כשהייתי ילדה, וסבתא עדנה הייתה אמא, בדרך כלל הייתי יותר מאחת: תאומות, או החמישייה של אניד בלייטון, או ילדים בפנימייה... ועכשיו הדר שלי היא רוב הזמן "סבתא עדנה והילדים" (ארבעה ילדים) ובערב היא אומרת לילדים בקול של סבתא עדנה: "בואו, אני אגרגר (=אארגן) אתכם לשינה."
כל כך עוטף וחי ולא בודד להיות ככה, יותר מאחת. וגם יהודה עמיחי כתב פעם "שהייתְ כילדים".
-
גם אליס של לואיס קרול אהבה לדבר אל עצמה כאילו היא שני אנשים שונים. היום התפרסמה ב"פנקס" (שכפי שהתפייטתי כרגע במקום אחר, הוא נכס תרבותי חשוב, ומי שלא מכיר - ימהר-נא להתוודע) ביקורת שלי על התרגום החדש של עטרה אופק ל"אליס בארץ הפלאות" - שהיה לי מאוד כיף ומאתגר לכתוב אותה. על היחסים שלי עצמי עם "אליס" אולי אכתוב פעם גם כן, הם רבי תקופות, גוונים והשראה.
