הייתָ צריך לומר לי, ביום שלישי כשתסעי
אלך לקפה ואזמין לי עוגת שוקולד, ואילו אני
אני הייתי צריכה לומר לך שביום שלישי כשאסע
אלבש שמלה אדומה ואנעץ דגי-זהב בשערי;
אהיה היפה בנשים ביום שלישי
כשאתיישב במושב המטוס ואחגור חגורה
ואעלעל במגזינים ואבחר לי שעון
ואקנה בקבוק ג'וני ווקר משובח
להרף דף כרומו אחד
פני יוכתמו בדמעות שוקולד ואני לא אנגב אותן, כל הדרך הביתה
אני לא אנגב
עד מהרה תתפשט שמועה מקצה המטוס לסופו
ממערב למזרח, מקפה לקפה –
שלא נראתה ולא תיראה עוד
ברקיע ממעל ובארץ מובטחת מתחת
חברבורה מתוקה מאחת נוסעת בשמלה אדומה
ביום שלישי בלי שתי צמות לבדה
שירדה מתנדנדת מכבש המטוס ולא ניגבה
ולא ניגבה
מה שיכול היה לעזור, השמועה, כמובן לו הגיעה אליך
בתנאים של ירח לוקה בחסר ודגי שוקולד צפים על גבם
בנהר
להבטיח שעוד נשוב ניפגש ביום גשם יפה לקפה
ללהג את עצמנו לדעת
אבל אנחנו, צמד שוטים, לא אמרנו דבר מכל זה,
אמרנו דברים אחרים, דבקה לשוננו לחִכֵּנוּ מֵרוֹע
(מתוך "הים ידע", כרמל, 2008)