חורף * ביצה עין * זרות
שלום, ברוכים הבאים לבלוג הבינלאומי לענייני ופלים ירושלמיים בכלל ו"באבט" בפרט. מהתגובות האחרונות מצאתי את עצמי פתאום מהלך בעמק רפאים, בחורף ירושלמי (אז כנראה עוד לא ידעתי מה זה חורף) ומצטופף אל תוך ריח של ופלים טריים. התחליף המקומי כאן הוא ערמונים חמים, שמרגע שהתחיל הסתיו מוכרים אותם בערך בכל מקום (ואפשר גם לאסוף ביער ולהכין לבד, אבל למה?). בקיצור, חורף באוויר, ואם זה לא מספיק גם ביקרה אצלנו אתמול אנדריאה והפליגה בתיאורים על הקרח שמכסה הכל בחורף, וירון סיפר על העצים המכוסים נטיפים קפואים...

---

מי שלא הריח ריח ביצה עין על הבוקר אחרי חודשיים של הימנעות, לא יודע מה זה אושר. ואסנת מאיימת שבקרוב, כשיהיה מספיק קר, היא תחזור למרקים הידועים שלה (למשל מרק עדשים סמיך עם בשר מעושן ושורשים, או מרק כתום מדלעת, בטטה וגזר). אח, הציפייה.

---

אבל בחוץ, בינתיים, 23 מעלות ויום יפהפה להלהיב. לצערנו בילינו את רובו באחד המקומות הפחות נחמדים בזארברוקן, ה-Ausländerbehörde, הלא היא הלשכה לרישום זרים (לא-גרמנים). אבל הזמן היקר שבילנו שם בשיחה, קריאה והתבוננות בקהילה הרב-לאומית סביבנו לא הושחת לשווא: ראשית וחשוב מכל, קיבלתי סוף-סוף תעודת תושב רשמית, ובזאת גזו חרדות הגירוש הלא-רציונליות שהסתובבו לי בראש; שנית, פגשנו את הישראלי הראשון שהכרנו כאן ואינו קשור לירון בקרבה משפחתית - בחור חביב שהגיע לכאן לפני שבועיים בעקבות חברתו הגרמניה הלומדת כאן פסיכולוגיה, ומסתברר שמתגורר במרחק הליכה מאתנו (אז כמובן שהחלפנו חוויות ומספרי טלפון); ושלישית, כתבתי טקסט קצר - מעין פרוטו-שיר - שבאופן חריג ויוצא דופן החלטתי ברגע זה להכניס לבלוג בצורתו הגולמית והראשונית ביותר, וללא כותרת. אז הנה:

להיות גרמני
באופן חוקי
להיות מאושר
בידי הרשות
לאישור גרמנים:
המבט חייב להיות מופנה קדימה.
אסור להסתיר בשיער את הפנים.

לדבר גרמנית
בהיגוי מדויק
במשפט מסובך
להקפיד בזמנים:
אם התחלת בעבר פשוט, המשך בו.

בתור לאישור
מדברים גרמנית:
תורכי, רוסיה, יהודי ויפנית
ממתינים.

להיות גרמני
עם שיער גרמני
ותמונה גרמנית
והדם, כמובן, כמובן,
זה אני



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 26/10/2006 21:59, ושייך לקטגוריות אופטימי, מעברים 10-20-30
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של דניאל ב-25/5/2008 13:41

---

איך הכל, במעגלים
זהו. אפשר להגיד שהבית שלם: יש אמנם עוד כמה דברים שאמורים להגיע מאיקאה, אבל עכשיו שהתנור והכיריים פה ומחוברים, די ברור שאנחנו חיים כאן. וכמו האיזון הקוסמי (שהיום טרח להזכיר את קיומו גם בכיוונים ההפוכים), יש כאן גם תחושה של "דווקא" - עכשיו שיש בית, אפשר לבחון את גבולותיו; עכשיו שיש סדרים, אפשר מדי פעם לנפץ אותם. כדי שיהיה יותר מעניין, כדי שיהיה גם טעם לחיות ולא רק איך לחיות.
כי בשביל זה אנחנו כאן: למשש את הגבולות ולבחון להם את הדופק, לבדוק מי דופק בדלת ולהסס אם להכניס אותו, להכיר, לחוות, להקשיב לאנשים שמסביבנו, לא לוותר לעצמנו, אבל גם לא לפחד להיות קלישאות, כי ככה זה, כל מה שאמרנו כבר נאמר אי=אלו אלפי פעמים, ורק אם נלמד את עצמנו לפספס, נוכל באמת לגלות משהו מיוחד.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 25/10/2006 01:08, ושייך לקטגוריות אהבה ויחסים, אמנות, מעברים 10-20-30
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל ב-26/10/2006 06:54

---

על הפחד
הפחד הוא צדו השני של האומץ. כפי שהאומץ מתבטא בעצימת העיניים ובצעד קדימה, הפחד מתעורר כשהעיניים נפקחות. בבוקר, כשאני עדיין מתחת לשמיכה החמה, מתעורר לפני צלצול השעון, ובחוץ עדיין חושך, או רק התחלה של התבהרות, אז קשה במיוחד לא לתת לו להשתלט. הפחד הוא צעד אחורה: הוא תמיד בוחן מה הייתי יכול לעשות אחרת. מאלו טעויות היינו יכולים להימנע, מה היינו צריכים לעשות מראש ולא עשינו. במפתיע, הוא לא פחד מהבאות, אלא פחד ממה שכבר נעשה, כאילו הבחירה בוצעה ואנחנו על מסלול התנגשות.
זה קורה כמעט כל בוקר. אי אפשר עדיין לקום, כי העייפות עדיין בשרירים ומחוץ לשמיכה קר; אי אפשר לחזור לישון, כי מחשבות-הפחד מנקרות ומציקות הן. אפשר להסיט את המחשבה לדברים גדולים ממני, להיסטוריה שחולפת בלי להניד עפעף לכיווני, ואפשר להתחבר לאדמה שבכל מקום ולירוק שבחוץ, לנשום את האוויר הצלול ולהוציא בנשיפה את מחשבות החרדה. אבל אלו טכניקות; הן אינו נוגעות בבסיס הקיום, בחרדה התהומית הבסיסית שעוטפת אותי עם פקיחת העיניים. אותה כנראה אי אפשר לבטל, אולי רק ללמוד לחיות אתה, להכיר אותה, להתיידד. עלי להודות, כנראה, על כך שהיא מתפוגגת במהירות עם כוס הקפה הראשונה של היום, וכמעט ולא מופיעה סתם כך. עם זאת, עצם השתלטות הפחד על הבקרים, כמעט כולם, מביאה אותי לחשוב שאולי הוא זקוק עכשיו לקצת יותר מרחב. מי יודע, אולי גם הפחד זקוק ל-15 דקות של תהילה. אז הנה, קח.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 18/10/2006 08:41, ושייך לקטגוריות אמנות, מעברים 10-20-30
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     2 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענתא ב-19/10/2006 20:20

---

תן לו בשיניים
בלוג זה החל את דרכו (כפי שמרמזת כותרת המשנה) בנסיון לתעד ברוח טובה את המעבר שלנו לגרמניה ואת ההבדלים בין התרבויות. אלא שבנקודה מסוימת הגורמים האלו הפכו מדברים קטנים ומציקים (או נחמדים) לצרות בינוניות עד גדולות, שהרגשתי שהבלוג (והראש שלי) מתמלא רק בהם, ומנקודה מסוימת (ע"ע "כסף זה לא רגש") הבלוג מתעד יותר את התהליך הנפשי של ההתנתקות שלי מחישובי הפסדים, ונמנע - כמעט במתכוון - מכניסה לחוויות המעבר הקשות יותר. אבל זה לא אומר שהן נפסקו, ולראייה, הסיפור הבא.
אחד הדברים הראשונים שידענו שאנחנו צריכים כאן זה ביטוח רפואי. בכל הבלגן של ההתחלה לקח לנו זמן להתחיל את התהליך, אולי בגלל שבראש שלנו היו קופות החולים בארץ: אתה הולך, ממלא טופס, נרשם.
הסתבר שזה לא בדיוק ככה. כדי שלא נסתבך עם עשרות קופות החולים והביטוחים הרפואיים שיש לנו כאן, ירון המליץ לנו על החברה שהוא עובד אתה, שהיא אמנם לא זולה אבל מאוד איכותית, והם גם מדברים אנגלית. ואכן, שוחחנו עם סוכן החברה והוא הסביר לנו שעלינו לקבל ממנו טפסים ולקבוע בדיקה אצל רופא ובדיקה אצל רופא-שיניים. מיד רצנו לירון לקבל המלצות על רופאים, אךבעוד שהרופא שהומלץ (ד"ר פיל החביב) היה יכול לפגוש אותנו כמעט במיידי, לרופא השיניים של ירון לא היה תור עד אמצע נובמבר.
מאחר שלא רצינו לדחות עוד את הביטוח, ומאחר שבסך הכל מדובר בבדיקה, אספנו סדרה של טלפונים של רופאי שיניים בסביבה (מסתבר שהרחוב שלנו הוא אבן שואבת לרופאי שיניים) ולאחר שתיים-שלוש שיחות מצאנו אחד עם תור קרוב.
בנקודה הזאת כדאי להזכיר שלי יש היסטוריה ארוכה של רופאי שיניים. שילוב של אנטיביוטיקה חזקה בגיל צעיר, שפגעה בחוסנן, נטייה למתוק ואישיות קופצנית (שהתקשתה לשמור על צחצוח שיניים יסודי כהרגל קבוע) גרמו לכך שבפה שלי יש יותר כתרים מבארון של מלכת אנגליה. מודע לכך, ניגשתי לרופא השיניים שלי לפני הנסיעה והשלמתי את כל הטיפולים שהוא ראה לנכון לעשות, כדי לא להצטרך לעשות אותם כאן. גם אסנת עשתה מהלך דומה (אם כי אצלה סדר הגודל שונה לחלוטין). כמו-כן חשוב להזכיר שחברת הביטוח הרפואי הבטיחה לשלם עבור בדיקת השיניים, ולכן הרגשנו חופשיים כציפורי דרור כשנכנסנו למשרד.
ד"ר גונתר וצוותו היו נחמדים ביותר, והסבירו לנו באריכות כשלא הבנו דברים. אחר-כך עברתי בדיקה (שבמהלכה מלמל הרופא ארוכות ובקטעים רבים החל פשוט לצחקק לעצמו) וצילום. בסוף הבדיקה הושיב אותי המצחקק והסביר לי מה כל העניין: לטענתו, הפה שלי דורש סדרה ארוכה, קשה ובעיקר יקרה של טיפולים, כי כל העבודה שנעשתה בארץ על הכתרים שלי לא בסדר. הוא גם הזהיר אותי שחברת הביטוח שלי עלולה לא לבטח במקרה זה, ושאולי עדיף לפנות לביטוח רפואי אחר, שלא עושה כאלו בדיקות. ההסבר לקח זמן, כי נאלצתי לשלוף פעמים רבות את המילון הגרמני-אנגלי שלי.
מיד אחר-כך חזר תהליך דומה (אם כי בהיקף אחר) עם אסנת, והיא גם קיבלה את ההסבר הסטנדרטי של רופאי שיניים על איך מצחצחים וכו'. בנוסף, ד"ר גונתר תהה בפנינו אם חברת הביטוח תהיה מכונה לשלם גם על הכנת תכנית טיפול, ומאחר שלא ידענו, אמרנו לו שיכין בינתיים רק את הבדיקה.
יצאנו מבולבלים, ולמחרת התקשרנו לביטוח הרפואי. הסוכן שלהם שמע את הסיפור, ורתח: הוא טען שהוא מכיר רופאי שיניים כאלו, שגונתר ניסה פשוט לעשות קופה, ושנגיד לו לרשום דיווח מינימלי (ובטח שלא לעשות תכנית טיפול). במקרה הכי גרוע, הוא אמר, אם ה"בדיקה" של גונתר לא תאפשר לבטח אתכם, תיבדקו אצל הרופא השני, ותשלמו על הבדיקה אצל גונתר (חברת הביטוח תשלם על הרופא השני). הוא טען שמאחר שמדובר בתעריף קבוע, זה לא צריך לעלות הרבה.
ניסינו לאתר את גונתר כדי להודיע לו שלא יעשה תכנית טיפול, אך המזכירה האלקטרונית ענתה וטענה שהם בדרך לחופשה בת שבוע (היה יום ו'). בסופו של דבר הגיעה אלינו המזכירה שלו והביאה לנו את הבדיקות (אמרתי לכם שחיפשנו את הרופאים הכי קרובים) ואת החשבון.
וכאן, כמו הרבה פעמים כשעינינו שזפו את המילה Rechnung (חשבון), הן חשכו בבת אחת. אז נכון, הבדיקה עצמה לא היתה יקרה (20 יורו) אבל בחשבון הופיע גם חשבון על הצילום (40 יורו) ועוד סעיף, שאחרי עבודה מאומצת עם מילון התחוור לנו כ"עצות מיוחדות מעל ומעבר למקובל, תוך התמודדות עם דוברים בשפה זרה" (30 יורו). כן, על אותן עשר דקות שבהן הוא הסביר לי על קופות חולים וירד על הרופאים בארץ, או ישב עם אסנת והסביר לה איך מצחצחים, מנסה ד"ר גונתר לגבות מאתנו לא פחות מ-30 יורו לאדם. בהתחשב בעובדה שאף אחד לא שאל אותנו אם אנחנו מעוניינים ב"עצות מיוחדות" ואף אחד לא אמר לנו כמה זה עולה, הרגשנו מרומים עד מאוד, כועסים ביותר, וחסרי אונים מול החוצפה (בגרמנית Frechheit).
אז שוב, כסף זה רק כסף, אבל כשאתה משלם אותו לרופא שיניים נצלן שמנסה לעשות קופה על חשבון זרים שלא יודעים מספיק טוב את השפה, זה כואב כמעט כמו חור בלי סתימה. אנחנו כמובן ננסה לעשות מאמץ לגלגל את החשבון על חברת הביטוח וכן הלאה; אבל הנזק העיקרי הוא הצורך להתעסק שוב בכמה תמימים אנחנו ובאיך מנצלים אותנו בלי הפסקה.
אבל אולי זה המס שצריך כדי לחיות בארץ חדשה וללמוד את מנהגיה. מנהג נחמד מאוד, למשל, הוא השוק יד-שניה שמתקיים לא רחוק מביתנו בשבת השניה של כל חודש. אתמול חזרנו משם עמוסי כל טוב - שולחן עץ לסלון, שולחן קפה עם אריחים מצוירים, מתלה למעילים, כסא עץ בסגנון עתיק, שמלה אדומה לאסנת, שני שטיחונים חדשחם ומפנקים לליד המיטה, מנורה ליד המיטה, שלושה ספלים לתה ועוד הרבה פיצ'יפ'קעס, והכל בפחות כסף ממה שמנסה לשאוב מאתנו הר גונתר המצחקק. אז יש עוד תקווה.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 15/10/2006 09:07, ושייך לקטגוריות שחרור קיטור, מעברים 10-20-30
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     2 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של shayandherfangies ב-16/10/2006 17:54

---