אל תאריכו
את שעת החסד
השאירו אותה כך, נעלמת בחטף,
חמקמקה
ויקרה כל כך.
אל תגבירו
את עוצמת הרגע
השאירו אותו כך, אפילו אם חשים בו
רק אחרי שהוא נעלם.
אל תפרצו חומות,
אל תזרקו אותי
אל בין הרים וגיאיות
אל תפוצצו את הרי הגעש.
אל תשעו לתחינותיי
שברצוני לפרוץ,
להשתגע,
להשתולל,
להתמלמל
על שפתי אוהבים.
הניחו לי לבעור על אש קטנה
להישרף מכל היצת קטן
להיות מאושרת, שכן
אני מפחדת פן אכלה
את כל האושר בעולם ובחורה
זהירה כמוני
חייבת להשאיר רזרבות.
31.3.90
