יש משהו מתסכל במצב המאוהבוּת - לפחות, מתסכל לאנשים כמוני שרוצים כל הזמן להתבטא ולשתף - כי הלב עולה על גדותיו ונורא קשה לשתף בזה! ההתפעמות המאוהבת היא דבר שקשה לספר אותו, היא מושכת יותר להצביע: וואו. כמה יפה. אבל אם האדם האחר לא מרגיש את אותו וואו, מאוד קשה לתאר ולהסביר. ובכל זאת מנסים, כלומר - אנשים כמוני שאוהבים להתבטא ולשתף, מנסים.
אז הבוקר, באוטו. הייתי בטוחה שזו ג'וני מיטשל ואיך יש שיר שלה שאני לא מכירה. ואז שמעתי שזה לא המבטא של ג'וני למרות שהצבע של הקול עדיין נשמע לי בדיוק היא. ונגמר השיר ובועז כהן (יבורך!) אמר את שמה של אהובתי - פיבי סנואו, והשיר הוא משנה לפני שנולדתי - 1974.
מיד מצאתיה ביוטיוב - הביצוע כאן מ-89' והיא לא נשמעת עד כדי כך דומה לג'וני מיטשל.
ועכשיו אני מצביעה ואומרת וואו, כמה יפה: הקול שלה... המוזיקה... השילוב של פולק וג'אז, זה מזכיר לי למה חלמתי להיות מוזיקאית. והמילים!!! bashful boy ו-poetry man אלה שני צירופים מקסימים ללא נשוא, אבל אם לבחור את השורות הכי מהממות בעיני:
When I am with you
I have a giggling teen-age crush
Then I'm a sultry vamp
אני מחזירה את עצמי ממצב שלולית למצב כתיבה. עוד שיר!
לגבי הקול שלה, והסקסופון, שוב - וואו... אני לא יודעת איך עוד להגיד את זה. שמתם לב שבלוז כזה ממלא? פעם חברה הציעה לי לאכול כששמענו ג'אז ואמרתי לה שאני שבעה מהמוזיקה :).
לגבי המילים, כה מקסים בעיני שהיא מביעה משאלות להיות כל מיני דברים שהם לא אנושיים - היא רוצה להיות הר ועץ ערבה ופזמון של שיר - אבל גם מאהבת - וגם לא רוצה להיות בנאדם מבוגר ו"לשאת את חייה בכאב" - איזה שילובים מקסימים!!! ואם לא הייתי כבר שלה לגמרי, היא הייתה כובשת אותי בציטוט משקספיר
I strut and fret my hour upon the stage
שזה, אם אני לא טועה, מאותלו, ובכל מקרה אני זוכרת את זה בע"פ: life is but a walking shadow, a poor player that struts and frets his hour upon the stage.
וכאן היא בקאבר לאחד השירים של הביטלס שאני הכי אוהבת (אם אני לא טועה זה הריסון, ויש לי נטייה לאהוב במיוחד את השירים שלו) ולדעתי היא מוציאה ממנו צבעים אחרים וחדשים:
שמעתם איזה יופי? עכשיו נראה אם זה יעזור לי להירגע. אולי אחרי עוד שמונה האזנות רצופות להארפו'ז בלוז :).
