גאווה וחולשה
נדמה לי - אם כי אולי אני טועה - שאני בערך הבלוג היחיד שעדיין לא התייחס למצעד הגאווה. זה לא שאני רחוק מהנושא - יש לי חברים טובים שמתכוונים לצעוד ביום שישי - וזה לא שאין לי דעה (בקצרה: צריך לקיים את המצעד כדי לא להיכנע לאלימות; הפשר שנמצאה, של מצעד שקט וקצר יותר, מקובלת עלי) אלא שזה פשוט לא נראה לי מספיק מעניין להטריח את הבלוג שלי בעניין הזה.
אבל כן התגלגלה לי בראש מחשבה מעניינת, שמתחילה מהמילה 'גאווה'. אחת השאלות הגדולות שמופנות כלפי המצעד היא "למה צריך להיות גאה בזה". הרי בדרך כלל אנשים לא מפגינים "גאווה" בכל פרט באישיות שלהם. לא גאים להיות אוכלי חצילים, או חובבי קומדיות רומנטיות, או ג'ינג'ים. אז מה הסיפור?
בעיני (וזו כמובן רק דעתי הפרטית) חלק מהעניין (ויסלחו לי לצורך העניין הלסביות למיניהן) הוא הקשר המחשבתי הישיר בין הומוסקסואליות (גברית) לבין חולשה, החצנת רגשות, ונכונות להיות חסר אונים. באופן כללי (ובחברה הישראלית בפרט), גבר שמפגין חולשה צריך להתבייש בכך. זה דבר כל כך עמוק, שאני מרגיש את זה אפילו מבפנים: סוג של בושה שעולה בי בכל פעם שאני לא מבין משהו טכני-מחשבי, שאני לא מתפקד באסרטיביות מול פקידי ממשל חוצפנים, שאני מרגיש פתאום באמצע היום שאני חייב להתמוטט עכשיו, לקרוס לתוך הרגשות שלי ולא להמשיך לעבוד.
וכנגד הבושה הזאת באה הגאווה. כי זה לא רע להרגיש, וזה לא רע להתבלבל, וזה בטח לא אסון להצטנף לפעמים בפינה. למעשה, כשדברים גדולים קורים (כמו המעבר הזה לחו"ל) זה יכול להיות מאוד רע דווקא לעבור את זה בלי להרגיש, דווקא להמשיך לתפקד אוטומטית משגרה, דווקא להיות כל הזמן 'חזק' כמו איזה דוגמא בלתי אפשרית, ולהיות כל-כך חזק ולא להיות 'אני'. החוזק הזה הוא לא ממש דבר להתגאות בו; והאומץ ללכת קדימה עם החולשה הוא מה שצריך להיות גאים בו.
יש משהו חזק בחולשה, בעיקר כשהיא מופגנת לעיני כל. כמו בשיר הנפלא של סקאנק אנאנסי:

אז אני גאה בחולשות שלי, גאה בייחוד שלי, גאה בבלבול הקונסטרוקטיבי שאני חי בו, גאה להיות אני. ואולי מחר אני אצעד עד הזאאר, להפגין את הגאווה הזאת.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 9/11/2006 01:04, ושייך לקטגוריות אקטואליה, שחרור קיטור, מעברים 10-20-30
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-10/11/2006 23:53

---

שפתו של קורטס
שמעתי בהקשר כלשהו איזה משפט על משפחה שלא היה להם איך להחזיק את הילדים שלהם, ומיד דמיינתי את זה לעצמי: אבא ואמא שאין להם ידיים, רק גדמים קטנים, והם לא יכולים לקחת את הילדים על הידיים ולהחזיק אותם. הם לא יכולים אפילו לתת יד כשעוברים במעבר חצייה. אמרו שם גם שהיו צריך לקחת מהם את הילדים, ואני חשבתי, ברור, הרי איך הם יכינו אוכל, או יחזיקו לילד את היד כשהוא עושה תרגילים בחשבון, ובכלל איך הילדים האלה יגדלו אם לא יהיה מישהו שיפתח להם קופסאות ומגירות וילטף אותם על הראש, אולי אפשר לעשות את זה עם הרגליים, אבל להכין סלט בטוח אי אפשר.
והילדים, הרי הם יצטרכו ללמוד מתישהו איך עושים דברים, איך אוכלים עם סכין ומזלג, למשל, כי להורים יהיו שיטות משלהם לאכול שלא צריך בשבילם אצבעות. כמו שחשבתי לאחרונה איך קורטס והכובשים הספרדים שהגיעו לדרום אמריקה יכלו בכלל ללמוד את שפת האצטקים שגרו שם? הרי לא היה אף אדם בעולם שמדבר בשתי השפות, לא היו מילונים - לא היתה להם שום דרך ללמוד זה את השפה של זה. ובכל זאת למדו: הרי היום יש במקסיקו אנשים שמדברים את שתי השפות.
אולי יש פה מחשבה לא נכונה. מחשבה שמניחה שכדי להסביר צריך לדעת. שיש ידע, וצריך להעביר אותו למישהו אחר. זה נראה בסיסי, אבל זה כנראה לא נכון: לא כל לימוד הוא העברת ידע. לימוד הוא לפעמים תהליך, שמהותו היא עצם קיומו. ניסוי וטעייה שבו שני הצדדים הם מורה ותלמיד בעת ובעונה אחת.
זה מחייב, כמובן, נכונות ומעורבות של שני הצדדים. הספרדים והאצטקים לא היו ממש מחויבים לעניין, ולכן הרגו אלו את אלו כמה מאות שנים. אבל כשמורה ותלמיד או הורה וילד רוצים שניהם שהלימוד יצליח, ושניהם מוכנים להסתכן במבוכה, להיתקע בפינות חשוכות, ובעיקר ללמוד משהו חדש על עצמם, אז אולי לא חייבים לשרוף ערים כדי שהיכולות יוטמעו. ואולי זאת אפילו לא המטרה, להעביר ידע ממקום למקום, אלא שהמטרה היא עצם התהליך הלימודי, האינטרקציה החשופה עצמה.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 5/11/2006 19:39, ושייך לקטגוריות עבודה, מעברים 10-20-30, אמנות
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של F ב-3/1/2007 17:00

---

שגרה?
לפני יומיים עדכנתי את הרשימות בבלוג. אבל סביר להניח שגם אלו מכם שעוקבים אחריהן לא שמו לב. אמנם ציינתי בפני עצמי בסיפוק שלא נוסף אף אחד ל"אנשים וגופים שצריך להעניש", אבל גם, בצער, שבעצם אין גם דברים חדשים בדירה, והשינוי המשמעותי היחיד הוא למחוק עוד סרט מרשימת הסרטים לראות.
אכן, מה שנראה בלתי אפשרי בימי שיא הטירוף, כשכל יום עברנו טראומות והתעלויות, הגיע סוף סוף: שגרה. החדשות הכי גדולות הן מזג האוויר (נכון לרגע זה מעלה אחת מעל האפס, אבל גם אותו כבר חצינו לכיוון מטה), המרק הגדול שעל האש (דלעת וירקות), ואיזו אודיציה של אסנת למאסטרקלאס של איזה מורה היפר-מפורסם לשיר האמנותי. כבר יש סדרים בקניית המצרכים, בסידורם בארונות, אפילו בתחום הבידור לשעות הערב.
יש בזה משהו מרגיע, ללא ספק, אבל חית הטרף הפנימית כבר בדרכה להתעורר, ולגרגר, כדרכה , שגררררה זה רררעעעע.... רררעעעע.... ולחפש בהישג יד את המעבר הקיצוני מריקנות מוחלטת של זמן לפעלתנות נמרצת, מהתעלות אמנותית לדיכאון ובדידות. אלא שבתחום הזה אין גידו טו דה רסקיו, והנפש צריכה לתפוס בעצמה את הגל הבא, את הזעזוע (שלא חייב להיות חיצוני) שיאפשר שינוי מתמיד גם בתוך מסגרת השגרה. זה אפשרי, עשיתי את זה כבר; אבל תמיד צריך לעשות את זה מחדש.

האם הבלוג נכנס גם הוא לשגרה? האם אפשר לחדש משהו? לפרק ולהרכיב את הצורה של פוסט רגיל? האם לא הגיע הזמן למצוא מלה עברית ל"פוסט"?

טוב, אם בימים הקרובים יהיו פה דברים משונים, זה כנראה הנסיון שלי לחרוג מהשגרה. ואם לא, כנראה מצאתי אותו באיזשהו מקום אחר.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 3/11/2006 01:01, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של פ.פ ב-4/11/2006 11:14

---

גרמנית למתחילים 2
בוקר טוב!
היום חג בזארלאנד, אלוהים יודע בדיוק איזה - אם אני לא טועה זה אותו "יום כל הקדושים" שבארה"ב הפכו אותו ל"ליל כל הקדושים" וחוגגים אותו יום קודם. אבל בית הספר שלנו פועל במתכונת אינטרנט, זאת אומרת - מתי שרוצים, ואני החלטתי שזו הזדמנות טובה לעוד כמה מלים חשובות בגרמנית שגילינו רק כשהגענו לכאן, או שמשמעותן השתנתה עם הזמן. אז יללה.

(לבקשת ה- Grim Reaper נוסף למלים גם אופן ההגייה; זה כמובן לא מדויק, אבל בכיוון).

Stornieren (שְטוֹרנירֶן)- לבטל. אחרי שניסינו Abrechen (שזה "ביטול" בגרמנית מחשבית, ראו שיעור קודם) ו-absagen (שזה מה שטען המילון), הסתבר שזו דווקא המילה הנכונה להשתמש בה כדי לבטל את הזמנת התנור והכיריים שהחבר'ה מאלקטרו-שופ וגנר סחבו לא פחות מ*ארבעה* שבועות.
CD, TV, DVD - אתם עלולים לחשוב שאין שום בעיה עם המלים האלו - אחרי הכל, מדובר בראשי תיבות בינלאומיים. וזה נורא נחמד, עד שאתה בא לבטא אותם - אז הם הופכים, בהתאמה, לצֶ. דֶ., טֶ. פָאוּ ודֶ. פָאוּ. דֶ. שלא לדבר על חנות החיות התמימה HTZ, ששמה יוצא הא-טֶ-צֶ, מה שאומר שכל פעם שאנחנו קונים אוכל לטריסטן (חתולנו האהוב) אני מתחיל לחשוב בעברית ביאליקית (התצא סמדר אל הגנים, התפרח בם...)
Strom (שְטרוֹם)- מילה שנכללה (ולפעמים לא נכללה) ברשימות של "תשלומים נלווים" בכל מיני דירות להשכרה ולא הצלחנו לפענח (היתה תקופה שבלבלנו עם Sturm, סערה), אבל קלטנו שמשלמים עליה הרבה. זה גם לא עוזר שהפירוש הישיר שלה הוא "נהר, פלג". רק אחרי שעברנו לדירה שלנו, הסתבר ש-Strom זה פשוט חשבון החשמל, ושלא אומרים אלקטרישה או משהו כזה. הקשר ההגיוני, הוא אגב התרגום היותר מדויק של המילה כ"זרם".
Anschluss (אָנשלוּס) - עוד מילה עם היסטוריה, הפעם פוליטית. כבר במכון גתה הסבירו לנו שאנשלוס זה לא רק כיבוש אוסטריה אלא גם רכבת-המשך (או טיסת-המשך), מה שנוהגים לכנות קונקשן. אבל רק כשהגענו לכאן גילינו שעוד מושגים שבאנגלית נקראים קונקשן הם גם אנשלוס, למשל החיבור של התנור והכיריים לקיר, שבגלל שלא היה לנו נאלצנו לחכות עוד ארבעה ימים שבהם עמדו הכיריים במטבח וחיכו לידי הזהב של גידו שיחבר את הקאבל-אנשלוס לקיר. היטלר, מאחורייך.
Erreichbar (אֶרַיישבּאר) - ניתן להשגה. משמש בעיקר בביטוי nicht Erreichbar, המשמש כגרסה הגרמנית ל"המנוי אליו חייגת איננו מחובר". אחת המלים החשובות ביותר למי שרוצה לעבוד כמקליט/ת הודעות אוטומטיות בגרמניה.
Bar - לא פאב אפלולי ולא מועדון עדכני, אלא אחד המושגים החביבים על הגרמנים - כסף מזומן. מדהים שבחברה שבה משלמים כל כך הרבה דברים במזומן, מעטים כל כך טרחו ללמוד את המושג האנגלי "קאש". אבל יש להם מילה קצרה משלהם, מה רע?
Amt (אָמְט) - אז למדנו בגתה שמשרד זה Büro, אבל דווקא שיא הבירוקרטיה, הלוא הם משרדי הממשלה והעיר, מקבלים שם אחר - amt. וכדי לבלבל עוד יותר את האויב, המשרד לענייני זרים הוא בכלל Behörde (רשות).
Untersuchung (אוּנטֶרזוּכוּנג) - בדיקה (רפואית). אחרי שכל הרופאים עמם דיברנו לא הבינו מה זה examen, נאלצנו לגשת למילון, אבל גם ממנו שלפנו בטעות את Prüfung, שהוא יותר בחינה בבית-הספר, ורק אחרי תלאות ארוכות נחתנו במילה הנכונה.
Bericht (בֶּרישט)- דו"ח, סיכום. מה שרופא השיניים היה אמור למלא אחרי הבדיקה בצורה מינימלית ולא לסחוב אותנו לחצי שעה של ייעוץ יקר בלי הסכמתנו. לא להתבלבל עם Gericht, שהוא בית המשפט.
Entschädigung (אֶנטשֶדיגוּנג)- בגתה לומדים מה זה Schade, כלומר חבל. תמיד קראתי את זה כמילת קריאה (שאדה!!!), כמעט "שייסה", אבל רק כאן גיליתי שמדובר בשורש שהרבה מלים נגזרות ממנו; כך למשל, מסגרת הזכוכית לתמונה שנשברה במהלך ההעברה היא beschädigt, והפיצוי שאנחנו אמורים לקבל עליה הוא Entschädigung.
Sowieso (זוֹביזוֹ) - מילה עם סאונד נהדר שנינה אוהבת. באנגלית פירושה anyway, בעברית בכל אופן, וברוננית אדלווייסטכט.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 1/11/2006 09:05, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., מעברים 10-20-30
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מסק ב-4/11/2006 16:47

---