כל הלילה ניסיתי להגיע לים, זה היה אמור להיות כל כך פשוט, כי סוף סוף היינו באתר הנופש הזה, שכבר היינו בו בעבר, שקרוב כל כך לים, ולא היה לי אלא ללבוש בגד ים ולמרוח על עצמי קרם שיזוף ולרוץ יחפה אל תוך החיבוק והערסול והתענוג של המים שידעתי כבר בדיוק איך יקבלו אותי לחיקם, מלטפים ונפלאים כמו אושר. אבל כל הזמן עיכבו אותי, ונסעתי ברכבת מפחידה שיורדת ירידות חדות, ואישה אחת שדאגה כל כך איך היא תצא ממודיעין ביקשה ממני טרמפ וכשאמרתי לה שאני לא יוצאת היא אמרה לי בכעס: "את מופרעת!" ועוד המשיכה להסתובב בכל המקומות שאני הסתובבתי בהם ולדבר עם כל מיני אנשים על נסיעות, על אוטובוסים ורכבות ומחירי נסיעה.
ובסוף בסוף כשכבר רצתי אל החוף הנכסף, ירד החושך והיה חשוך לגמרי-לגמרי וכבר לא יכולתי להיכנס לים.
ובבוקר הלכתי לשיעור והמורה שלי אמרה כתף למעלה וכתף בחזרה, ולסגור זרועות ולפתוח, ולחשוב רק מחשבות טובות, ולחייך, כאילו גם שני האחרונים הם חלק מתרגיל או כוריאוגרפיה, וזה התאים לי בדיוק, ובזמן שטלטלתי את הכתפיים ידעתי שוב, שזה הים שלי, שהגעתי לים.
http://youtu.be/ziu42Szf3rw
