אחד האלבומים האהובים והמרגשים ביותר שיש לי הוא Both Sides Now, שבו ג'וני מיטשל מבצעת מחדש גם סטנדרטים ידועים של ג'אז וגם שירים ישנים שלה עצמה. וככל שאני אוהבת ומעריצה את קולה הצלול של ג'וני הצעירה (ואת שליטתה המדהימה בכמות האוויר שהיא מוציאה!!), הביצועים המאוחרים יותר מרטיטים בצורה אחרת ועמוקה יותר, ובעיקר הביצוע ל-Both sides now. הנה, תשמעו...
http://www.youtube.com/watch?v=aCnf46boC3I
ואין משהו יותר חכם, או יותר יודע, מההודאה הזאת באי ידיעת כלום.
גם קרלי סיימון אהובת לבי עשתה אלבום כזה שבו היא שרה מחדש משיריה, Never Been Gone, ולקרלי סיימון הקשבתי כתמיד בקשב רב, כמו שצריך להקשיב לאנשים חכמים ועמוקים שאומרים את האמת בלי יומרות (ואם יש להם קול מדהים שהוא גם אלט וגם סופרן, אז על אחת כמה וכמה).
ועכשיו חשבתי על שני האלבומים האלה ועל השיר שפותח את האלבום של קרלי סיימון שהוא כאילו ההפך, כי הוא כולו ידיעה ודאית, אבל הוא לא ההפך בכלל. ואני כל כך עם שתיהן. משני הצדדים. עכשיו.
הנה קרלי ואהבתה היודעת - בגרסה של פעם
http://www.youtube.com/watch?v=KiqcczYZnJ8