על עולם פנימי ועולם חיצוני ושינה ושירים וחיבור

ובלילה כשקמתי מתוך שנתי אל בתי הבוכייה (שכנראה העיר אותה חלום) חשבתי כל מיני מחשבות מיואשות של מי שמתחזה לער באמצע השינה, ובעיקר חשבתי, אני עושה כל כך הרבה דברים כדי להיות מאושרת, למשל רוקדת ריקודי בטן, אבל איך אהיה מאושרת אם לא אישן?! ואז בבוקר המואר והרציונלי בכל זאת לא פסקתי מלחשוב על אושר, למרות שאולי זו טעות כי

Life's not a song, life isn't bliss,

Life is just this, it's living

[יש קישור לשיר ביוטיוב בתוך המילים]

וחשבתי שאולי אושר זה כשמצליחים לחבר את העולם הפנימי לעולם החיצוני, וגם אם זאת לא ההגדרה של אושר, בטוח טוב יותר כשלא פעורה ביניהם תהום, וזה הזכיר לי את השיר הנפלא של פיונה אפל שבו היא אומרת

When fantasy and reality lie too far apart

So I stretch myself across like a bridge

And I pull you to the edge

[קישור במילים כנ"ל]

ובגלל הגשרים וגם השינה נזכרתי גם בפרנסיס קאברל ובאהובתו המופלאה שידעה לבנות לו גשרים (וגם מחקה את הספרות מכל השעונים...):

"היא בנתה גשרים בינינו לבין השמים

ואנחנו חוצים אותם בכל פעם

שאין לה חשק לישון..."

[כנ"ל]

ועכשיו גיליתי שגם שאקירה שרה את השיר הזה, בספרדית: הנה.

ואני חוזרת למחויבויות העולם החיצוני... להתראות :)