, זהו בהחלט לא הפוסט המאורגן ביותר בבלוג הזה, אבל הוא בהחלט הכי אופטימי (כך נראה), ואם היה מצב רוח יותר אופטימי מהאידיוט עם משקפי השמש אז אולי הייתי שם אותו.
בקיצור, היום יומולדת, חגיגה ומסיבה לי ובלונים!!
רונן


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 30/9/2006 21:39, ושייך לקטגוריות אופטימי, מעברים 10-20-30
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-1/10/2006 12:29

---

כסף זה לא רגש
כאן היה אמור לבוא קטע תחת הכותרת fehler - 'טעות' בגרמנית, שהיה מסביר איך שוב ושוב אנחנו מגלים שהחלטות שקיבלנו בתחילת הדרך היו טעויות שנשלם עליהם (בעיקר בכסף) זמן רב; הוא היה אמור להתמקד בגילוי שהסכם לשירותי אינטרנט עם החברה הסלולרית המקומית, וודאפון, הוא כמו חתונה קתולית - אי אפשר לצאת ממנו בשום אופן עד שלא חלפו שנתיים (!) תמימות, ושזה אומר שכנראה נישאר עם אינטרנט בעייתי, החווה ניתוקים לא מעטים ומקשה על שיחות בסקייפ, ונשלם עליו יותר ממה שהיינו משלמים על אופציות אחרות.

אבל החלטתי לא לכתוב את הקטע הזה, משתי סיבות: ראשית, קוראי הבלוג כבר נחשפו יותר מדי לקטעים תחת 'שחרור קיטור', וממש לא בא לי להפוך את הבלוג לתסכולון ולהרחיק ממנו קוראים. והשנייה, החשובה יותר, היא שנמאס לי בעצמי להתייחס לכל הדברים האלו, להשקיע רגשות שיכולים להיות פוריים יותר בדאגה לגבי כסף, מסמכים, בירוקרטיה ודברים מסוג זה. השמש זורחת בחוץ, ויותר חשוב - בפנים, ואני אנסה לשמור את הרגש (ואת הבלוג) לדברים יותר חשובים.

ואם כבר דברים יותר חשובים - תגובותיכם מאוד חשובות לי, גם אם הן עלולות להיראות לכם מטופשות. אז אנא, השמיעו קול. פזורותינו בנכר יודו לכם.

רונן
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 29/9/2006 12:33, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל ב-1/10/2006 06:42

---

שירות לקוראינו
עשרה דברים שצריך לדעת אם אתם מתכננים לעבור לגרמניה:

1. הגרמנים לא יודעים אנגלית. אבל ממש. קשה אולי לראות את זה בטיול, כי באזורי תיירות הם מתאמצים, אבל כשעוברים לשלב של לשכור דירה או לקנות במכולת, מגלים עד כמה הם קלולס לחלוטין בשפתם של ג'ויס ושייקספיר. במקומות נידחים יותר (גרליץ למשל) אפילו העובדים בתעשיית התיירות (אכסניות וכו') לא מדברים את השפה. אולי בגלל שמדובבים פה *הכל* (ראינו פרק של 'מכושפות' בגרמנית.חוויה קשה).
2. מצד שני, הם מאוד חביבים וסבלנים לנסיון לשבור את השיניים בגרמנית. החל מאנדריאה, שהשלימה לנו מלים, וכלה במוכרת בסופר היום (שהיתה, דרך אגב, מכוערת מספיק כדי להיות דמות משנית בסרט של אלמודובר) שהתאמצה להסביר לנו את טעמה של הגבינה שרצינו, וכשלא הצליחה אפילו הציעה לנו לטעום.
3. ירקות זה יקר, חזיר ושרימפס זה זול. לא פלא שלא שומרים כאן כשרות.
4. מיחזור זה חשוב. מיחזור זה *ממש* חשוב. חשוב מספיק כדי לגרום לאנדריאה להתנפל על אסנת כשהשתמשה בקצת יותר מדי סבון כלים ולגעור בה You have to think about the environemnt!. חשוב מספיק שצריך לפצל את הזבל לשני פחים שונים, להביא את הנייר לנקודות איסוף ולהחזיר בקבוקים תמורת רבע אירו.
5. שמן זית צריך להביא מהארץ.לא שאין, אלא שהוא ממש יקר (יחסית לשמנת למשל) ולכן כשהזמנו פסטה פסטו קיבלנו רוטב בזיליקום עם שמנת. טעים, אבל לא פסטו.
6. בדירות להשכרה אין בדרך כלל מטבח (ראו פוסטים קודמים) וחוזה השכרה הוא מסמך באורךשל חצי מכתבי גתה.
7. כתוצאה מ-4, כל מה שמזהם את הסביבה או משתמש באנרגיה יקר במיוחד,למשל דלק, נסיעה באוטובוסים או מים.
8. החנויות והמזנונים הזולים ביותר שייכים לטורקים, ואצלם אפשר גם לקנות אורז כמו שצריך. כבר קרה לנו (בחנות בה קנינו אורז) שהמוכר שמע אותנו מדברים וניסה לפנות אלינו בערבית.
9. הרכבות מאחרות.פה זה לא שווייץ.
10.כשקונים בסופר ובמכולת לא מקבלים שקיות לארוז את הדברים. אפשר לקנות שקית פלסטיק או בד, אבל רוב הגרמנים פשוט באים עם שקיות בד מהבית. הסיבה - סעיף 4; יוצאי הדופן - הטורקים מסעיף 8.

טיפים נוספים - במסעדה הקרובה לביתכם.
רונן
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 25/9/2006 23:45, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., מעברים 10-20-30
2 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של גורו יאיא ב-26/9/2006 06:54

---