השמש ליטפה את עפעפיה בזהב ולשונו בחשה בפיה מתיקות סמיכה מדבש, והיא נלחצה אליו והצמידה עוד ועוד את גופה אל גופו, כמבקשת להיטמע בו, וידיה תרות את ארץ גבו, וידיו שלו מנגנות מנגינות מופלאות במעלה ובמורד גבה, ואז הוא נגע שם, בעצם הזנב, ורסיסי אור התפוצצו בגבה והיא רצתה להגיד רגע, אל תפתח, אני עוד לא מוכנ- וידו כבר עלתה מעצם הזנב ועד העורף ופתחה את השער הסודי והיא כבר לא הייתה היא, אלא אינספור פרפרים צבעוניים, כמעט שקופי כנפיים, שהתעופפו מתוך מה שהיה גוף אישה דרך שַׁער שפעם היה גב, וכעת לא היה עוד דבר אלא אור מפכה בעורקי הצבעים.
חיבוק - גל ברזילי
