http://youtu.be/5QFPfSfLi-Q
I'm dancing the seven veils
Want you to pick up my scarf
See how the black moon fades
Soon I can give you my heart
I don't know no shame
I feel no pain
I can't see the flame
But I do know Man-din-ka
היום קראתי על השיר והתברר לי שמנדינקה זה שבט אפריקאי אבל תמיד השיר נשמע לי כאילו מנדיקה זו בחורה, וגם אני מכירה אותה, אני כן מכירה את מנדיקה, הזמן הפך אותה לחלק ממני, לצד שתי הנערות שחוללו לצלילי השיר הזה, כל אחת עם אוזנייה אחת של הווקמן, בגן ציבורי של שכונה שכיום היא חרדית לגמרי, ולא היה שם איש מלבדן, או אולי היה והזיכרון מחק.
soon I can give you my heart
אני לא יודעת למקם את הריקוד הזה על ציר הזמן ביחס לאהבותיהן של שתי הנערות, אבל תמיד היו אהבות, בלשון זכר, מדומיינות ואמיתיות, וחשובות לאין שיעור, וגם מה שהיה כאילו ידוע ואפילו נכתב בשירים, בסיפורים, לא היה יכול להתגלות.
I don't know no shame
והלוואי, כי בָּך הייתה טבועה כל כך הרבה בושה, וזה היה אחד הצעיפים העבים והאטומים ביותר
I feel no pain
אבל הכאב היה נוכח, בצורות שונות, גם אותו כאב שמלווה כל אהבה וכמיהה לקרבה, זה של אי האפשרות להיות לגמרי בתוך האחר, בתוך הוורידים והרגשות והמחשבות הכמוסות.
I can't see the flame
ומה שאפשר לראות ממרחק הזמן אולי הוא מעוות ולא מדויק כי הזיכרון הסלקטיבי מחק את כל המסביב שהוא-הוא החיים והנסיבות, ומי יכול לחיים ולנסיבות?
אבל אולי דווקא להפך, אולי הזמן מושיט זרועות זיכרון עדינות ומסיט אחד אחד, שבעה צעיפים
And I do know Mandinka