אני מקריאה להדרי את הסיפור הזה כעשר פעמים ביום, ויש הרבה דברים רציניים להגיד עליו - יש הרבה מה ללמוד ממנו בכתיבת ספרות ילדים למשל, וכל הכאילו-חרזנים למיניהם שכותבים ספרי ילדים טוב יעשו אם אכן ילמדו; וכמובן, העיסוק באובדן בגובה עיני הילד - אבל לא בא לי ברצינות עכשיו. אלא:
1. התקבלות.
הדרי פיתחה לעצמה תרבות האזנה לסיפורים מאוד מסודרת, שהיא לא מאתנו (אולי בעצם כן מאבא שלה?). בכל מקרה, אחרי שהיא שמה את הספר ביד שלי ותובעת "ג'בג'ם" שזה בלונים, היא אומרת לעצמה "בי" (שבי) ומתיישבת מולי.
ואני מרוויחה המון מהסיפור הזה כי כש"חיבקה רותי את הבלון הכחול" הדרי מחבקת אותי ונותנת לי נשיקות.
2. תיאוריית הקונספירציה!!!
שזה מה שרציתי לכתוב בעצם.
הבלון הראשון שמתפוצץ הוא הבלון הירוק של אורי.
הבלון השני הוא הבלון של רון ולו נאמר המשפט המפורסם "אל תצטער רוני רון, זה סופו של כל בלון".
ואחר כך לכל אחד מהילדים אומרים "אל תצטער/י, כך קרה גם לרון". מה עם אורי??? (נעל!)
וגם כשעושים איזו ספירת ביניים אומרים: "הבלון הסגול התפוצץ, הבלון הכחול התפוצץ, וגם הבלון הירוק".
הירוק הוא של אורי.
מאוד לא נוח לי עם זה, לידיעתכם. למרות שאומרים גם בפסיכואנליזה שבכל טראומה הפעם השנייה ולא הראשונה היא בעצם הפעם המכוננת. אבל אני לא מקבלת את ההסבר הזה בקלות. אני לא רוצה לתת יד לקונספירציה הזאת נגד אורי!
