א. עלמה
בערב היו מברישות זו את שערה של זו, לאט, והיא הייתה משתעשעת בתלתליה החומים של עלמה ומקפיצה אותם, ועלמה הייתה מלטפת בפליאה את שערה החלק ("תמיד רציתי כזה..."), ומעסה קצת את קרקפתה והיא הייתה עוצמת את עיניה ומתמסרת למגע שהיה נכסף כל כך אחרי יום לימודים מפרך.
בחלק העיוני של הלימודים הן קראו שייקספיר וכך למדה שהמלט אמר, "דבר אינו טוב או רע אלא במחשבה". וזאת הייתה דעתה על הלימודים. הם היו אינטנסיביים, אבל הסיבה שהיו מפרכים כל כך, ושידיה המעסות של עלמה שחררו כל כך הרבה מתח בקרקפתה, הייתה אי-הוודאות. מכל הנערות האלה המשתלמות, המתייפות, המתכוננות והחרדות, רק אחת תיבחר להיות רעייתו של המלך. כלומר, המלכה (היא גלגלה את המילה על לשונה וטעמה אותה בסתר, מדדה אותה לגופה וחשבה שהמילה הולמת את עיניה הבורקות ואת צווארה הארוך. אבל היא ידעה שהנערות האחרות אף הן טועמות ומודדות את המילה וכל אחת מוצאת לה מקום בגופה ובנפשה).
וגם מי שתעבור את כל שלבי ההכנה (על השלבים האחרונים איש לא דיבר, המורות המבוגרות היו עוטות הבעת סוד ואומרות, אם תגיעי לשלב הזה, תדעי) ותגיע אל מיטתו של המלך, עלולה להישלח משם בבוקר אם לא תשביע את רצונו. רק אחרי שיאמר בבוקר שמצא טוב, תוכל האחת הנבחרת לנשום לרווחה.
בלילה היו ישנות בין מצעי סאטן, וכשהחליקה אל בין הסדין והשמיכה והניחה את ראשה על הכרית הרכה לא יכלה שלא להיות מאושרת חרף הדאגה שבלבה. בערב למדו ריקוד ולמרות החן הקליל שהפגינו כשרקדו, את השרירים היו מאמצות לא מעט, ולעתים חשה כאב ממש בישבנה ובירכיה, וחיבוק הסאטן הרך שיכך וניחם. היא הייתה מדמיינת שגלי הים מערסלים אותה וכך נרדמה. עלמה התקשתה יותר להירדם ולעתים הייתה לוחשת לה בחושך, מספרת על ביתה, על אהובי נפשה.
למבחן הראשון באו נערות רבות בעיניים אדומות. אחדות נכשלו עוד בחלק הראשון, של ההתמצאות במלאכות משק הבית, ונשלחו לביתן. גם היא חששה מהחלק הזה, והמכלים של חומרי הניקוי שניבטו אליה מן המדפים במטבח הגדול נראו לה תמיד עוינים. גם הרגיז אותה שהן צריכות להתעסק בעניינים כאלה. הרי המלכה אינה מנקה בעצמה. אבל תמיד השתיקו אותה הבנות האחרות, כדי שלא ייחשדו במרדנות, והמורות הסבירו באורך רוח מתנשא שהמלכה צריכה להתמצא בכל המתרחש בארמון.
אחרי ארוחת הצהריים, כשהתכנסו לבחינה העיונית, היו מעטות יותר, ועלמה הביטה בה בעיניים נוצצות.
ובערב, כשהתכנסו באולם הנשפים ונבחנו בריקוד, ראתה את עצמה במראה הגדולה כמו הייתה מישהי אחרת, מופתעת ופעורת עיניים. כשנענעה את כתפיה ורכנה קדימה בתנועה מפתה, מציגה את מחשופה למראָה ומדמיינת שהיא מקרבת את שדיה אל פניו של המלך, חשבה שבעצם היא עושה את כל זה כסהרורית, נדמה לה שהיא רוצה להתחתן עם המלך כי זה מה שכולן רוצות, אבל האם יישבר לבה אם תישלח בחזרה הביתה? היא שמחה בשדיה היפים וחייכה אל דמותה שבמראָה. המחשבה שלא תהיה עוד בארמון העלתה בה צביטת געגוע אל סדיני הסאטן ואל האמבטיות החמות עם ניחוח הבשמים המשכר, אבל רק הגוף הוא שהתגעגע, הלב עדיין התנמנם בה, מבוצר.
[לחלק הבא]
