שיר של פרנסיס קאברל, הרוקיסט הצרפתי הרומנטי והנפלא.
תרגמתי אותו וחשבתי שאחד הדברים החזקים בו הוא הגופניות של הרגשות-תחושות (כפי שמשתמע גם מהכותרת עצמה: עניין של שיווי משקל), למשל הקולות שמעצבנים...
עניין של שיווי משקל/ פרנסיס קאברל
תרגום: לי עברון-ועקנין
הערב אני לבד
הזרועות שלי דבוקות לבַּאר
הרגליים למטה באבק
והראש למעלה בערפל
בכל המסדרונות
דימיתי לראות את קימורי גופך
בכל האולמות בשדות התעופה
בכל רציפי הנמלים
אני צריך אותך בשביל לחיות
זה עניין של שיווי משקל
כשעזבת, קצצת את כנפיי
ומאז הרצפה קוראת לי
הרצפה קוראת לי
הרצפה קוראת לי
אל תכעסי, אבל
אני לא במצב לראות אותך שוב
נתתי לכל הדמעות בגוף שלי לזלוג
בנחלים שמתחת למדרכות
ומעצבנים אותי כל האחרים
שמדברים בקול רם, שמדברים בקול גבוה
רק אותך אני רואה במראות הגדולות
בין בקבוקי הסאות'רן קומפורט
אני צריך אותך בשביל לחיות...
עוד כוסית
אחר כך אשכב על הרצפה
אני רוצה לישון ולנסות לחשוב
שזה רק עוד איחור שלך
אבל מעצבנים אותי כל האחרים
שמדברים בקול רם, שמדברים בקול גבוה
רק אותך אני רואה במראות הגדולות
בין בקבוקי הסאות'רן קומפורט
אני צריך אותך בשביל לחיות...
ככה זה נשמע בדיסק:
http://www.youtube.com/watch?v=y1G3bjS9SuA
וככה זה בהופעה שנראית ונשמעת נהדרת, כמה הייתי שמחה להיות בה.
ומה הוא מדבר שם בהתחלה? מספר שערב אחד הוא טייל במונטריאול, לבדו, ואז אמר לעצמו: הערב אתה לבד. והלך למלון לנגן בגיטרה ולחבר את השיר :))
http://www.youtube.com/watch?v=FDb9XhuovJk
את גרסת ההופעה אני אוהבת אפילו יותר, אבל נראה לי שצריך לעשות את הדברים לפי הסדר ולשמוע קודם את גרסת התקליט, כי בהופעות הזמרים שרים את המילים אחרת, למי שכבר מכיר אותן.