חרדה
מאז שכתבתי על הפחד לא הזכרתי שוב את ההתמודדות שלי אתו, ואפשר לחשוב שהוא נעלם, התמוסס בענן השגרה ואיננו. אלא שהסיבה היא פשוט שלא היה לי שום דבר חדש לכתוב עליו - פשוט לחיות, להתחבר לצבע הירוק בחוץ, ולהתמודד.
אבל לאחרונה שוב חזרתי אליו. זה התחיל מהתמעטות הירוק בחוץ לטובת גווני הצהוב והאדום, והתמעטותם של אלו לעצים עירומים, המבשרים את בואו הקרב של החורף. לאלו נוספה סדרה של ימי א' גשומים ומעצבנים, שמנעו מאתנו את הטיולים, וגרמו לי להודות בפני עצמי שכן, בהחלט, אני מתגעגע לשמש. ואת המקום הריק שהותירו השמש והעלים הירוקים מלא הפחד, או בשמו הפסיכולוגיסטי יותר - חרדה.
פרויד ואני אף פעם לא הלכנו יד ביד, אבל אני בהחלט מקבל את ההבדלה שלו בין פחד - תגובה טבעית שעוזרת לך לברוח כשאתה נתקל בנמר ענק - לבין חרדה, שהיא בערך אותן תחושות גופניות, אבל כשאתה סתם שוכב במיטתך החמה, בחדר השינה המוסק, ביום א' בבוקר, בלי שום סיבה אמיתית לברוח או להילחם (ובמה להילחם?). וכשהתחושות האלו מחפשות להן משהו להיתלות בו, ברור שלא קשה להן - מה-DVD שעושה לנו צרות, דרך הקולפן שנעלם ועד לתוכנות מסתוריות שפותחות לנו חלונות סתם ככה. וכדי לחדד את זה עוד קצת, להלן שיר [1] שכתבתי הבוקר:

חרדה

ברקע של המחשבות, ההנאות, הפעולות והתגובות
רץ תהליך מסתורי, שקט,
שכל עשרים דקות בערך
קופץ ודורש לעצמו את כל המשאבים.
הוא לא הושתל מבחוץ, זה בדוק,
הוא חומק מכל טיפול מקובל,
זו גם לא בעיה נפוצה ומוכרת
שעוברת עם הזמן.
בסרט או במשחק
או אפילו במצב תנומה,
הוא קופץ, דורש לעצמו את כל האנרגיה,
פותח חלון בפינה לא נגישה
כופה על המוח כולו להציץ
לבור אינסופי וחסר תכלית.

[1] לצורכי בלוג זה, "שיר" אינו בהכרח משהו שאני עומד לגמרי מאחוריו מילולית ואמנותית, והולך לפרסם אותו מחר בבוקר, אלא כל דבר שאני כותב וששייך אישהו לז'אנר השירה, ולו בגלל שלא בא לי להמשיך לכנות שירים בעבודה בשמות כמו "קטע" או "טקסט" רק כדי לא להישמע סנובי.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 19/11/2006 19:19, ושייך לקטגוריות שחרור קיטור, אמנות, מעברים 10-20-30
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל ב-20/11/2006 16:57

---

מסע בן אלף
יצא לי לחשוב לאחרונה על הפתגם המוכר, "גם מסע בן אלף מילין [1] מתחיל בצעד אחד" [לאו-טסה, טאו טה צ'ינג]. במבט ראשון, עניינו הוא לעודד את מי שעומד בפני משימה קשה, ושהצעדים שהוא מסוגל כרגע לעשות הם קטנים מאוד בהשוואה למשימה כולה. שימו לב, מזכיר הפתגם, שכל מסע - לא משנה מה אורכו - התחיל בצעד אחד קטן, ובכך רומז לנו לא להתייאש, להיות סבלניים, ולעשות את הצעד האחד הזה שפותח את המסע.
תחושת היאוש הזו מגודל המשימה מוכרת ודאי לכל מי שניסה להתמודד עם משימה גדולה במיוחד, כמו לעשות תואר, לכתוב ספר או לעבור לארץ אחרת. ויחד עם זאת, מנקודת המבט של אחרי הביצוע, נראה שיש הרבה אמת במשפט, ושהמסעות האלו (על אף תחילתם הקטנה) מסתיימים לבסוף פעמים רבות בהצלחה. באופן אישי, אני מסתכל אחורה ורואה בתדהמה איך כתבתי תזה בת 112 עמ' (ו-168 הערות שוליים), תרגמתי את כל מדריך פרובאנס (400 עמ' בדיוק) והעברתי את עצמי ואת חפצי ואת חיי לגרמניה. כל המסעות הללו התחילו בצעדים קטנים ומהוססים, ותראו איך הסתיימו.
אבל יש משהו בעייתי אחר בפתגם. לפחות בניסוחו המוכר, הוא מתמקד בצעד הראשון, כאילו זה הצעד הקשה במיוחד לביצוע. אלא שפעמים רבות זה לא כך: בצעד הראשון נשמרת איזו תחושת חגיגיות, לאמור - אני מתחיל עכשיו - ויש איזושהי תנופת התלהבות מעצם המשימה, כך שבדרך כלל (לפחות אצלי) הוא לא באמת קשה במיוחד. הבעיה מתחילה בצעד ה-756, או ה-3,478: יש קושי אדיר לקום בבוקר ולעשות עוד צעד קטן-קטן לקראת המטרה הגדולה, ולהרגיש מזה סיפוק. אז אני יודע שכשמדריך מקסיקו יצא, תהיה בלבי גאווה גדולה, אבל קשה לי לעשות את הצעד הקטן של לתרגם עוד מפה הבוקר. אני יודע שבסוף נצליח להתמקם לגמרי בגרמניה, אבל ממש קשה לי להיות מרוצה מהשלמת כל אימייל קטן לביטוח הרפואי. וכך, במקום להשקיע בצעדים הקטנים שמהם נבנים המסעות הגדולים, אני נכנע לסיפוקים המיידיים - כתיבת קטע בבלוג, ארוחת צהריים, שיטוט חסר-תוחלת באינטרנט, וכו'. הצעד ה-85,789? אם אני לא בקרוב מגיע לאיזו נקודת ציון, הוא בהחלט יחכה למחר.

[1] השימוש במילה 'מילין' בתרגום העברי של הפתגם מוכיח שהוא מאוד ישן; היום היו מתרגמים "מיילים" או הופכים לקילומטרים (כי בהקשר המקורי זה בסך הכל בה לציין מרחק גדול מאוד). אלא אם כן אלו היו מתרגמי הכתוביות בטלוויזיה, שאז זה היה הופך ל"מסע בן 1600 ק"מ לערך".



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 17/11/2006 17:24, ושייך לקטגוריות עבודה, מעברים 10-20-30
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-18/11/2006 21:48

---

Hair
דבר ראשון, קבלו שתי תמונות:






אלו מכם שפצחו בצרחות אימה בעקבות התמונות הללו, מוזמנים לקחת נשימה עמוקה, להירגע, ולהיזכר שזה השיער שלי ולא שלהם. אלה שלא מבינים על מה המהומה (וגם אלו שכן), מוזמנים לקרוא את ההסבר הבא.
שיער ארוך הוא הרבה פעמים עניין של מתבגרים, אבל אני, שגדלתי כחנון חובב מתמטיקה, לא ממש התעניינתי בו עד אחרי שסיימתי תואר ראשון ונכנסתי לשירותי הצבאי בעתודה. רק אז, כשהאנשים שהסתובבתי אתם החלו יותר ויותר להיכנס תחת ההגדרה (המיושנת כיום, אני יודע) "פריקים", התחילו מעלותיו של השיער הארוך לקסום לי, החל מהאפקט ה'מגניב' שלו על בנות המין השני וכלה בעובדה שבהיותי חייל הוא היה גורם אסור, וכידוע, האסור הוא הדבר המושך ביותר. שלא לדבר על השחרור מהצורך ללכת לספר. וכך, קצת אחרי שהשתחחרתי, התחלתי לגדל שיער.
בהיותי חדש לגמרי בתחום, לא ממש הייתי מודע לכך ששיער ארוך דורש לא פחות (ואף יותר) טיפול מקצר. כתוצאה, עברתי תקופות מטורפות של שיער הגדל לכל הכיוונים, נסיונות נואשים לאסוף באמצעות קשתות שונות ומשונות, מפגש לא נעים עם ידידה ירושלמית שהתאמנה עלי בקיצוץ קצוות, ושאר מרעין בישין. התקופה הזו באה לסיומה באבחה חדה בסוף שנת 1999, כאשר עמדתי להוציא לאור את ספרי הראשון, והמו"ל לקח אותי לשיחה שבה הסביר שעם הוצאת הספר אהפוך לאישיות ציבורית, וניסה בעדינות לשכנע אותי להסתפר, או לפחות למצוא דרך לאסוף את השיער באורח אסתטי יותר. לא התכוונתי להתייחס אליו ברצינות, אבל כשאסנת (אז חברתי החדשה) הציעה שאולי נלך לספר שהיא מכירה שיעשה לי איזו תספורת "בינונית" (עדיין ארוך, אבל יותר מסודר) מצאתי את עצמי מסכים. במספרה, כמובן, התגלגלו הדברים אחרת, לאחר שהספר הביע מורת רוח עצומה משערי הבעייתי. טו מייק א לונג סטורי שורט, הי מייד מיי לונג הייר שורט, ובא לציון גואל (נניח). אבל התספורת, באותה נקודה, סימנה את הוצאת הספר, והפכה לסמל לשינוי מהותי בחיים.
אבל זה לא סוף הסיפור. כשנה וחצי אחר-כך, אחרי שהבטחות המו"ל להופכי לאישיות ציבורית לא במיוחד התגשמו, וכשעזבתי (זמנית) את התואר על מנת לתרגם ספר (שלא יצא בסוף) ולכתוב את הרומן השני שלי (גם הוא עדיין מחפש מו"ל), החלטתי לחזור ולגדל, והפעם כמו שצריך. בתמיכת חבריי (ואסנת) הצטיידתי בתכשירי טיפוח ואמרתי שלום למספריים, שוב.
וכך החלה התקופה שבה רובכם מכירים אותו, עם השיער הארוך הנראה מצוין בקוקו (אבל עדיין נוטה לברוח לכל הכיוונים אחרי כמה שעות). אלא שלקראת סופה נבעו ספקות, במיוחד עם המעבר לגרמניה, ואפילו הלכתי עד לספרית כדי להסתפר, קצת לפני הנסיעה. התוצאה הפעם היתה תמונת ראי של מה שקרה בפעם הקודמת: הספרית התפעלה כל=כך מתלתלי שהצליחה להניא אותי מתספורת מלאה, ורק גזרה קצוות וסידרה קצת. לענייני היופי זה בהחלט סייע, אבל עדיין נותר קול פנימי שלחש, שזה עוד לא נגמר.
ואז עברנו. והקשיים, הנפשיים והכלכליים, היו הרבה יותר ממה שחשבתי. ותחושה החלה לקנן בי, של שינוי גדול, וכמו כל שינוי גדול, הייתי חייב לסמן אותו באורח פיזי.
אז הנה, באדיבות מכונת התספורת של פיליפס, עוד תמונה של האני החדש שלי, הפעם על רקע השלכת המרהיבה לצד נהר הזאאר:



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 15/11/2006 21:56, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, תמונות
13 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של עצמי ב-27/10/2007 19:53

---

דברים ש...
דברים שיקרים פה הרבה יותר מבארץ
גומיות לשיער
פטרוזיליה וכוסברה
ביטוח רפואי
נסיעות באוטובוס (ודלק, וכל מה שקשור לזה)
גרביים חמים
אינטרנט
קטורת
שיחות טלפון

דברים שזולים פה הרבה יותר מבארץ
גבינות איכותיות (ברי, קממבר, והרבה כאלה שאין להם שמות בכלל)
יין צרפתי (בורדו למשל)
ייגרמייסטר
בשר חזיר
פירות ים
וויסקי בפאבים
פטריות מכל הסוגים
יאקוב'ס אייס
אננס (מבצע חד פעמי בכל העיר, מיובא מקוסטה ריקה)

דברים שאי אפשר להשיג כאן כמעט
גבינה לבנה 5 אחוז (או כל גבינה בין 1 ל-30 אחוז שומן)
שורש פטרוזיליה
בטטות
אוכל לחתולים של IAMS
סושי
קרם לחות לשיער של Wella
תרגום אנגלי לסרטים (צריך להגיד תודה שיש סאונד באנגלית)
כורכום (יש רק אצל העיראקי שמתחזה למצרי)
תמרים לחים
נבטים
פלאפל (אבל שווארמה יש בשפע)
גלידה דיאטטית
כריות מלבניות לשינה (יש רק מרובעות וענקיות)

דברים שאנחנו עושים פה הרבה יותר מבארץ
לטייל
לראות סרטים וסדרות ב-DVD
לראות תערוכות
לסחוב שקיות מהסופר
לדבר גרמנית
לחבוש כובע צמר (מתי יצא לכם בפעם האחרונה?)
לראות שלכת (כמעט חודשיים כבר הכל צהוב-אדום וקסום)
לשיר וגנר ושטראוס (אסנת בעיקר) ולזייף את מלכת הלילה של מוצרט (רונן)

דברים שהכי חסרים
ים
משלוחה
יציאות עם חברים לסושיה
לראות כל אופרה שבע פעמים (אסנת)
אינטרנט ללא בעיות
ביקורים של האחיינים
להסתובב בגופיה
דיזנגוף סנטר (מפתיע, לא?)
ג'ק באואר





שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 14/11/2006 23:03, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, מעברים 10-20-30
12 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מסק_ ב-16/11/2006 21:54

---