לפני שש שנים הייתי מורה בתיכון, והיה נהוג שהבוגרים מגיעים לטקס יום הזיכרון. לקראת הטקס ההוא דיברתי עם רות המופלאה, שבשנה לפני כן הייתה תלמידה שלי ושנפשי נקשרה בנפשה מאוד מאוד, וקבענו שבהזדמנות זו ניפגש. אחרי הטקס ניסינו לברוח מהעצבות והלכנו בחום הדביק אליי הביתה. פה בבית עוד היה קריר, ורות הראתה לי שיר שכתבה באותו בוקר, ואני שלפתי גיטרה והתחלתי לשיר אותו.
יונתן חושב ש.../ רות צוריה
ריח של ירוק, קולות של רחוק
ביום הזיכרון החם הזה
יונתן חושב ש...
אבל אני חושבת שלא
אנשים נחמדים סועדים על דגלים
בערב יום העצמאות
אם אתה חושב ש...
אז אני חושבת שלא
ילדים קטנים בכחול ולבן
חוצים יד ביד את הכביש
לטאה שלא שייכת לכאן
חוצה את הגדר חיש
לטקס יום הזיכרון הזה לא רציתי
וכנראה גם לא אגיע
אולי במקום זה
פגישה קטנה בבית קפה
ואני חושבת אולי
פרח סגול מזכיר לי את חיי
אפשר לשמוע את השיר כאן
ערב יום הזיכרון
חיבוק חם למי שכואב ביום הזה - ומי שכואב ביום הזה כואב גם בכל שאר הימים, ובכל זאת. {}
