נשף

פעם חשבתי שהחיים הם נשף אחד גדול, המבוגרים משתתפים בו, ואני רק מציצה מהפתח כי אני ילדה.

עכשיו אני מתחילה להבין שכולם מציצים מהפתח, לעתים רחוקות נסחפים פנימה לריקוד נדיר או כמה צעדים בלתי נשכחים, ושאר הזמן, מי שמוכשר לזה נהנה מהיופי של המראה והצלילים ויודע להכיר טובה על שטיח אדום רך ועמוק בחדר המבואה או תמונה מרהיבה על הקיר, וודאי על נעימותם של החברים להמתנה. (והחולשה של כל הדימוי הזה שהוא indoorsy מדי ואין את יופיו של הטבע.)

רומנטיקנים יכתבו (או ינגנו או יציירו וכיו"ב) הרבה על מגע מרפרף של חצאית של רקדנית שחלפה לידם. אחרים לא ירגישו ברפרוף הזה או יתייחסו אליו כאל יתוש טורדני.

אבל כנראה זה בסדר שאנחנו לא בפנים לאורך זמן (אם בכלל), כנראה ככה זה אמור להיות.

Grownup

(Carly Simon)

I stood in the doorway in my white nightgown
Red roses on cotton, I stood three feet from the ground
the grownups inside used words I didn't know
But still I enjoyed the show

They looked so lovely, they looked so self-assured
And I just like them would know it all when I matured
And I wouldn't be afraid of the darkness or the bears
Or the cracks in the ceiling upstairs

Now I've just gotten older, I've just gotten taller
And the little ones, they call me a grownup

Last night at a friend's house a little girl was there
She stood in the doorway playing with her hair
She looked up to me as if I could do no wrong
As I got up to sing my song

I sang it with a shiver in my throat and in my knees
Feeling just as small as a thistle in a breeze
But the child's imagination carried me along
And saw me through my song

Now I've just gotten older, I've just gotten taller
And the little ones call me a grownup