בקושי חמש דקות מקוטעות דיברנו כשאני הולכת אחרי ילדתי המזמרת במעגלים בחצר ואת, את הגדלת לעשות והיית אמא מלווה בטיול בית ספר, באוטובוס מלא ילדים, ובכל זאת הספקנו לדבר על החיים ועל אושר ועל הצורך במשמעות, והספקת לפתוח לי ערוץ שהביא אותי גם לשבת ולכתוב כאן.
ויש כל מיני סוגים של משמעות, בשבילי האטרקטיבית ביותר היא הרומנטית, כמו הרומנטיקה שהייתה נסוכה על דמותך כשהכרנו, עם השאלים הצבעוניים שלבשת והאלגנטיות הטבעית, רומנטיקה שגרמה לי לרצות לעבוד במקום רק כי את עבדת בו, וכי רציתי להצטרף לחברותא החמימה שזיהיתי בינך לבין ע' המקסימה שעבדה אתך, ולגלידה בקרוול ליד המשביר אחרי העבודה. והישיבות שלנו בבתי קפה, במושבה הגרמנית ובווילג' גרין של בצלאל הישן, ששם חטפנו התקפת צחוק, ושפתייך שהתעגלו סביב המילה "תשוקה" כשדיברת על איזשהו בחור...
ואת השיר הזה כתבתי אז
