אמנם בחום הזה המוח הולך ואוזל, אבל מזמן לא כתבתי כאן וזה מקום לעצור ולציין כמה מן המתנות הרבות שקיבלתי לאחרונה.
היה לי שיעור פרידה מתלמידיי במכינה הקדמצבאית. השנה לימדתי בהתנדבות, והשיעור (שיעור שירה, כלומר קריאה בשירים) היה מוקדם בבוקר - שעה שאמורה להיות בלתי אפשרית אצל המכיניסטים שהם ככלל ציפורי לילה. והיו כל מיני ביטולים משני הצדדים, אבל בכל פעם שכן התקיים שיעור, כולם התייצבו בנאמנות ובשמחה ואחר כך כולנו המשכנו את היום עם יותר אור בעיניים.
אחד הנושאים שמעסיקים אותי בחיים הוא רצף, ואני חושבת שהרצף הוא חשוב מאוד בכל מערכת יחסים ובכל בנייה, אבל ההפתעה שלי השנה במכינה הייתה שלמרות הקטיעות הרבות ברצף, נבנה אמון ונבנתה אינטימיות ונבנה תהליך. ועל זה יש לאמר רק שהחיים מורכבים יותר ממה שנדמה ומפתיעים לטובה.
והתלמידים שלי סיפרו לי שאצלם נהוג לכתוב מכתב שבת: בכל יום שישי מגרילים מי יכתוב למי, ותמיד כל אחד כותב וכל אחד מקבל. וזה נראה לי רעיון מקסים מקסים שמיד רציתי לגנוב אותו ולהעביר לאחת הקהילות הווירטואליות שלי, לכאן למשל, אבל עוד לא הבנתי איך עושים את זה כשלא סגור לגמרי מי המשתתפים. אז אם יהיה לכם רעיון, תגידו.
שבת שלום, ושהחום המטמטם הזה יסור מעלינו במהרה...
