הקרנה פעילה

כשמתחיל הדיוידי של עוץ לי גוץ לי, הדרי רצה להביא את המטאטא הקטן שלה כדי להיות מוכנה להתחיל לטאטא ולרקוד אתו בדיוק כמו שעושה רמי ברוך בתור הליצן המספר (או כמה שיותר קרוב למה שהוא עושה). ואחר כך זה נמשך: היא משתתפת בהצגה, מתיישבת ונשכבת ומעבירה בובות ממקום למקום בדינמיקה שעוד לא הצלחתי לפענח אותה לגמרי, אבל אין ספק שיש כאן כללים, כמו בכל הקרנה פעילה.

וזה מזכיר לי את החניכה שלי ל"מופע הקולנוע של רוקי", בהקרנת חצות (אני?! הלכתי להקרנת חצות? הרי תמיד אהבתי ללכת לישון בתשע, גם בנעוריי הסוערים.) בבית אגרון בירושלים, חוששת מעט שכן לא התחשק לי שיזרקו עליי אורז ודברים אחרים, ואמרו לי שבקהל לפעמים יש אנשים שנלהבים מדי לזרוק דברים. אבל האמת היא שבהקרנה ההיא היו נורא מעט אנשים. כמעט ביטלו אותה.

בפעמים הבאות כבר התוודעתי ל"קבועים", בימים ההם בירושלים היה מיכאל אחד, ובת זוגו ששכחתי את שמה, שאהבו מאוד (ואני מבינה אותם) לחולל על הבמה ולהתנשק שם. זריקת האורז דווקא הייתה פחות דומיננטית מכפי שחשבתי, לשמחתי.

ואם כבר הקרנות פעילות, אני כמובן רציתי להיות טארה...