העציב והדהים אותי אתמול לשמוע על מותה של שירה חורש, אישה שמעולם לא פגשתי במציאות התלת-ממדית אבל הכרתי אותה כאן בישראבלוג, ידעתי כמו אחרים כאן את סיפור חייה בקווים כלליים, על המחלה שנאבקה בה, על ניתוחים, אובדן שמיעה, ועל אהבתה הגדולה עם בן-זוגה איציק, וגם על הערצתה לשלום חנוך :) שתמונתה איתו עדיין מתנוססת בראש עמוד הפייסבוק שלה.
חוץ מכל זה שירה ואני חולקות (עדיין, ולתמיד) תאריך יום הולדת. לא את השנה, כי שירה הייתה צעירה ממני בשנתיים ורק בת 34 במותה (ואני נהנית פה לכתוב עליה וכבר כמעט שכחתי עד שהנחתתי את המילים הכבדות האלה - בת 34 במותה. איך זה ייתכן. ואיך זה ייתכן בכל גיל אחר.) אבל שתינו נולדנו ב-6 באוקטובר ושירה, שסבלותיה ואולי החוכמה הטבועה בה מלכתחילה לימדו אותה לא להתייחס לשום דבר טוב כאל מובן מאליו, נהגה להתכונן לתאריך הזה כבר שבועיים-שלושה מראש, להתכוונן מראש אל השמחה שביום שבו תהיה הזדמנות לבן הזוג ולחברים להביע את כל האהבה וההערכה הרבה. ושירה כמו שירה, כשכתבה פוסטים (בישרא, ובשנים האחרונות זה עבר לפייסבוק) בנושא יום הולדתה, לא שכחה לציין גם אותי, אחותה לתאריך, שלא תמיד ידעתי לשמוח ולהתכוונן כמוה, אבל כן תמיד זכרתי לברך אותה ב-6 באוקטובר.
וגם ב-6 באוקטובר הבא אזכור, כי זה תמיד יהיה יום ההולדת שלה...
יהי זכרה ברוך, ואין ספק שההשראה, האהבה והטוב שהפיצה סביבה ממשיכים להתקיים ואף לגדול!