אדונית הכוכבים

ערב אחד ישבתי עייפה וכבדה על מיטתה של ילדתי שכבר התקלחה וצחצחה שיניים ופחות-או-יותר התנגבה, וכעת שרה וריקדה לה בחדר כמו פיה, ואני תהיתי איך אמשוך את תשומת לבה לעוד פעולה פרוזאית ומשעממת כמו לבישת פיג'מה בטרם אזכה אני עצמי להפליג אל עולם החלומות הטוב. לאחר הייאוש באה ההשראה, והסתכלתי על הסדין של הדר שיש עליו דוגמה של כוכבים וירחים ושמשות, ואמרתי לה: "הדר... את יודעת שהכוכבים שעל הסדין שלך מתגעגעים לכוכבים שעל מכנסי הפיג'מה?" ראיתי שהדברים שלי נגעו אל לבה הטוב והיא מיד טסה למגירה והביאה את המכנסיים, וכבר כוכבי הסדין וכוכבי המכנסיים שוחחו ביניהם בקולות דקים.

עכשיו הדר כבר יודעת שהכוכבים מתגעגעים, אז לפעמים מספיק רק להזכיר לה, ולפעמים צריך בכל זאת להמציא משהו חדש (כמו הסיפור על ארנבי, אבל זה, כמו שאומרים, סיפור אחר). ואיזה כיף לכוכבים שיש להם אדונית טובת לב ומבינה, ושהם יכולים בכל ערב להתגעגע וגם להיפגש.