חמוץ מתוק
יש משהו חמוץ מתוק בליווי שאנחנו נותנים בימים האחרונים לאורחינו המתמקמים בזארברוקן (שהיום חתמו במזל טוב חוזה לדירה ואף עברו אליה עוד הערב). מתוק - כי זה תמיד משמח לעזור ולהסיר את המכשולים מדרכם של אנשים, וכי בדרך זו אנחנו מבינים כמה התקדמנו מבחינת ההבנה של איך המערכת עובדת כאן. חמוץ - כי כל צעד מזכיר את הטעויות שעשינו, את הפספוסים שלנו, את הדברים שיכולנו להבין קודם ולא הבנו. כי היינו יכולים לעזור הרבה גם לעצמנו אם אנחנו-של-היום היינו שם בשביל עצמנו אז.

בכל מקרה, אחרי עיסוק בנפלאות ברצלונה כל היום, עברנו לפענוח חוזה שכירות בגרמנית, כולל הסברים בגרמנית עמוסת -מבטא של איטלקי שגר בצרפת, והסבר כל הסעיפים לשני ישראלים דוברי רוסית, ואת הכל קינחנו בסעודה במסעדה הסינית החביבה עלינו, על כוס בירה. מה הפלא שעולם הדימויים שלי מצטמצם לקולינריה ולכרית המצפה לי בכליון עיניים?
לילה טוב.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 9/4/2007 23:57, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., מעברים 10-20-30, אופטימי
1 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-10/4/2007 11:08

---

למה אין סמיילי 'עייף'?
הימים האחרונים היו די מסחיטים (מילה חדשה שהמצאתי), מכמה סיבות:

* שוטטנו ברחבי זארברוקן כדי לסייע לאורחינו (ראו פוסט קודם) למצוא דירה. בינתיים לא נסגר כלום, אבל יש תקוות. המהלך כולו העלה נשכחות מימינו הראשונים כאן וגרם לי להיות אסיר תודה שאנחנו כבר מסודרים פה, עם דירה, ריהוט והכל (בעיקר הכל).
* אחרי שסיימתי את דרום אמריקה עברתי למדריך חדש - ברצלונה. המעבר, שהיה אמור להיות נעים ומענג בגלל שאני בהחלט מחבב את ברצלונה ואף ערכתי בזמנו קטעי וידאו ממנה, הפך מתיש בגלל שלא מדובר רק בספר חדש אלא בסדרה חדשה של לונלי פלנט, ופירוש הדבר היה מעבר לסט חדש של פונטים וסגנונות, שעשו שמות בכל מיני קיצורי דרך נוחים שהכנתי לעצמי. הוסיפו לכך את הנטייה של כותב הספר החדש לאנגלית נפתלת ומלאת דו-משמעויות ותקבלו סיוט למתרגם המצוי.
* אלמוני המכנה את עצמו 'דנידין הרואה ואינו נראה' העלה ערך עלי בוויקיפדיה וגרם לדיונים סוערים שצפיתי בהם בשעשוע הולך וגובר. אם האלמוני הוא אחד מקוראי הבלוג, תודה!

אבל מחר יום א' ואנחנו מתכננים טיול יום א' של פסחא (מזג האוויר אידיאלי לכדורגל, 15 מעלות ובהיר) ואז אולי העייפות תתפוגג ופוסטים קצת יותר פילוסופיים, המתבשלים אצלי בראש בזמן האחרון, יראו את אור הבלוג.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 8/4/2007 00:34, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, שחרור קיטור
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מסק ב-12/4/2007 20:54

---

האורחים באים/העורכים באים
זארברוקן לובשת חג (פסחא) ושמש (לא יאומן, כבר כמעט שבוע רצוף!) לקראת בואם של האורחים הבאים שלנו, זמר ישראלי-רוסי ואשתו שעוברים גם הם מתל אביב לזארברוקן ללמוד מוזיקה (כלומר, הוא עובר לכאן ללמוד מוזיקה אצל ירון, והיא אתו). גם אנחנו בהמולה תזזיתית-משהו בניסיון לארגן להם במהרה דירה להשכיר ואת כל מה שצריך כדי להתחיל את החיים כאן; כפי שאפשר לראות מדפדוף בחלקיו הראשונים של הבלוג, קל זה לא. זו גם חזרה מפחידה (אבל פוטנציאלית מתקנת) לחוויות (ולחרדות) שאיפיינו את הימים הראשונים שלנו כאן - שוב לסמן דירות בעיתון, שוב לחפש רחובות במפה, שוב לקלוט בפליאה שכולם מדברים גרמנית ורק גרמנית. אורחינו אמנם דוברים קצת פחות גרמנית מאתנו, אבל יש להם יתרון אחד - הם יודעים רוסית, שפה פופולרית למדי (משום מה) באזור, אולי אפילו פופולרית יותר מאנגלית.

***
קיבלתי השבוע בדואר מהעורך את הטקסט לגב ספר השירה שלי, 'סימני נשיכה', שיראה אור באוגוסט. לי ולעורך היו כמה וכמה התנגשויות על השירים עצמם (הגישה שלו דורשת שקיפות כמעט מוחלטת של התקשורת עם הקורא, מה שבעיני לפעמים מרדד את השיר), אבל מאז שסגרנו את הטקסטים אני ממש נהנה מעבודתו - סידור השירים בחטיבות ובתוך החטיבות, השם המוצלח שבחר וגם הטקסט לכריכה האחורית, שגרם לי להסמיק קלות. אבל נדמה לי שכל עוד לא אראה את הגרפיקה לא אאמין שהספר באמת יוצא לאור. ככה זה היה גם בספר הקודם; כנראה שצריך משהו מוחשי ולא רק מלים כדי להרגיש שמשהו קורה.

***
בעורכים מסוג אחר אני נתקל בוויקיפדיה, שם ניהלתי בימים האחרונים דיון רב-מערכתי בניסיון להבהיר מהם הקריטריונים להכללתו של סופר או משורר בתחילת דרכו באנציקלופדיה מקוונת זו. איכשהו, למרות מיליון דיונים, לא התגבשה שום החלטה, ולא ברור אם נדרש פרסום שני ספרים, ספר אחד, או בכלל לא. הדיון קצת הרגיז אותי, משתי סיבות: ראשית, המצב המוזר הזה גורם לכך שמצד אחד אני לא בטוח אם כדאי לי להשקיע ולתרום ערכים על משוררים שעוד לא הוציאו שני ספרים, ומצד שני כל מיני משוררים שבקושי עשו משהו כותבים על עצמם ערכים (או שולחים מישהו שיכתוב בשבילם), כך שנוצר מצב שיש ערכים בעיקר על מי שטורחים לדחוף את עצמם. הסיבה השנייה הוא שמשום מה השתרבב לוויכוח גם העימות בין אנשי כתם (המכנה את עצמו 'עיתון לשירה יומית', אבל נכון יותר לכנותו 'צהובון שירה') ל'הליקון'. היה כבר מי שהטיח בי שאני לא אובייקטיבי בהיותי 'חבר בהליקון' (זה לא מדויק) והכניס לסיפור כל מיני פוליטיקות פנימיות. בסוף החלטתי לקחת פסק זמן ולתת לדברים להתקרר.

***
ארוע משונה נרשם אתמול, כשצפינו בפרק הרביעי של 'במרחק נגיעה': הדמויות ניהלו שיחה שלמה ביידיש ואנחנו מצאנו שאנחנו מבינים כל מילה - מה שלא היה גרמנית, היה עברית. מה שנקרא, להרוויח עוד שפה 'על הדרך'.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 5/4/2007 10:39, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, המחשב ואני
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-8/4/2007 19:18

---

הכל בסדר
ליל הסדר שלנו היה ללא ספק חוויה ייחודית, מכל הבחינות...
הנוכחים: אני, אסנת, המורה של אסנת ירון (שחי עשרים שנה בגרמניה ולאחרונה מנסה להתקרב למסורת היהודית), בנו דויד (שגדל בארץ), ידיד של דויד בשם דניאל, יהודי רוסי שהסדר האחרון שערך היה לפני עשר שנים, ומרטין - ידיד גרמני-נוצרי של ירון המתעניין מאוד בדתות ובמנהגים מכל הסוגים.
האוכל: טעים במיוחד, ולו בגלל שבמנה העיקרית מככב ה'עוף בתפוזים וסילאן', המצאה מרהיבה ומגרה של אסנת, בגרסא מיוחדת ורבת-מרכיבים לחג שהשאירה את כולם המומים.
ההגדות: חמש, אחת עם תרגום לרוסית (לדניאל), אחת עם תרגום לאנגלית (למרטין) ושלוש עם גרסאות שונות של הסדר בעברית, אותן חלקו ארבעת דוברי העברית.
השפה המשותפת: גרמנית, מה שהתברר כבעיייתי בגלל הצורך לתרגם מלים לא יומיומיות במיוחד, כגון 'בית המקדש' ו'צפרדעים'.
המסורת: מבולבלת. קחו ארבעה יהודים חכמים, שכל אחד בא מבית אחר עם מסורות אחרות לגבי מתי אוכלים ומה, שלוש הגדות מרושעות שמתקשות להכריע ביניהם, יהודי רוסי תם שצריך להסביר לו הכל ומרטין אחד שדווקא יודע יופי לשאול שאלות מסובכות בגרמנית ומבקר את התרגום לאנגלית של ההגדה שלו. ערבבו היטב, ומה קיבלתם? סדר שאמנם כלל את פלוס מינוס את קריאת ההגדה כולה, אבל היו בו המון שאלות 'מה עכשיו', אנשים שאכלו את המרור בלי לברך ונאלצו לקבל אחד חדש וניסיונות נואשים שלי להסביר פרשנויות שונות לטקסט בגרמנית סבוכה ושיכורה למדי. בשלב הזוי במיוחד יצאנו אחרי הארוחה לחפש את האפיקומן שירון החביא אי-שם ברחבי הבית (אני מצאתי ואפילו קיבלתי שי חביב).
התחושה: משונה ביותר, בין אם מדובר בקריאת 'שפוך חמתך' לצד גוי חייכני ובין אם בוויכוח האם צריך לשתות כשהכוס ביד שמאל או כשנשענים לצד שמאל (בסוף החלטנו - שניהם).
היין (אם כבר נזכרנו): מצוין כתמיד. חיסלנו שלושה בקבוקים בלי להניד עפעף.
שיא הערב: מתעקשים לסיים את 'אחד מי יודע' למרות השכרות והקושי לשמור על איזשהו קשר עם המנגינה המקורית (לפחות מצדי; שני הזמרים בחדר לא הסתבכו יותר מדי).
שאריות: לפחות לשבוע, לנו ולדויד (ירון נסע לשווייץ הבוקר).
בתשובה לשאלה: כן, יש חיזוק של המסורת היהודית מאז שאנחנו חיים כאן, אבל הוא בינתיים מתבטא בסממנים המסורתיים (חנוכיה, תפוח בדבש, ליל הסדר) ולאו דווקא בשום סממן דתי (אין סיכוי גדול שנתחיל לצום ביום כיפור או לוותר על השינקן בגבינה).

ואיך היה אצלכם?



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 3/4/2007 21:45, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30
תגיות בטכנורטי: מעברים 10-20-30
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-4/4/2007 13:25

---